אז ככה:
- נושא מאוד חשוב שראוי לשרשור נפרד. אבל מה שהוביל אותי אליו מהצפיה מחדש: ז'אקן אומר לאריה שהיא הצילה אותו ואת שני החברים שלו, ובכך גנבה שלוש מיתות מהאל
האדום, ולכן הוא נותן לה שלוש מיתות משלו. וזה לא רק בסדרה, אלא גם בספרים. בדקתי. בהתחשב בכך שז'אקן הוא חסר פנים, ושחסרי הפנים סוגדים לאל היחיד שקיים בכל דת, אל המוות, או לחליפין מכבדים את כל האלים כי כולם מהווים צורה של סגידה לאל המוות. אז למה הוא הזכיר את האל האדום, ולא את האל האחד? חיפשתי קצת ברשת,
ומישהו שאל על זה את מרטין. לפי התשובה של מרטין, מסתבר שהוא לא ממש חשב על הפרט הזה (או עדיין לא המציא את האל האחד כשהוא כתב על ז'אקן), אבל התשובה הרשמית הוא שז'אקן ניצל משריפה, ולכן הוא התייחס לאל האדום (כלומר באותה מידה לו הוא היה ניצל מטביעה הוא היה מתייחס לאל הטבוע, או לו הוא היה ניצל מתליה על עץ הוא היה מתייחס לאלים הישנים).
- בסדרה קהורין חצי יד נלחם עם ג'ון אחרי ששניהם נתפסים, וקשקשן נותן להם להילחם. מאוד טפשי, בהתחשב בזה שכמה פרקים קודם ייגריט אומרת לו שלו הפראים היו תופסים אותו הם לא היו נותנים לו מוות מהיר.
- ואריז אומר לטיריון ערב הקרב עם סטאניס שהוא מתעב כשפים ואת העוסקים בהם, ולכן הוא לעולם יהיה בצד שמתנגד למשתמשים בכשפים. מוזר, בהתחשב בתמיכה לכאורה שלו בדאינריז.
- בניגוד לספרים, לא ברור בסדרה מאיפה מגיעה האש שכל כך מפחידה את כלב השמירה. בספרים כל הנהר בוער באש, צמוד לשערי העיר, וחיילים בוערים עולים מהנהר כל הזמן. בסדרה, הצי מתפוצץ במרחק גדול מהיבשה ואין אף אש ירוקה ליד הכלב. מה שכן,
keep calm and fuck the king. טוב בכל פעם מחדש.
- מעניין שבסדרה בכל פעם שיש איזשהו עניין דתי, המלומד העליון פייסל מדברר את הדת: ככה לגבי התרת השבועה של ג'ופרי להינשא לסאנסה, וכך בהמשך בדו קרב של הצפע וההר, כשהוא מתפלל להצלחת הצד הצודק.
- בספרים טייווין מעיר לטיריון שרק טיפש מסיר את הקסדה שלו באמצע הקרב. בסדרה טיריון באמת מסיר את הקסדה ברגע של הפוגה בקרב, כמו טיפש. בספרים לפחות יש בזה היגיון, כי הוא היה על גשר הספינות כשהתמוטט, והמים מילאו את הקסדה. טיריון אפילו מעיר לג'ופרי לסגור את מגן הפנים שלו, מחשש לחץ תועה.
- את שתי הסצינות של טיריון הפצוע בפרק 10 היה עדיף לדחות לפרק 1 בעונה 3. בספרים אין זכר לטיריון עד שעוברת כמות נכבדה מספר 3, כך שהקורא לא יודע אם טיריון חי או מת.
- אהבתי את כל סצינות הכישוף. בפרק 10 אהבתי את חדר הכס הקפוא, את דאני חוצה את החומה. פחות אהבתי את סצינת "דרקאריס".
- עדיין טפשי שהאחר שראה את סאם לא הרג אותו. היו יכולים לביים את זה בצורה אמינה יותר, כך שהאחר לא רואה את סאם.
