שר האוצר הציע לראש אגף התקציבים להתפטר, והודיע שהוא מתכוון לבנות את תקציב המדינה לבד — בלי עזרת פקידי האוצר ■
מי שיצא ממשרד התחבורה ככוכב — בזכות שיתוף הפעולה עם הדרג המקצועי בו — רואה את כוכבו דועך, באשמתו המלאה שלו עצמו.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהתמנה לתפקיד שר האוצר בממשלת ה"ימין על מלא", נישא על גלי ההצלחה שהייתה לו בשנה שכיהן כשר התחבורה. באותה שנה סמוטריץ' הצטיין במערכת יחסים מצוינת עם הדרג המקצועי במשרד התחבורה, והביא לפריחה המחודשת של המשרד — אחרי הדעיכה שחווה תחת מירי רגב (שמאז מנויה מחדש, כבר הספיק לחזור אליה).
לא ניתן עוד לאתר שרידים לאותו סמוטריץ', בחלופת המכתבים האלימה בינו לבין הממונה על אגף התקציבים, יוגב גרדוס, השבוע.
"יוגב, אני מעריך ומכבד אותך, ואולם מעת החלה המלחמה הפכת לעומתי לי ולמדיניותי", פנה סמוטריץ' לגרדוס במתק שפתיים, לפני שהתהפך עליו: "אתה עסוק בעיקר בלקטר על מדיניותי ולתדרך נגדה בתוך ומחוץ למשרד.
"יחד עם קומץ נוסף של עובדים ממורמרים במשרד אתם פועלים לסכל את מדיניותי כמעט בכל דרך, לרבות באמצעות תדרוכים והדלפות שקריות ומגמתיות ואף תוך פגיעה בכלכלה ובאמון הציבור והמשק בתהליכי העבודה הממשלתיים".
סמוטריץ' סיים את מכתבו בקריאה לראש אגף התקציבים "להניח את המפתחות" — האם זהו רמז שהוא מתכוון לפעול לפיטורי גרדוס?
לצד האיומים המפורשים על הפקידות המקצועית הבכירה באוצר, המכתב בולט בחוסר מודעות עצמית חריג.
בשביל מה צריכים העיתונאים "תדרוכים והדלפות שקריות" שפוגעים באמון הציבור, כאשר המכתב של סמוטריץ' הוא מופת של זריעת אי־אמון?
"אשר לתקציב 2025, כפי שאמרתי לך לא פעם ולא פעמיים", מפרט סמוטריץ' במכתבו לגרדוס את תוכניותיו בנוגע לתקציב שאינו מקודם, "בכוונתי להעביר בעזרת השם את התקציב בכנסת במועד.
אני עדיין דן ומתייעץ על פרטיו, ועל מה ואיך נכון לבצע בעת הזו.
לכשאגבש את מדיניותי באופן סופי ואסכמה עם ראש הממשלה, אנחה אותך לבצעה בהקדם".
גם כשקוראים את המשפט הזה שוב ושוב, קשה להאמין: שר האוצר מודיע לראש אגף התקציבים, מי שאחראי מתוקף תפקידו על הכנת המסמך בן אלפי העמודים שעונה על הכותרת "תקציב המדינה", שאין צורך בו, משום ששר האוצר מסתדר לבד.
מתברר, שבמקום אגף התקציבים, שר האוצר מתייעץ עם אחרים.
עם מי בדיוק? היחידים שיש להם את הידע להכין תקציב הם אנשי אגף התקציבים — וכשהוא יגמור להתייעץ עם אותם אחרים, הוא יודיע מה הוא החליט, וייתן לאגף התקציבים לבצע את הכתיבה הטכנית של מסמכי התקציב.
המשפט הזה שקול לכך שמנכ"ל גוגל יודיע לעובדיו שאין לו צורך בהם, וחבל שהוא משלם 70 אלף שקל בחודש לכל איש פיתוח, כי הוא יותר חכם מהם והוא יודע לפתח את האלגוריתמים בעצמו.
אפשר להשוות זאת גם לשר הביטחון, שיגיד לרמטכ"ל שהוא יכול ללכת הביתה, כי הוא יודע לנהל את כל הצבא בעצמו.
בעצם, לא צריך גם את אלופי המטכ"ל, גם הם מיותרים.
פתח לסחטנות
אין דבר יותר מפחיד, שזורע יותר בהלה בקרב המשקיעים ושוקי ההון העולמיים, מאשר שר אוצר שחושב שהוא מבין יותר מכולם ביחד, כולל כל אנשי אגף התקציבים — וכמובן, כולל נגיד בנק ישראל, שתמך בעמדת ראש אגף התקציבים.
במילותיו שלו סמוטריץ' למעשה מדליף כנגד עצמו, שהוא שר אוצר מגלומן, שאין לו שמץ על הבנה מהי מורכבות העבודה של הכנת תקציב המדינה, ומהן ההשלכות העצומות של טעויות בהכנת התקציב.
האמת העצובה היא שתקציב המדינה הוא לא רק מסמך טכני מורכב, שמובן בעיקר ליודעי ח"ן, אלא הוא גם מסמך של קביעת מדיניות.
אף שר אוצר, גם אם הוא האיש השביעי הכי חכם בעולם (בהנחה שסמוטריץ' לא מתנשא על האיש השישי הכי חכם בעולם, נתניהו), לא יכול ולא רוצה להכין תקציב לבד, להפך.
שר אוצר שהוא האיש השביעי הכי חכם בעולם רוצה מאוד שהצוות המקצועי של האוצר יפעל לצדו.
ממש כשם ששר התחבורה סמוטריץ' התגאה ביכולתו להגיע לשיתוף פעולה מיטיבי עם הדרג המקצועי של משרד התחבורה.
בהנחה שנשארה טיפת תבונה בסמוטריץ', והוא מבין שפיטורי ראש אגף התקציבים — תוך כדי משבר תקציבי אדיר ממדים, ובאמצע מלחמה קיומית — הוא מהלך שיזיק לו, יותר מאשר יועיל, המכתב שלו אינו משנה הרבה.
הוא החניף לאגו של עצמו, שהוא מבין הכי הרבה מדיניות כלכלית מיטיבה מהי, אבל השורה התחתונה נשארה כשהייתה:
סמוטריץ' מתעקש לפרוץ את מסגרת תקציב 2024, ומתעלם מההשלכות האפשריות.
לאנשי אגף התקציבים, שניסו בכל דרך להניא אותו מההחלטה השגויה הזו, אין ברירה אלא לציית.
ההחלטה של סמוטריץ' היא לפרוץ את מסגרת התקציב בשל התמשכות עלות הפינויים של תושבי הצפון.
מדובר על פריצת המסגרת בסכום של כ–2.7 מיליארד שקל (כחצי מיליארד שקל בחודש).
אין עוררין על כך שמדובר בהוצאה שצריך לממן: המחלוקת של אגף התקציבים עם השר הייתה שראוי לנסות לממן את ההוצאה הזו במידת האפשר על חשבון סעיפי תקציב קיימים — כלומר על חשבון קיצוץ, ולא פריצת מסגרת התקציב.
אגף התקציבים מתנגד גם בתוקף להחלטה של סמוטריץ' להוסיף עוד הוצאה — הגדלת ההטבות לאנשי המילואים.
יש סיבות טובות לתגמל את אנשי המילואים, אבל זאת הוצאה שאינה הכרחית, ובוודאי שלא הכרחי לממן אותה באמצעות פריצת מסגרת התקציב.
זאת הצעה רעה במיוחד מול כנסת שצפויה לנצל זאת, ולטעון שאם שר האוצר מוסיף הוצאות "כי ככה בא לו" — הרי שגם הח"כים רוצים לנצל את ההזדמנות שהתקציב נפרץ ולהוסיף הוצאות משלהם.
זהו פתח נורא לסחטנות, ולהתבדרות תקציבית.
החלטות הרסניות
כל זה קורה כאשר הגירעון נושק כבר ל–8%, ובזמן שישראל כבר ספגה שלוש הורדות דירוג ועל פי הערכות, הורדות דירוג נוספות עלולות להיות בדרך.
במצב כזה, החלטות שר האוצר הן הרסניות. בניגוד גמור לדברי הבלע של שר האוצר על פקידיו, העצות של פקידי האוצר הן חכמות וטובות, ונועדו להציל את ישראל מסכנת קריסה תקציבית, ואת שר האוצר מההתבזות ההיסטורית עם זכייה בתואר "השר שבגלל מדיניותו ישראל נקלעה למשבר פיננסי".
במקום לכעוס על פקידי האוצר, סמוטריץ' צריך היה להודות להם. בסוף, הם רוצים את טובתו ומנסים להציל אותו מיצר ההרס העצמי שתקף אותו: ההתעקשות שלו להיכנס להיסטוריה כשר האוצר שסירב לאשר תקציב, וזאת תוך כדי משבר תקציבי אדיר ממדים; ההתעקשות שלו להגן על סרבנות הגיוס של החרדים, בניגוד גמור גם למה שהבייס שלו — הציונות הדתית — חושב ומאמין;
ההתעקשות שלו להישכב על הגדר של החרדים, ושל נתניהו, בעבור שמירת הקואליציה, תוך אובדן כבודו העצמי והמוניטין המקצועי שלו.
סמוטריץ' ללא ספק משרת את האינטרסים של נתניהו, אבל זאת תוך שהוא הורס את האינטרס שלו עצמו.
מי שיצא ממשרד התחבורה ככוכב, רואה את כוכבו דועך עתה. באשמתו המלאה.
סמוטריץ' צריך להודות לפקידי האוצר: הם מנסים להציל אותו מהרס עצמי (msn.com)
.