צער גידול הורים
ההורים שם בשבילנו היו כל השנים, כל אחד בדרכו, כל אחד לפי יכולתו.
יודעת שזה המצב אצל הרבה זוגות כיום ההורים עוזרים יש העוזרים בשמירה על הילדים, יש העוזרים בבישולים, יש העוזרים כלכלית.... יש העוזרים באופן קבוע, ויש לעיתים.
אבל בגיל מסויים מצבם הרפואי של ההורים משתנה, ולעיתים הם נזקקים לעזרתנו. הכל עניין של בריאות וזמן... עד שהם תלויים יותר ויותר בנו.
לאחרונה אצלנו החלו הניצנים למצב הזה, מצבו הבריאותי של חמי בעייתי, ראייתו נפגעה וכל כמה זמן יש לקחת אותו לבדיקות, הוא פחות ופחות יכול לנהוג בעצמו. נכון שאנחנו מתגייסים לעזור ככל שיכולים, ועושים זאת בחפץ לב ואהבה. הקושי הוא בעיקר בצד הרגשי, חמי מאוד לחוץ ועצבני, וחמותי די אומללה מכך, וגם בעלי לא רגוע ומודאג מאוד. יש קושי בקבלה של המצב החדש.
אז איך זה אצלכם? מה מצב ההורים, האם הם עדיין עצמאים או נזקקים לעזרה?
האם הם עוזרים לכם? או שאתם עוזרים להם? איך היחסים עם ההורים בכלל?
ההורים שם בשבילנו היו כל השנים, כל אחד בדרכו, כל אחד לפי יכולתו.
יודעת שזה המצב אצל הרבה זוגות כיום ההורים עוזרים יש העוזרים בשמירה על הילדים, יש העוזרים בבישולים, יש העוזרים כלכלית.... יש העוזרים באופן קבוע, ויש לעיתים.
אבל בגיל מסויים מצבם הרפואי של ההורים משתנה, ולעיתים הם נזקקים לעזרתנו. הכל עניין של בריאות וזמן... עד שהם תלויים יותר ויותר בנו.
לאחרונה אצלנו החלו הניצנים למצב הזה, מצבו הבריאותי של חמי בעייתי, ראייתו נפגעה וכל כמה זמן יש לקחת אותו לבדיקות, הוא פחות ופחות יכול לנהוג בעצמו. נכון שאנחנו מתגייסים לעזור ככל שיכולים, ועושים זאת בחפץ לב ואהבה. הקושי הוא בעיקר בצד הרגשי, חמי מאוד לחוץ ועצבני, וחמותי די אומללה מכך, וגם בעלי לא רגוע ומודאג מאוד. יש קושי בקבלה של המצב החדש.
אז איך זה אצלכם? מה מצב ההורים, האם הם עדיין עצמאים או נזקקים לעזרה?
האם הם עוזרים לכם? או שאתם עוזרים להם? איך היחסים עם ההורים בכלל?