צריך את עצתכם הורים יקרים
שלום לכולם,
אני בן 23. מאז ומעולם הייתי מהחנונים שטובים בלימודים(הרבה מעל הרגיל) עם כישורים חברתיים לא מספיק משופשפים וגם אי רצון להתמודד או לשנות אותם (בא לידי ביטוי בזה שהתחמקתי מטיולים שנתיים ואירועים חברתיים כאלה ואחרים)
בנוסף, הילדות שלי לא הייתה הכי קלה הודות לזה שבחטיבה וביסודי הייתי בכיתה ש-90 אחוז ממנה לא סיימו בית ספר/ הסתבכו עם המשטרה/ סמים/ תוסיפו מה שבא לכם- וזה בלי הגזמה(מעודדים אותי שלפחות לא הייתי מושפע חברתית מזה).
לצערי במהלך השנים(ביסודי היו לי הרבה חברים או יותר נכון ידידות) כמות החברים שלי הלכו ופחתה עד לכמות 0 (כן אין לי היום אפילו חבר אחד)
אך בשנה האחרונה התחלתי לקחת את עצמי בידיים והתחלתי להדריך בתנועת נוער וגם הייתי במשלחת וגם התחלתי טיפול התנהגותי.
הבעיה העיקרית היא שכשאני מגיע לקבוצה אני לא יודע איך להשתלב- ואני מרגיש "נדחף" אם אני מנסה להתחבר/ אני מרגיש "גועל" להתקרב לאנשים/ אני מרגיש לא רצויי.
יש לציין שבזמן המשלחת היה לי חבר(משהו שכמו שרשמתי אין לי הרבה שנים) שטיילתי איתו והוא נהנה לטייל איתי אך מטעמי מרחק והעובדה שבארץ דברים נראים אחרת לא נשארנו בקשר.
בנוסף, התגברתי על פוביות ממצבים חברתיים כמו מסיבות או משחקים(כמו כדורגל וכו') והיום אני נהנה מהם. נק' אופטימית לפחות.
הסתירה היא שאני עובד במכירות והולך שם מצויין ויש לי ביטחון עצמי גבוה.
בכל מקרה, כמה דברים. אובחן אצלי לפני חודש וחצי הפרעות קשב וריכוז(טוב שנזכרו לכוון אותי וסליחה על העוקצנות זה מעצבן להיסחב עם דברים לא פתורים שנים ולסבול מהם והייתי לפחות ב-3 טיפולים שאף אחד מהמטפלים לא הציע לי לגשת לאבחון וגם כשהייתי בחטיבה היועצת לא טרחה למרות שידעה שקשה לי להפנות אותי לאבחון קשב וריכוז) בסדר העיקר שגיליתי את זה.
המטפלת שאני הולך אליה העלתה את האפשרות שאני מחונן(ואני די בטוח שזה גם ככה) והסבירה לי שזה יכול להיות הסיבה לקשיים שלי.
קודם כל, כהורים, קשה לי מאוד מבחינה חברתית כרגע למרות שאני כן רוכש כישורים מהחוג שאני מדריך בו והחניכים אוהבים אותי מאוד(ואני גם אותם איך אפשר לא
הם מקסימים), מה לעשות?
דבר שני, המדריכים האחרים מעלים בי אסוציאציות שליליות שמזכירות לי אנשים מהיסודי שתמיד הייתי רוצה בחברתם והרגשתי שאין לי סיכוי להתקרב אליהם, מה העצה שלכם?
דבר שלישי, ביררתי עם מכון סאלד והמטפלת לי ביררה עם משרד החינוך ושניהם אומרים שהם מבצעים אבחונים רק לילדים, כדאי לי לגשת למבחן IQ פרטי ולו רק בשביל השקט הנפשי שלי?מישהו יודע איפה אפשר לבצע?
נ.ב.- אני לא יכול לקחת ריטלין(וחבל כי במבחן של ההפרעות קשב וריכוז הוא עזר לי פלאים, אבל זה המצב)
דבר אחרון- זה פשוט מיאש וקשה. אני לא מסכים להישאר במצב החברתי הזה ועוד אחרי שהתגברתי על הפחדים שלי ואני נהנה לצאת. מה הייתם עושים במקומי?תמיכה גם תעזור
שלום לכולם,
אני בן 23. מאז ומעולם הייתי מהחנונים שטובים בלימודים(הרבה מעל הרגיל) עם כישורים חברתיים לא מספיק משופשפים וגם אי רצון להתמודד או לשנות אותם (בא לידי ביטוי בזה שהתחמקתי מטיולים שנתיים ואירועים חברתיים כאלה ואחרים)
בנוסף, הילדות שלי לא הייתה הכי קלה הודות לזה שבחטיבה וביסודי הייתי בכיתה ש-90 אחוז ממנה לא סיימו בית ספר/ הסתבכו עם המשטרה/ סמים/ תוסיפו מה שבא לכם- וזה בלי הגזמה(מעודדים אותי שלפחות לא הייתי מושפע חברתית מזה).
לצערי במהלך השנים(ביסודי היו לי הרבה חברים או יותר נכון ידידות) כמות החברים שלי הלכו ופחתה עד לכמות 0 (כן אין לי היום אפילו חבר אחד)
אך בשנה האחרונה התחלתי לקחת את עצמי בידיים והתחלתי להדריך בתנועת נוער וגם הייתי במשלחת וגם התחלתי טיפול התנהגותי.
הבעיה העיקרית היא שכשאני מגיע לקבוצה אני לא יודע איך להשתלב- ואני מרגיש "נדחף" אם אני מנסה להתחבר/ אני מרגיש "גועל" להתקרב לאנשים/ אני מרגיש לא רצויי.
יש לציין שבזמן המשלחת היה לי חבר(משהו שכמו שרשמתי אין לי הרבה שנים) שטיילתי איתו והוא נהנה לטייל איתי אך מטעמי מרחק והעובדה שבארץ דברים נראים אחרת לא נשארנו בקשר.
בנוסף, התגברתי על פוביות ממצבים חברתיים כמו מסיבות או משחקים(כמו כדורגל וכו') והיום אני נהנה מהם. נק' אופטימית לפחות.
הסתירה היא שאני עובד במכירות והולך שם מצויין ויש לי ביטחון עצמי גבוה.
בכל מקרה, כמה דברים. אובחן אצלי לפני חודש וחצי הפרעות קשב וריכוז(טוב שנזכרו לכוון אותי וסליחה על העוקצנות זה מעצבן להיסחב עם דברים לא פתורים שנים ולסבול מהם והייתי לפחות ב-3 טיפולים שאף אחד מהמטפלים לא הציע לי לגשת לאבחון וגם כשהייתי בחטיבה היועצת לא טרחה למרות שידעה שקשה לי להפנות אותי לאבחון קשב וריכוז) בסדר העיקר שגיליתי את זה.
המטפלת שאני הולך אליה העלתה את האפשרות שאני מחונן(ואני די בטוח שזה גם ככה) והסבירה לי שזה יכול להיות הסיבה לקשיים שלי.
קודם כל, כהורים, קשה לי מאוד מבחינה חברתית כרגע למרות שאני כן רוכש כישורים מהחוג שאני מדריך בו והחניכים אוהבים אותי מאוד(ואני גם אותם איך אפשר לא
הם מקסימים), מה לעשות?דבר שני, המדריכים האחרים מעלים בי אסוציאציות שליליות שמזכירות לי אנשים מהיסודי שתמיד הייתי רוצה בחברתם והרגשתי שאין לי סיכוי להתקרב אליהם, מה העצה שלכם?
דבר שלישי, ביררתי עם מכון סאלד והמטפלת לי ביררה עם משרד החינוך ושניהם אומרים שהם מבצעים אבחונים רק לילדים, כדאי לי לגשת למבחן IQ פרטי ולו רק בשביל השקט הנפשי שלי?מישהו יודע איפה אפשר לבצע?
נ.ב.- אני לא יכול לקחת ריטלין(וחבל כי במבחן של ההפרעות קשב וריכוז הוא עזר לי פלאים, אבל זה המצב)
דבר אחרון- זה פשוט מיאש וקשה. אני לא מסכים להישאר במצב החברתי הזה ועוד אחרי שהתגברתי על הפחדים שלי ואני נהנה לצאת. מה הייתם עושים במקומי?תמיכה גם תעזור