צרות באות בשלשות

[kisslali]

צרות באות בשלשות

לפני כמה ימים אמרתי לחברה בעבודה שמוזר שאין לה אפילו שיערה לבנה אחת (היא בת 50+) ואז מישהי אמרה: איך יהיו לה שערות לבנות? אין לה בעל, אין לה ילדים ואין לה הורים. עצוב וכנראה נכון.... רק אתמול בבוקר ירד לי האסימון. התחלתי להבין שהעצב שנגרם בגלל ילד שעזב את הבית כנראה יגור לי בלב עוד כמה חודשים טובים. לא יודעת כמה זה קשור לגעגועים או דאגה. לפי התחושה שלי זה מן אבל על פרק בחיים שנגמר ולא ישוב. אני לא אהיה יותר פול טיים אמא של " ". ואז אמא שלי נפלה בלילה ושברה יד. טוב נו, קורה. רק אחרי שביליתי במיון ובהמשך קופ"ח ורנטגן וכד' פתאום הבנתי שהיא במצוקה ממשהו אחר, אחרי חקירות וחיטוטים רבים היא סיפרה שנפלה ונשארה על הרצפה שעה וחצי כשהיא צועקת בקולי קולות לעזרה. בסוף היא הצליחה לגרור את עצמה למיטה לבד. וואי - חטפתי חום, לא יודעת מה קודם: אשמה כעס תסכול דאגה. בקיצור מה שחסר לי עכשיו זה בעל (כמו חור בראש) והספר שלי דופק את הקופה של החיים שלו! נשיקות ללי

 

[noa128]

טוב, בינתיים אין לך 3

רק 2 - ילד ואמא, וכן- באמת נשמע שאת צודקת והשילוש הקדוש בעל/ילדים/הורים מבוגרים יכול לתרום למראה המלח-פלפל על הראש... שכחת עסק. אצלי העסק הזניק קדימה את מצב הלבנת השערות (בדוק - אמא שלי הגיעה לגיל 60 עם שיער שחור פחם ובלי לדעת מה זה צבע לשיער..), כל אחד ומה שמדיר שינה מעיניו, אלא שבן חייל והורים שמתבגרים הם מן הסתם בלתי נמנעים ויש שיראו ברכה בכך שהבן גדל וצמח לתפארת ועכשיו הוא חייל (קרבי או לא) וההורים הגיעו לגיל מתקדם ועדיין עצמאיים וחיים לבד. ממה שאני ראיתי, גם כשהבן חייל (אולי אפילו יותר) את מ א ד אמא שלו, הרבה יותר מאשר בשנות ההתבגרות המאוחרות כשהוא "הולך עם החבר'ה", ולעומת הצבא הבית והמשפחה גם הרבה יותר אטרקטיביים כשהוא מגיע לחופשות. מה את חושבת - שרק את מתגעגעת אליו? הוא לא מתגעגע אלייך? בעניין האמא זה כבר תיק אחר לגמרי - ואני מניחה שתוכלו בין שתיכן (או אם יש לך אחים/אחיות) להגיע לפתרון שיעזור לה עם תחושת ה'לבד' והחשש מהישנות של מקרה כזה. חזקי ואמצי יקירה, וברמת השערות הלבנות - אני אומרת: למה להוסיף שערות לבנות בתשלום הכמה מאות לספר? ממליצה בחום על "ערב בנות" - מתכנסים איזה ערב אצל מישהי, כיבוד וכד' כמובן - ו"עושים צבע" אחת לשנייה - זול, נחמד וכיף... יום נעים אהובה, נועה.

 

[1הופ]

אוי מותק

גם שעוד אין לי ילדים, ברור לי שהעזיבה שלהם את הבית היא משבר גדול, במיוחד עבור אמהות שלא השכילו לבנות לעצמן חיים משלהן (אבל לא נראה לי שזה המקרה שלך). אני מרחיבה את הדברים של נועה, ואומרת שלא רק שכחייל הוא צריך אותך, אלא הוא תמיד צריך אותך. ולעובדה שהוא לא חי יותר בבית יש אפילו יתרון: אני חושבת שזה מאפשר לבנות קשר נקי יותר, בלי כל הטרדות הקטנות של חיים משותפים. ובקשר לאמא, זו הבעיה הראשונה כשחיים לבד, גם אם הסידן עדיין בעצמותייך. יצא לחשוב בשנה האחרונה מה יקרה אם אני אפול מהסולם או משהו כזה. כמה זמן ייקח עד שימצאו אותי? הרי גם אם אני לא עונה לטלפון, אף אחד לא נלחץ מזה. לפני שבוע חברה השאירה לי הודעה בטלפון, ולקח לי יומיים לחזור אליה. מתברר שהיא הרגישה לא טוב ורצתה שאקח אותה לבית חולים. ואני הייתי עסוקה לי בענייני. ועל צביעת שיער דיברת? רק לפני כשנה הבנתי שרוב הנשים שאני רואה ברחוב צובעות. ואני האמנתי שפשוט יש הרבה בלונדיניות... גם אני אף פעם לא צבעתי ו-טפו טפו טפו - עוד אין סיבה. חיבוק הופ

 

[עלמה עלמה]

אם זה מעודד אותך

אז אני זוכרת את עצמי תולשת שערות לבנות כבר בגיל 17. עוד הרבה לפני השילוש הקדוש. ועכשיו, אוהו, הספר עובד אצלי שעות נוספות, הוא כבר בונה מספרה חדשה ומפוארת ואני בעלת המניות הראשית.

 

[רקאסה]

חברה שלי

יש לה הורים ילדים בעל וכלב (הכלב יותר מעיק מכל האחרים). גם המון צרות מהסוג האמיתי. בת 50 ובלי אף שערה לבנה. מה שכנראה מוכיח שאין כללים.

 

[פילאטוס]

ללינקה

אין לי עצות טובות בשבילך, רק להגיד לך שנגעת בי, עם הדאגה לילד-איש שלך ואיפה שהדאגה-אהבה הזאת נצמתת (מצומת) עם אהבות אחרות. חיבוק גדול.

 

[פילאטוס]

עוד ללניקה אחד ../images/Emo2.gif

עניתי לך במקום הלא נכון כמובן... אבל הרי חיים הכל קורה יחד, נכון? רק פה הוא מתחלק להודעות ונושאים. ועכשיו קראתי את סיפור אמא (על שערות לבנות אין לי מה להגיד, בינתיים, יש לי שתיים קבועות ברעמה שחורה, וכל פעם הן פוגשות אותי במקום אחר). ומה שלום אמך עכשיו? ואת, מה שלומך? יש מן הסתם המון פתרונות טכניים לבדידות שלה, אבל נדמה לי שמה שכיווץ היה המפגש של ההוה שלך על חרדות העתיד שלך. וזה מפגש מפחיד. תמיד. (עוד חיבוק, אם מותר)

 

[פילאטוס]

תיקון

(שכחתי להגיה את הטקסט, סליחה): צ"ל, המפגש של ההווה שלה (ובעצם, גם שלך, מולה) עם חרדות העתיד שלך.