צריך בכלל לכמת כאב?
האזנתי עכשיו לפרק Inside "Ouch!" של רדיולאב, וזה שוב הציף בי את הסוגיה של מדידת כאב.
הפרק (27 דק', אנגלית) עוקב אחר ניסיון למדידה אובייקטיבית של כאב מעקיצת חרקים שונים לפי ייחוס לעקיצת דבורה. משם עוברים לספר על ניסוי שהתרחש ב-1948 שניסה לאמוד בעזרת מכשיר אובייקטיבי את הרמה של כאבי הלידה. אבל הסוף הוא החלק המעניין ביותר לדעתי - אישה מספרת על החוויה שלה עם כאב כרוני. כשהגיעה בהתחלה לרופא הוא ביקש שתביט על סרגל כאב סטנדרטי שהיה לו, קו עם המספרים מ-0 ועד 10, כש-0 הוא "ללא כאב בכלל" ו-10 הוא "הכאב הנורא ביותר שאפשר לדמיין", ושתאמר לו כמה כואב לה. היא שאלה את עצמה למה הם מתכוונים, האם הכוונה ב-10 היא לכאב הכי גדול שהיא יכולה בעצמה לדמיין, או הכאב הנורא ביותר שקיים בעולם? כשהשוותה את החוויה שלה למקרה שארע זמן קצר קודם לכן, שבו אדם מת בייסורים כשנגרר אחרי משאית, זה כמובן לא התקרב אפילו. לכן ענתה "3". הרופא עשה בדיקות ושלח אותה הבייתה. אח"כ נאמר לה שעדיף לומר "8", גם אם זה לא לגמרי מדוייק, כדי שהרופאים יבינו שכואב מאוד. אבל כל זה רק מעיד עד כמה מפוספס ולא יעיל בסופו של דבר סרגל הכאב. ואז עלתה עוד שאלה: מה היית מוכנה לעשות כדי שהכאב ייעלם? ככל שהתשובות קיצוניות יותר, ניתן להסיק שהמצב נואש יותר. האם זה מדד טוב יותר?
זה גרם לי להיזכר שוב בהערה שראיתי לפני כמה ימים בטופס "הנחיות רפואיות מקדימות לטיפול רפואי עתידי בחולה הנוטה למות". היה שם סעיף בו ניתן להגדיר מהו "סבל משמעותי" עבורי, ובמקרה שמשאירים את הסעיף הזה ריק, החוק קובע: "...אחשב כסובל סבל משמעותי (כפי שהוגדר בחוק) רק אם: אסבול כאב או סבל, שאדם סביר היה מוכן לעשות מאמץ ניכר כדי להימנע ממנו או לסלקו, אף אם הדבר כרוך בפגיעה משמעותית באיכות חייו או בתוחלת חייו."
זה אולי מטושטש יותר, אבל אני מתחילה לחשוב שאם מניחים בצד את הרעיון שדיוק מחייב שימוש במספרים, אולי דווקא השאלה ההפוכה אומרת יותר על המצב. במקום לשאול מה גובה הכאב, לשאול כמה רוצים להנמיכו. לפני שנתיים גיליתי שסולם הכאב שלי הוא בכלל לא מדוייק. הוא לא ליניארי, הוא לוגריתמי, כמו סולם ריכטר של רעידות האדמה, וכך ההפרש שבין 7 ל-8 גדול בהרבה מההפרש שבין 2 ל-3. לכו תסבירו.
זו מחשבה שמתבשלת אצלי כבר זמן מה, אבל עכשיו התוכניות של רדיולאב חידדה לי את המילים יותר. אסור לי לקחת משככי כאבים כי קבוצה אחת שלהן מוציאה אותי מהאיזון העדין שהגעתי אליו עם האפילפסיה, והקבוצה השנייה מדכאת לי את הנשימה לרמות מסוכנות. עם האפילפסיה אני לא מוכנה להתעסק, המכות עדיין טריות מדי. אבל עם הנשימה... המצב מדרדר ממילא, בימים האחרונים אני כבר מונשמת 20 שעות ביממה לפחות. זו לא הנשמה מלאה, אבל מפעם לפעם צריך להעלות את העוצמה שלה עוד יותר, כדי להשלים את הנשימה הדועכת שלי. אז אולי, אולי בקרוב אבחר לוותר עליה לגמרי, לשכלל את המכונות ולהניח להן לעשות את כל העבודה, ואז אוכל סופסוף לקח משהו להקלה. כי כואב, עד כדי כך כואב. אני לא יודעת, עדיין לא יודעת. אבל זו אפשרות. וזה, אני חושבת, אומר יותר מהספרה 9.
אשמח לשמוע את דעתכם בעניין, תיאורטית או מעשית, גם בלי קשר למקרה שלי. זה יכול להיות דיון מרתק.
תודה שקראתם עד כאן. חופן חיוכים
סיגל
האזנתי עכשיו לפרק Inside "Ouch!" של רדיולאב, וזה שוב הציף בי את הסוגיה של מדידת כאב.
הפרק (27 דק', אנגלית) עוקב אחר ניסיון למדידה אובייקטיבית של כאב מעקיצת חרקים שונים לפי ייחוס לעקיצת דבורה. משם עוברים לספר על ניסוי שהתרחש ב-1948 שניסה לאמוד בעזרת מכשיר אובייקטיבי את הרמה של כאבי הלידה. אבל הסוף הוא החלק המעניין ביותר לדעתי - אישה מספרת על החוויה שלה עם כאב כרוני. כשהגיעה בהתחלה לרופא הוא ביקש שתביט על סרגל כאב סטנדרטי שהיה לו, קו עם המספרים מ-0 ועד 10, כש-0 הוא "ללא כאב בכלל" ו-10 הוא "הכאב הנורא ביותר שאפשר לדמיין", ושתאמר לו כמה כואב לה. היא שאלה את עצמה למה הם מתכוונים, האם הכוונה ב-10 היא לכאב הכי גדול שהיא יכולה בעצמה לדמיין, או הכאב הנורא ביותר שקיים בעולם? כשהשוותה את החוויה שלה למקרה שארע זמן קצר קודם לכן, שבו אדם מת בייסורים כשנגרר אחרי משאית, זה כמובן לא התקרב אפילו. לכן ענתה "3". הרופא עשה בדיקות ושלח אותה הבייתה. אח"כ נאמר לה שעדיף לומר "8", גם אם זה לא לגמרי מדוייק, כדי שהרופאים יבינו שכואב מאוד. אבל כל זה רק מעיד עד כמה מפוספס ולא יעיל בסופו של דבר סרגל הכאב. ואז עלתה עוד שאלה: מה היית מוכנה לעשות כדי שהכאב ייעלם? ככל שהתשובות קיצוניות יותר, ניתן להסיק שהמצב נואש יותר. האם זה מדד טוב יותר?
זה גרם לי להיזכר שוב בהערה שראיתי לפני כמה ימים בטופס "הנחיות רפואיות מקדימות לטיפול רפואי עתידי בחולה הנוטה למות". היה שם סעיף בו ניתן להגדיר מהו "סבל משמעותי" עבורי, ובמקרה שמשאירים את הסעיף הזה ריק, החוק קובע: "...אחשב כסובל סבל משמעותי (כפי שהוגדר בחוק) רק אם: אסבול כאב או סבל, שאדם סביר היה מוכן לעשות מאמץ ניכר כדי להימנע ממנו או לסלקו, אף אם הדבר כרוך בפגיעה משמעותית באיכות חייו או בתוחלת חייו."
זה אולי מטושטש יותר, אבל אני מתחילה לחשוב שאם מניחים בצד את הרעיון שדיוק מחייב שימוש במספרים, אולי דווקא השאלה ההפוכה אומרת יותר על המצב. במקום לשאול מה גובה הכאב, לשאול כמה רוצים להנמיכו. לפני שנתיים גיליתי שסולם הכאב שלי הוא בכלל לא מדוייק. הוא לא ליניארי, הוא לוגריתמי, כמו סולם ריכטר של רעידות האדמה, וכך ההפרש שבין 7 ל-8 גדול בהרבה מההפרש שבין 2 ל-3. לכו תסבירו.
זו מחשבה שמתבשלת אצלי כבר זמן מה, אבל עכשיו התוכניות של רדיולאב חידדה לי את המילים יותר. אסור לי לקחת משככי כאבים כי קבוצה אחת שלהן מוציאה אותי מהאיזון העדין שהגעתי אליו עם האפילפסיה, והקבוצה השנייה מדכאת לי את הנשימה לרמות מסוכנות. עם האפילפסיה אני לא מוכנה להתעסק, המכות עדיין טריות מדי. אבל עם הנשימה... המצב מדרדר ממילא, בימים האחרונים אני כבר מונשמת 20 שעות ביממה לפחות. זו לא הנשמה מלאה, אבל מפעם לפעם צריך להעלות את העוצמה שלה עוד יותר, כדי להשלים את הנשימה הדועכת שלי. אז אולי, אולי בקרוב אבחר לוותר עליה לגמרי, לשכלל את המכונות ולהניח להן לעשות את כל העבודה, ואז אוכל סופסוף לקח משהו להקלה. כי כואב, עד כדי כך כואב. אני לא יודעת, עדיין לא יודעת. אבל זו אפשרות. וזה, אני חושבת, אומר יותר מהספרה 9.
אשמח לשמוע את דעתכם בעניין, תיאורטית או מעשית, גם בלי קשר למקרה שלי. זה יכול להיות דיון מרתק.
תודה שקראתם עד כאן. חופן חיוכים
סיגל
