צעקות
שלום רב כבר כתבתי בעבר בשעת שפל נוראי במצבה של אמי, לאחר פצע לחץ נוראי שגרם להתדרדרויות פיזיות ומנטאליות חוזרות, כולל חוסר רצון לאכול (אבדן תחושת רעב, צמא} ואי שיתוף פעולה בהלבשה, התנגדות לרחצה ועוד. יומיים צעקות, אחר כך יומיים שינה ללא הפסקה, מרוב יאוש אני מזמינה רופא הביתה ובחוזרי הביתה אני מוצאת אותה משוחחת בחביבות מופלאה וצלולה עם הרופא, באופן שלא יאמן. בינתיים חלו שיפורים, ולפתע ימים ש"היא חזרה אלינו" ממש: דברה, צחקה, זיהתה, אכלה ואף חזרה לשתות לבד. גם חזרה ללכת "סיבוב" של מספר צעדים בסלון, מחוץ לכסא הגלגלים.אבל גם זה היה זמני ושוב פעם - סרבנות ובעיקר צעקות עד לב השמים עד כי כל הרחוב שומע.ובלילה בניוחד - חוסר שינה, צעקות, כמו תינוק- אין יודעיפ מה הבעיה, אף כי ברור שישנה בעיה. וגם מתברר כי קיימת בעיית שיניים ולכן התותבות אינן מתאימות או כואב לשים אותן ואז יש לעקור את שיניה האחרונות, עוד כאב ועוד חשש ןעברנו גם את זה וחשבנו הנה עכשיו תבוא הרגיעה והגברת גם תתחחיל שוב לאכול עם שיניה החדשות, אבל לא. קיימת בעיית עצירות שמסתבר הינה בעייה חמורה ורצינית מעין כמותה ואף עצירות פשוטה "מפילה אותה על הקרשים" ושוב סרבנות, צעקות וצעקות עד שהן מפלחות את ראשי העייף מחוסר שינה בלילה ועבודה, מתח וגם"קצת"טיפול באמא במשך היום. לסיכום, שאלתי היא: האם מישהו מכיר את בעיית ה צ ע ק ו ת??????מה עושים? אני מבקשת ממנה לא לצעוק והיא אומרת שהיא לא צועקת. מה אני צועקת? אוי ואבוי. האם באמת אינה מודעת לכך? גם נסיון לצעוק עליה בנימה של : די! תפסיקי לצעוק - נכשל, מה גם שזה מלווה בתחושת צער על עצם המעשה. הרופא סבור שאין להגדיל את הריספרדל מרבע לחצי.כמו כן אינו תומך בכדור שינה וגם לא בתוספי ויטמינים. לכן לא ברור לי איך שורדים. ואם היא לא אוכלת = מאין הכוח לצעוק כה חזק? ואם הצעקות מעייפות - מדוע אינה ישנה בלילה? מאד אודה אם למי מכם מוכן לשתף אותי בנסיונו האישי ולהחכימני.
שלום רב כבר כתבתי בעבר בשעת שפל נוראי במצבה של אמי, לאחר פצע לחץ נוראי שגרם להתדרדרויות פיזיות ומנטאליות חוזרות, כולל חוסר רצון לאכול (אבדן תחושת רעב, צמא} ואי שיתוף פעולה בהלבשה, התנגדות לרחצה ועוד. יומיים צעקות, אחר כך יומיים שינה ללא הפסקה, מרוב יאוש אני מזמינה רופא הביתה ובחוזרי הביתה אני מוצאת אותה משוחחת בחביבות מופלאה וצלולה עם הרופא, באופן שלא יאמן. בינתיים חלו שיפורים, ולפתע ימים ש"היא חזרה אלינו" ממש: דברה, צחקה, זיהתה, אכלה ואף חזרה לשתות לבד. גם חזרה ללכת "סיבוב" של מספר צעדים בסלון, מחוץ לכסא הגלגלים.אבל גם זה היה זמני ושוב פעם - סרבנות ובעיקר צעקות עד לב השמים עד כי כל הרחוב שומע.ובלילה בניוחד - חוסר שינה, צעקות, כמו תינוק- אין יודעיפ מה הבעיה, אף כי ברור שישנה בעיה. וגם מתברר כי קיימת בעיית שיניים ולכן התותבות אינן מתאימות או כואב לשים אותן ואז יש לעקור את שיניה האחרונות, עוד כאב ועוד חשש ןעברנו גם את זה וחשבנו הנה עכשיו תבוא הרגיעה והגברת גם תתחחיל שוב לאכול עם שיניה החדשות, אבל לא. קיימת בעיית עצירות שמסתבר הינה בעייה חמורה ורצינית מעין כמותה ואף עצירות פשוטה "מפילה אותה על הקרשים" ושוב סרבנות, צעקות וצעקות עד שהן מפלחות את ראשי העייף מחוסר שינה בלילה ועבודה, מתח וגם"קצת"טיפול באמא במשך היום. לסיכום, שאלתי היא: האם מישהו מכיר את בעיית ה צ ע ק ו ת??????מה עושים? אני מבקשת ממנה לא לצעוק והיא אומרת שהיא לא צועקת. מה אני צועקת? אוי ואבוי. האם באמת אינה מודעת לכך? גם נסיון לצעוק עליה בנימה של : די! תפסיקי לצעוק - נכשל, מה גם שזה מלווה בתחושת צער על עצם המעשה. הרופא סבור שאין להגדיל את הריספרדל מרבע לחצי.כמו כן אינו תומך בכדור שינה וגם לא בתוספי ויטמינים. לכן לא ברור לי איך שורדים. ואם היא לא אוכלת = מאין הכוח לצעוק כה חזק? ואם הצעקות מעייפות - מדוע אינה ישנה בלילה? מאד אודה אם למי מכם מוכן לשתף אותי בנסיונו האישי ולהחכימני.