צריך גם לשמור על עצמנו
אתמול אמא שוחררה מבית החולים והחלטנו שבינתיים היא תהיה בבית אבות סיעודי. כרגע היא באמת במקום הכי טוב באזור מגורנו, טיפול מסור, מקום נקי ומפואר, והכל נראה מעולה. היום נסעתי לבקרו אותה. ולמרות הכל, למרות הכל הדמעות לא חדלו לזרום מעיניי. המבטים של האנשים ששוהים עם אמא שלי באותו המקום לא יוצאים לי מהראש, ואז אחי הגיע ותיקן אותי ואמר "את יודעת, זה לא המקום הכי טוב בשבילה , זה הרע במיעוטו " ואז הדמעות זלגו עוד יותר כי זה כל כך נכון. אח"כ קפצתי אליה הביתה להביא לה כמה דברים אישיים ואת התמונה של בני, הנכד שלה שהיא כל כך אוהבת. הבית כבר לא אותו הבית, רק עצב גדול רציתי ללכת משם מהר. מהבית שהיה פעם מבצרי. כשחזרתי, הראתי לה את התמונה היא לא זיהתה, עד לפני כשבועיים היא דברה איתו, עכשיו לפעמים היא ממלמלת שאשמור עליו. ואחי בהמשך השיחה אמר, שצריך גם לשמור על עצמנו, ואני מפחדת שלא אוכל יותר. מפחדת מאד.
אתמול אמא שוחררה מבית החולים והחלטנו שבינתיים היא תהיה בבית אבות סיעודי. כרגע היא באמת במקום הכי טוב באזור מגורנו, טיפול מסור, מקום נקי ומפואר, והכל נראה מעולה. היום נסעתי לבקרו אותה. ולמרות הכל, למרות הכל הדמעות לא חדלו לזרום מעיניי. המבטים של האנשים ששוהים עם אמא שלי באותו המקום לא יוצאים לי מהראש, ואז אחי הגיע ותיקן אותי ואמר "את יודעת, זה לא המקום הכי טוב בשבילה , זה הרע במיעוטו " ואז הדמעות זלגו עוד יותר כי זה כל כך נכון. אח"כ קפצתי אליה הביתה להביא לה כמה דברים אישיים ואת התמונה של בני, הנכד שלה שהיא כל כך אוהבת. הבית כבר לא אותו הבית, רק עצב גדול רציתי ללכת משם מהר. מהבית שהיה פעם מבצרי. כשחזרתי, הראתי לה את התמונה היא לא זיהתה, עד לפני כשבועיים היא דברה איתו, עכשיו לפעמים היא ממלמלת שאשמור עליו. ואחי בהמשך השיחה אמר, שצריך גם לשמור על עצמנו, ואני מפחדת שלא אוכל יותר. מפחדת מאד.