אני זה אני13
New member
צרות של אבא
נכנסת בכוונ בשם בדוי
אני עוברת לאחרונה תק' מאוד קשה
אספר קצת רקע:
גדלתי במשפחה מאוד שמרנית, עם אמא מטורפת, שאין לי מושג איך לא אישפזו אותה, ועם אבא די אידיוט.
בגיל צעיר עזבתי את הבית לטובת פנימיה, ומעולם לא חזרתי לשם.
כל חיי התמודדתי לבד, ובמשך המון שנים לא הייתי בכלל בקשר עם המשפחה.
עם אימי אין לי קשר בכלל, לא יודעת איפה היא ולא מעניין אותי.
לפני הרבה שנים, חודש הקשר עם אבי, שבינתיים התגרש מאימי, ועבר לגור עם בת זוג, איתה הוא חי עד שקרה המקרה שאני אספר עליו תכף.
אבל קשר מאוד מאוד רופף, אנחנו נפגשים בערך פעם בחצי שנה, המנטליות מאוד שונה, ואין לי כלום משותף איתו בעיקר הרבה כעס על ילדות אומללה, אבא בלי עמוד שדרה, משפחה שמעולם לא היתה לי.
הצלחתי להקים לעצמי משפחה לתפארת.
לפני מספר ימים קיבלתי טלפון מהמשטרה, אבא שלי נעצר כי הרביץ לבת הזוג שלו.
(הסתבר בסוף שהיא תקפה אותו עם חפץ חד והוא הגן על עצמו אבל היא אושפזה בבה"ח והוא במעצר).
נאלצתי לטוס למשפט שנמצא במרחק של שעה וחצי נסיעה ממקום מגורי.
הסניגור מטעם המדינה, אמר לי שאם אני לא לוקחת את אבא שלי למעצר בית בליווי צמוד, הוא נשאר 9 חודשים בכלא.
עניתי לו שאין מצב, אני לא פוגעת בחיים שלי בשבילו- אני עובדת ולא מתכוונת להיכנס "למעצר" בשבילו.
בסופו של דבר המירו את העונש במעצר בית, עם השגחה החל מתשע בערב.
בינתיים הוא גר עם אחי, שבמשך השנים היה איתו קצת יותר בקשר.
אך השבוע הוא עבר אלי, כי אחי נסע לחו"ל.
עבר רק יום אחד, ואני מרגישה שבא לי למות.
קשה לי עם הנוכחות שלו בבית, קשה לי לראות אותו שרוע לי בסלון, גזילת הפרטיות, הכעסים, הכל צף ומחרפן אותי לגמרי.
זה רק שבוע (נכון לעכשיו), אבל אני כבר ממש אומללה.
לא ברור כמה זמן הוא יוכל להשאר אצל אחי, מכל מני סיבות, ואני הבנתי שאני פשוט לא מסוגלת להביא אותו אלי.
מלבד כל הסיבות האלו , יש לי ילדות בגיל העשרה בבית, אני לא מוכנה שיהיעה איתן גבר מבוגר שהוא לא אבא שלהן, לא מוכנה שהחברות שלהן יגיעו אלינו במשך היום, כי אני מפחדת, מספיק שאחת הבנות תגיד שהוא אמר לה משהו, נגע בצורה לא נכונה, היום זה פחד אלוהים.
אז נכון לעכשיו אני לא מרשה להן להביא חברות.
וגם להן יש בעיה עם הפרטיות שלהן, הן בוכות על זה.
בקיצור אני איבדתי את עצמי לגמרי בסיטואציה שקרתה.
עו"ד הזהיר אותי שאם לא יהיה מי שייקח אותו אליו, יש מצב שהוא יחזור למעצר, ואני יודעת את זה, אבל לא מסוגלת פשוט לא מסוגלת שיהיה אצלי.
גם השבוע הזה קשה לי מדי.
אני לא מפסיקה לבכות כמו איזו חולת רוח, כמה זה לא מתאים לי להתנהג בכזו היסטריה .
זהו, הייתי חייבת לפרוק למישהו את הסיפור הזה
אין לי מושכ מה אני רוצה מכן, בעיקר לספר את הסיפור כנראה.
ברור לי שרבות מכן לא יבינו, כי אף אחד, שיש לו קשרים נורמאליים עם ההורים שלו לא מצליח להבין, למה אני כ"כ אומללה.
נכנסת בכוונ בשם בדוי
אני עוברת לאחרונה תק' מאוד קשה
אספר קצת רקע:
גדלתי במשפחה מאוד שמרנית, עם אמא מטורפת, שאין לי מושג איך לא אישפזו אותה, ועם אבא די אידיוט.
בגיל צעיר עזבתי את הבית לטובת פנימיה, ומעולם לא חזרתי לשם.
כל חיי התמודדתי לבד, ובמשך המון שנים לא הייתי בכלל בקשר עם המשפחה.
עם אימי אין לי קשר בכלל, לא יודעת איפה היא ולא מעניין אותי.
לפני הרבה שנים, חודש הקשר עם אבי, שבינתיים התגרש מאימי, ועבר לגור עם בת זוג, איתה הוא חי עד שקרה המקרה שאני אספר עליו תכף.
אבל קשר מאוד מאוד רופף, אנחנו נפגשים בערך פעם בחצי שנה, המנטליות מאוד שונה, ואין לי כלום משותף איתו בעיקר הרבה כעס על ילדות אומללה, אבא בלי עמוד שדרה, משפחה שמעולם לא היתה לי.
הצלחתי להקים לעצמי משפחה לתפארת.
לפני מספר ימים קיבלתי טלפון מהמשטרה, אבא שלי נעצר כי הרביץ לבת הזוג שלו.
(הסתבר בסוף שהיא תקפה אותו עם חפץ חד והוא הגן על עצמו אבל היא אושפזה בבה"ח והוא במעצר).
נאלצתי לטוס למשפט שנמצא במרחק של שעה וחצי נסיעה ממקום מגורי.
הסניגור מטעם המדינה, אמר לי שאם אני לא לוקחת את אבא שלי למעצר בית בליווי צמוד, הוא נשאר 9 חודשים בכלא.
עניתי לו שאין מצב, אני לא פוגעת בחיים שלי בשבילו- אני עובדת ולא מתכוונת להיכנס "למעצר" בשבילו.
בסופו של דבר המירו את העונש במעצר בית, עם השגחה החל מתשע בערב.
בינתיים הוא גר עם אחי, שבמשך השנים היה איתו קצת יותר בקשר.
אך השבוע הוא עבר אלי, כי אחי נסע לחו"ל.
עבר רק יום אחד, ואני מרגישה שבא לי למות.
קשה לי עם הנוכחות שלו בבית, קשה לי לראות אותו שרוע לי בסלון, גזילת הפרטיות, הכעסים, הכל צף ומחרפן אותי לגמרי.
זה רק שבוע (נכון לעכשיו), אבל אני כבר ממש אומללה.
לא ברור כמה זמן הוא יוכל להשאר אצל אחי, מכל מני סיבות, ואני הבנתי שאני פשוט לא מסוגלת להביא אותו אלי.
מלבד כל הסיבות האלו , יש לי ילדות בגיל העשרה בבית, אני לא מוכנה שיהיעה איתן גבר מבוגר שהוא לא אבא שלהן, לא מוכנה שהחברות שלהן יגיעו אלינו במשך היום, כי אני מפחדת, מספיק שאחת הבנות תגיד שהוא אמר לה משהו, נגע בצורה לא נכונה, היום זה פחד אלוהים.
אז נכון לעכשיו אני לא מרשה להן להביא חברות.
וגם להן יש בעיה עם הפרטיות שלהן, הן בוכות על זה.
בקיצור אני איבדתי את עצמי לגמרי בסיטואציה שקרתה.
עו"ד הזהיר אותי שאם לא יהיה מי שייקח אותו אליו, יש מצב שהוא יחזור למעצר, ואני יודעת את זה, אבל לא מסוגלת פשוט לא מסוגלת שיהיה אצלי.
גם השבוע הזה קשה לי מדי.
אני לא מפסיקה לבכות כמו איזו חולת רוח, כמה זה לא מתאים לי להתנהג בכזו היסטריה .
זהו, הייתי חייבת לפרוק למישהו את הסיפור הזה
אין לי מושכ מה אני רוצה מכן, בעיקר לספר את הסיפור כנראה.
ברור לי שרבות מכן לא יבינו, כי אף אחד, שיש לו קשרים נורמאליים עם ההורים שלו לא מצליח להבין, למה אני כ"כ אומללה.
