*צרחה* נמאס לי, אני לא יכול יותר

[T nager]

*צרחה* נמאס לי, אני לא יכול יותר

אני לא יכול יותר , נמאס לי כבר היום בבוקר היה אמור להיות לי טסט והוא בוטל , אני עצבני ומבואס מדי כדי להתרכז בלימודים כרגע, ואמא ממשיכה לצעוק עלי ללמוד תוך איומים על ביטול הרפסודיה (של הנוער העובד משבת בערב עד יום רביעי אחה"צ) והיא לא מוכנה להבין שאני לא מסוגל להתרכז, דיברתי עם אבא, הוא אמר שהוא ידבר איתה והם דיברו וזה הוביל לריב גדול בניהם, ועכשיו אני מבואס יותר, אני לא יכול יותר עם הצעקות של אמא, ועם האיומים שלה. למישהו יש הצעה איך לפתור את כל התסבוכת הזו?!

|אייקון של תום מבואס|

 

[T nager]

הלכתי עכשיו לנסות להתנצל בפי אמא

התנצלתי והיא לא הסכימה לקבל את ההתנצלות, היא אומרת שעכשיו אין לי סיכוי אצלה ויקח לי הרבה זמן עד שהיא תסלח לי.. מה שאומר שאין יותר מדי סיכוי שאני אצא לרפסודיה או אלך היום לפעולה שיש לי ב20:00.. *בוכה*, שמישהו יעזור לי..

 

[מוּסקט]

מכתב

כן, כן - כתוב מכתב כזה שמסביר איך אתה לחוץ ומנסה להתמודד ואיך כל לחץ נוסף רק מלחיץ עוד יותר ומפריע לך להתרכז. כתוב מכתב כזה שמספר לה מהם הדברים החשובים לך ואיך אתה מתכוון לנהוג לגביהם.

 

[מוּסקט]

אני לא יודעת אם פעם כתבתי פה

משהו על הורים מלחיצים. אני חושבת שלא. בכולופן, בתור הורה אני יכולה לספר לך שמול מתבגרים הפחד הכי גדול של ההורים הוא שהם לא יצליחו להעביר למתבגר עד כמה זה חשוב להיכנס לעולם הבוגר אדם אחראי למעשיו ויכול לדאוג לעצמו. הפחד הכי משתק של ההורים הוא הפחד שהילד שהם מגדלים לא יצליח בסופו של דבר ללמוד לעמוד על שתי רגליו לבד ולדאוג לעצמו... (כי מה יהיה כשהם לא יהיו שם לדאוג לו!?) ככל ששהורים יותר לחוצים בעניין הזה, הם יותר 'נטפלים לקטנות' ומלחיצים בחזרה - בעיקר מתוך חוסר מודעות לגבי מה בדיוק מלחיץ אותם. ברגע שהבנת זאת, תוכל לנוע ביתר חופשיות בתוך מערכת היחסים ביניכם אם תדע להרגיע אותם ולתת להם לדעת שאתה עושה את הדברים שצריך כדי להיות "מתבגר מוצלח". ספר להם על התכניות שלך - איך אתה מתכונן לעבור את הבחינות, איך אתה זקוק לזמן 'ניקוי ראש' כדי לחזור בשיא המרץ למלא את חובותיך, איך אתה מארגן את הזמן שלך ויודע שצריך כך וכך שעות לימוד כדי לעבור על כך וכך חומר... אם זה נשמע לך מופרך ויורד לקטנות - האמן לי שלא. מה כבר יכול להיות אם תנסה? מקסימום טעיתי וחוזרים לטקטיקות הרגילות של ההתמודדות שלך בבית. האמן לי שהוריך לא רוצים לדעת פרטים על מה תעשה בבילויים שלך, הם רוצים לדעת שגם כשאתה בבילוי, אתה לא שוכח שיש לך משימות אחרות ושפינית להן מספיק זמן כדי למלא אותן בהצלחה. הראה להם שאתה בוגר בכך שאתה יודע לנהל את הזמן שלך כראוי ויודע לשלב בין הבילויים לחובות (ללימודים) - והם ילמדו יותר ויותר לסמוך על שיקול דעתך. במשך הזמן - אם תצליח להראות להם שאתה אחראי ויודע גם ללמוד וגם לבלות, שאתה יודע להתקדם, לא להזניח את המחויבויות שלך אבל גם לפנות זמן לעניינים חברתיים, הם לאט לאט ירדו מהלחץ.

 

[T nager]

המון המון המון תודה לך, העניין נפתר

גם בעזרתך.. המון המון המון תודה..

 

[מוּסקט]

../images/Emo92.gif ובכיף!

 

[Yuval Y]

זה כל כך נכון...

אני גם שמתי לב שהורי לרוב רצו לדעת שאני מסתדר בכוחות עצמי, או לפחות זה מה שאמא שלי רוצה... אבא שלי דאג יותר לתדמית [שלי או שלו..?] בייחוד שכנער מתבגר הייתי שונה ממה שהם ציפו [הממ... סטרייט, בתור התחלה?}

 

[Yuval Y]

../images/Emo24.gif

אני שמח לקרוא שהמלחמה עם אמא שלך נרגעה, ואמא שלך אכן הבינה שהלחץ מפריע יותר...