צרות של עשירה

[אם ה ב נ ו ת]

צרות של עשירה

יש לי ילדה מקסימה. חכמה,מוכשרת,יפה. אז מה הבעיה? יש לי עוד ילדה שגדולה ממנה קצת והיא יוצאת דופן ביכולות שלה. היא מחוננת ולומדת במסגרת מתאימה. היא מאוד יפה ומיוחדת במראה שלה. היא מוכשרת מאוד בהמון תחומים: בספורט,בריקוד,בשירה,בכתיבה,בשפות. היא זריזה כמו שד,בעלת יכולת קליטה מהירה,חוש הומור נהדר, תלמידה מעולה,מאוד חברותית,פעילה מאוד, תחרותית מאוד ומאוד לא צנועה. מה עושים? איך מגדלים את הקטנה בלי רגשי נחיתות? בלי ה"תיק" הזה לכל החיים? כבר אמרו לי להדגיש אצלה תחומים שהיא טובה בהם. אימצתי את ההמלצה אך אני מרגישה שזה לא מספיק. אני מכירה לא מעט מבוגרים שסוחבים על גבם עד היום את תסמונת האח הגדול והמוצלח . מה עושים?

 

[נטשה אוהבת]

הי לאם הבנות!!!

אני רוצה לומר לך משהו מהצד של הילדה המחוננת- גם אני הייתי במסגרת כזו והצלחתי בכל מה שנגעתי בו. למרות שאני הקטנה ולא הבכורה כמו במקרה שלך, גם אצלי אמי ניסתה תמיד לא להפלות בינינו כדי שאחותי לא תחוש רגשי נחיתות. המצב הוא כזה- אין כאן מנצחים. מה שאמי עשתה למעשה בא על חשבוני- על חשבון העצמיות שלי. מרוב שניסו לעשות ממני- אחת ככולם ולא להשוויץ בי חלילה או לשבח אותי למדתי להסוות את כישוריי ובטחוני העצמי ירד פלאים. כלומר- הפגיעה בסופו של דבר היתה בי. הפסקתי לצייר, הפסקתי לנגן, הצנעתי את עצמי ובעיקר את חוכמתי. גם הציונים המצטיינים שלי כבר לא הזיזו לי. הפכתי לעצלנית, מפני שגם ההשקעה לא הביאה אותי לכלום. פחדתי שאם יתגלה שאני יותר טובה במשהו זה ייפגע באחרים. לאחר שהגעתי למצב נפשי קשה הבנתי שאני לא יכולה להמשיך לחיות בצורה בה אני מצניעה את עצמי כ"כ רק בשביל שאחרים לא יחושו רע עם עצמם. הגעתי למצב שאני צריכה לומר לעצמי -את יפה ואת מוכשרת- בגלל שאף אחד אחר לא אומר לי. היום אני התמיכה והעידוד של עצמי- ולא קל לי. לא קל לי בכלל. אני בת 26 והתסכול הוא עצום לראות אנשים פחות מוכשרים ופחות מוצלחים שקיבלו המון פידבק בילדות פורחים. אני מבינה את הרצון שלך להתחשב בבת 'הרגילה' אבל אל תשכחי שגם אנשים יוצאים-דופן ביכולות שלהם זקוקים להמון עידוד והערכה, בייחוד בגיל צעיר. שלך בידידות, נטשה.