גם אנחנו בעסק
(אנחנו = אני, ובן זוגי שלא גולש בפורומים)
בפעם האחרונה שכתבתי כאן עוד הייתי בהריון לדעתי...
בכל מקרה - אנחנו טסנו על פני כל שלושת העונות הראשונות (כלומר, אני ראיתי, הבנזוג בדר"כ נרדם עליי) והגענו לפרק הראשון של העונה הרביעית ו... הופ! כבר שלושה לילות אנחנו מנסים לראות אותו וכל פעם התינוק מתעורר בבכי ואנחנו עוצרים את הפרק אחרי רבע שעה בדיוק. כבר פעמיים נאלצנו לחתוך בדיוק באותה נקודה (ממש ברמת המשפט). זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה קצת מבאס.
ולענייננו: מסכימה לגמרי לגבי סבתא טיירל (דיאנה ריג אדירה!) ולגבי סצינת הסיום של 304 - סצינה מעולה שכיף לחזור אליה שוב ושוב.
אבל... לגבי שאר ההערות. גם אני לא מתה על טאליסה אבל אולי בגלל שקראתי את הספרים אחרי שראיתי את הסדרה, הדמות של ג'יין בסדרה אכזבה אותי עוד יותר. בתור התחלה היא לא ממש מופיעה שם. וגם כשהיא מתוארת ע"י רוב, היא חלשה, כנועה ולא מעניינת. אני דווקא אוהבת את הרעיון מאחורי הטוויסט שניסו לתת לדמות בסדרה - להפוך אותה לאישה עצמאית וחזקה יותר - אבל הם פשוט עשו את זה... איך לומר... לא משהו בכלל.
אגב, גם הדמות של מארג'ורי, שבספרים נתפסת כ"כלי משחק" בידי הגברים במשפחה עד שלב מאוחר יחסית, הרבה הרבה יותר מוצלחת בסדרה לטעמי (גם בזכות משחק מצוין של נטלי דורמר, שמביאה לדמות שלה קצת מהלהט שהיה לה ב"הטיודורים").
הבלאקווטר זה ללא ספק אחד הפרקי האהובים עליי בסדרה כולה. מה שכן - לגבי סרסיי: אני היחידה שאוהבת את הדמות שלה בסדרה הרבה יותר מאשר בספרים? בספרים (עד ספר 4) היא פשוט כלבה חד מימדית, אין בה שום דבר שאפשר להזדהות איתו, והיא גם כתובה רע ולא אמין (מנסה לפתות את נד סטארק?! ביצ' פליז). בסדרה יש לה הרבה יותר עומק והרבה יותר אנושיות. זה גם בזכות המשחק האדיר של לנה, אבל גם בזכות הטקסטים שנתנו לה.
אני כן מסכימה איתך שסרסיי שיכורה זה כיף. מעניין מה מחכה לנו בעונה 5 מהבחינה הזו...