צריך חוות דעת על אופן הכתיבה
- פותח הנושא r3dt4g
- פורסם בתאריך
חתול השיממון
New member
כן, טוב, מותק
בלי להסתכל על הסיפור, אגיד לך כך:
זה:
על תשימו לב לשגיאות כתיב זה יתוקן בעריכה
לא הולך ללכת לך.
אני מתכוונת, זה בדיוק כמו שתשאל את חבר שלך לפני יציאה, "איך אני נראה? אה, ואל תשים לב לגללי הסוסים שמרוחים לי על הג'ינס או לעציץ הענקי שאני חובש, אני הולך לסדר את כל זה אח"כ". זה הולך? לא זה לא הולך.
אני מבטיחה לך שאם תסדר את שגיאות הכתיב המדוברות אנשים פה יגיבו לך. תמיד יש לפחות בנאדם נחמד אחד שעושה את זה. אבל אם אתה רוצה שאנשים ישקיעו בשבילך - תשקיע בשבילם. הממ?
בלי להסתכל על הסיפור, אגיד לך כך:
זה:
על תשימו לב לשגיאות כתיב זה יתוקן בעריכה
לא הולך ללכת לך.
אני מתכוונת, זה בדיוק כמו שתשאל את חבר שלך לפני יציאה, "איך אני נראה? אה, ואל תשים לב לגללי הסוסים שמרוחים לי על הג'ינס או לעציץ הענקי שאני חובש, אני הולך לסדר את כל זה אח"כ". זה הולך? לא זה לא הולך.
אני מבטיחה לך שאם תסדר את שגיאות הכתיב המדוברות אנשים פה יגיבו לך. תמיד יש לפחות בנאדם נחמד אחד שעושה את זה. אבל אם אתה רוצה שאנשים ישקיעו בשבילך - תשקיע בשבילם. הממ?
???
"אבל אם אתה רוצה שאנשים ישקיעו בשבילך - תשקיע בשבילם" <---- הה?
סך הכל ביקשתי הערות על אופן הכתיבה, זה גם ככה הולך ליהיות מתורגם לאנגלית....
וגם לא אני זה שעורך את הטקסט, אני אישית דיסלקט מכאן ששגיאות כתיב זה שגרתי בשבילי ואין לי טעם להלחם בהן, בשביל זה יש עורכים P=
ובנגוע ל"אני מבטיחה לך שאם תסדר את שגיאות הכתיב המדוברות אנשים פה יגיבו לך", כלומר שאנשים מתוך פרנציפ לא יגיבו לי בגלל שגיאות כתיב?
אובכן זה גם מה שאמרו לסילווסטר סטאלון, כאשר הוא בלע מילים מול השופטים (שזה גזר דין מוות לשחקני קולנוע), עד ששופט אחד החליט שזה לא מה שיגדיר את השחקן, והשאר היסטוריה...
"אבל אם אתה רוצה שאנשים ישקיעו בשבילך - תשקיע בשבילם" <---- הה?
סך הכל ביקשתי הערות על אופן הכתיבה, זה גם ככה הולך ליהיות מתורגם לאנגלית....
וגם לא אני זה שעורך את הטקסט, אני אישית דיסלקט מכאן ששגיאות כתיב זה שגרתי בשבילי ואין לי טעם להלחם בהן, בשביל זה יש עורכים P=
ובנגוע ל"אני מבטיחה לך שאם תסדר את שגיאות הכתיב המדוברות אנשים פה יגיבו לך", כלומר שאנשים מתוך פרנציפ לא יגיבו לי בגלל שגיאות כתיב?
אובכן זה גם מה שאמרו לסילווסטר סטאלון, כאשר הוא בלע מילים מול השופטים (שזה גזר דין מוות לשחקני קולנוע), עד ששופט אחד החליט שזה לא מה שיגדיר את השחקן, והשאר היסטוריה...
חתול השיממון
New member
אוי, לא התכוונתי לריב או להעליב או משהו
זה פשוט כתוב בתקנון של הפורום. תסתכל למעלה, סעיף 1.
אבל תכל'ס זה בכלל לא מתפקידי להעיר על זה אלא של המנהלות.
זה פשוט כתוב בתקנון של הפורום. תסתכל למעלה, סעיף 1.
אבל תכל'ס זה בכלל לא מתפקידי להעיר על זה אלא של המנהלות.
הסתכלתי, אני לא רואה שום בעיה
". סיפור באיכות טכנית ירודה מרמז על חוסר כבוד כלפי הקהל שלכם. אנא הקפידו על הגהה סבירה, עלילה, הגיון וכל מה שהייתם מצפים למצוא בסיפור מד"ב או פנטזיה טוב. במאמרי העזר בפורום יש פירוט על התחומים הטכניים, להנאתכם."
בקטע שפרסמתי יש הגהה ברמה סבירה פלוס, עם עלילה המתמקדת באדם צעיר בשם וייס, יש פס זמן מוגדר המתחלק ל 2 תקופות, הווה והעבר...
המקדמה נכתבה וחולקה לבתים, עם רצף אחיד באירועים ומתמקדת בחייו של אדם מסויים, מדובר בדרמה מד"ב, וכבר בבית הראשון ניתן לראות סימנים לכך, שהוכנסו במכוון בכדי לשמר על הגישה המסורתית של כל סיפור כזה או אחר המתמקד על מדע בדיוני (תקרה מתכתית, רצפה מתכתית)
אני לא חושב שמעט שגיאות כתיב או שגיאות כתיב בפרט ככלל, מהוות הפרה של חוק בכללי או ספציפית בפורום כזה או אחר, למעשה אם ללכת רחוק יותר, אז הרי שפסילת אדם עקב מגבלותו (להלן דסלקציה), מהווה כעבירה פלילית המוגדרת תחת הפלייה, והפלייה כשלעצמה, מנוגדת לחוקת מדינת ישראל המגדירה את כלל אזרחיה כשווים...
". סיפור באיכות טכנית ירודה מרמז על חוסר כבוד כלפי הקהל שלכם. אנא הקפידו על הגהה סבירה, עלילה, הגיון וכל מה שהייתם מצפים למצוא בסיפור מד"ב או פנטזיה טוב. במאמרי העזר בפורום יש פירוט על התחומים הטכניים, להנאתכם."
בקטע שפרסמתי יש הגהה ברמה סבירה פלוס, עם עלילה המתמקדת באדם צעיר בשם וייס, יש פס זמן מוגדר המתחלק ל 2 תקופות, הווה והעבר...
המקדמה נכתבה וחולקה לבתים, עם רצף אחיד באירועים ומתמקדת בחייו של אדם מסויים, מדובר בדרמה מד"ב, וכבר בבית הראשון ניתן לראות סימנים לכך, שהוכנסו במכוון בכדי לשמר על הגישה המסורתית של כל סיפור כזה או אחר המתמקד על מדע בדיוני (תקרה מתכתית, רצפה מתכתית)
אני לא חושב שמעט שגיאות כתיב או שגיאות כתיב בפרט ככלל, מהוות הפרה של חוק בכללי או ספציפית בפורום כזה או אחר, למעשה אם ללכת רחוק יותר, אז הרי שפסילת אדם עקב מגבלותו (להלן דסלקציה), מהווה כעבירה פלילית המוגדרת תחת הפלייה, והפלייה כשלעצמה, מנוגדת לחוקת מדינת ישראל המגדירה את כלל אזרחיה כשווים...
אמממ...
בוא נבהיר משהו: זה בסדר שיש לך שגיאות כתיב, זה בסדר שאתה לא יכול לאתר אותן בלי עזרה חיצונית.
עכשיו מגיע אבל גדול:
החוק למניעת אפלייה לא מחייב אותנו לאהוב את הסיפור שלך חרף בעיותיו רק כי יש לך דיסלקציה. זו לא מטרת החוק.
אני אצטט את עצמי כמו שדושבגים אמיתיים נוהגים לעשות:
"לקרוא סיפור שמכיל שגיאות כתיב, תחביר ודקדוק, ולנסות לבקר את בניית העלילה/ דמויות שלו, זה כמו לנסות לראות סרט כאשר יש בעיות בקליטה, ואחת לכמה זמן המסך מראה שלג למשך רבע שעה." (ויימס, מתישהו, שם שם)
יש עוד אנשים בפורום עם דיסלקציה. רשות הדיבור ליולי
ואתה כל כך לא האדם היחיד בפורום עם בעיות. אם כבר, אני חושבת שבפורום הזה יש ריכוז יותר גבוה של אנשים עם מצבים מיוחדים שמפריעים להם בחיים, והגישה של "תנו חוות דעת חיובית לסיפור כי יש לי X" לא קונה לך הרבה סימפטיה.
אתה יכול להגיד: "אני דיסלקט, ואני מחפש מישהו שמוכן לעזור לי, לעבור על הסיפור שלי ולמצוא לי שגיאות כתיב", וזה יהיה בסדר. מי שירצה, יגיד, ומי שלא, לא.
אבל "אל תשימו לב לשגיאות כתיב, זה יתוקן בעריכה"? אני לא מבינה, מה זאת אומרת? עריכה של מי? תראה, אני פשוט חושבת שיש לך תפיסה לא נכונה של עריכה. עורכים הם אנשים עם מעט מאוד סבלנות לשטויות. כשסיפור שלך מגיע אל עורך, הוא כבר צריך להיות במצב הטוב ביותר שאתה יכול להביא אותו אליו. אחרת הוא פשוט לא יטרח, יש לו המון סיפורים אחרים לעבור עליהם.
אני בעדך ואני רוצה לעזור לך. אבל אתה צריך לעזור לי לעזור לך לעזור לי לעזור לך. get it?
בוא נבהיר משהו: זה בסדר שיש לך שגיאות כתיב, זה בסדר שאתה לא יכול לאתר אותן בלי עזרה חיצונית.
עכשיו מגיע אבל גדול:
החוק למניעת אפלייה לא מחייב אותנו לאהוב את הסיפור שלך חרף בעיותיו רק כי יש לך דיסלקציה. זו לא מטרת החוק.
אני אצטט את עצמי כמו שדושבגים אמיתיים נוהגים לעשות:
"לקרוא סיפור שמכיל שגיאות כתיב, תחביר ודקדוק, ולנסות לבקר את בניית העלילה/ דמויות שלו, זה כמו לנסות לראות סרט כאשר יש בעיות בקליטה, ואחת לכמה זמן המסך מראה שלג למשך רבע שעה." (ויימס, מתישהו, שם שם)
יש עוד אנשים בפורום עם דיסלקציה. רשות הדיבור ליולי
ואתה כל כך לא האדם היחיד בפורום עם בעיות. אם כבר, אני חושבת שבפורום הזה יש ריכוז יותר גבוה של אנשים עם מצבים מיוחדים שמפריעים להם בחיים, והגישה של "תנו חוות דעת חיובית לסיפור כי יש לי X" לא קונה לך הרבה סימפטיה.
אתה יכול להגיד: "אני דיסלקט, ואני מחפש מישהו שמוכן לעזור לי, לעבור על הסיפור שלי ולמצוא לי שגיאות כתיב", וזה יהיה בסדר. מי שירצה, יגיד, ומי שלא, לא.
אבל "אל תשימו לב לשגיאות כתיב, זה יתוקן בעריכה"? אני לא מבינה, מה זאת אומרת? עריכה של מי? תראה, אני פשוט חושבת שיש לך תפיסה לא נכונה של עריכה. עורכים הם אנשים עם מעט מאוד סבלנות לשטויות. כשסיפור שלך מגיע אל עורך, הוא כבר צריך להיות במצב הטוב ביותר שאתה יכול להביא אותו אליו. אחרת הוא פשוט לא יטרח, יש לו המון סיפורים אחרים לעבור עליהם.
אני בעדך ואני רוצה לעזור לך. אבל אתה צריך לעזור לי לעזור לך לעזור לי לעזור לך. get it?
לא ביקשתי ביקורת חיובית על הפרוייקט, ההיפך ביקורת חיובית רק תפגע בי, אבל בסופו של דבר כל ביקורת תבוא בברכה!
וחס ושלום שאני אבקש יחס מיוחד, אם יש דבר אחד שאנשים עם מוגבלויות הכי לא סובלים, זה יחס מיוחד
בנוגע לעריכה, יש עורכים שמתקנים דיקדוק, ויש עורכים שעוברים על הסיפור כמו שהוא, ומבקשים הוראות למה לעשות איתו, גם אם זה אומר לתקן שגיאות כתיב,
הפרוייקט לא מיועד לשוק הישראלי, אז קודם כל הוא הולך ליהיות מתורגם, ומן הסתם שהמתרגם יכתוב ללא שגיאות (אני מקווה...),
בארץ קשה עד בלתי אפשרי להוציא לאור ספרים, וארה"ב מציעה שוק עצום, בין הייתר ולרוב גם ממוקד בספרים דיגיטליים, והקלטות (קריין מקריא את הספר),
יפן היא גם טובה לפרסום מדע בדיוני, בעיקר בגלל שמדובר במעצמה טכנולוגית ועם אחוז אוכלוסיה גבוהה מאוד של אנשים משכילים...
לצערי בארץ אחוז הקוראים הוא מהנמוך בקרב מדינות המפותחות, הצעירים מעדיפים לשחק ANGRY BIRDS באייפון החדש שלהם ולא לקרוא ספרים,
המבוגרים יותר, מעדיפים לקרוא קלאסיקות, ו KINDLE כמאת ולא קיים..
יש לך נתונים לתמוך בטענה שלך?
אתה טוען שבישראל ממעטים לקרוא. הנתונים מראים שבישראל שיעור הספרים שיוצאים לאור לנפש הוא גבוה יותר מאשר בארצות הברית. בערך 1.1 ספר לאלף נפש בישראל, בערך 0.95 בארה"ב. הבדל קטן, אבל לא עולה בקנה אחד עם הטענה שלך. עם זאת, אין ספק שהשוק בארה"ב גדול יותר. אבל אם אתה מתכוון לשלם תמורת ההוצאה לאור של ספרך, תוכל לעשות את זה כאן ממש כמו שם.
לגבי עריכה, אחבוש לרגע את כובע העורך שלי.
יש עורכי לשון שתפקידם לתקן את הלשון של הספר. זה השלב האחרון של העריכה. אם הכוונה היא להוציא אותו לאור באופן מסודר דרך הוצאה, ולא בהוצאה עצמית (שבה תוכל לשלם בדיוק על מה שאתה רוצה), הוא צריך לעבור קודם עריכת תוכן, ועוד לפני כן להתקבל על ידי הלקטורים. אם הסיפור הזה היה מגיע אלי במצבו הנוכחי, הוא לא היה עובר את שלב הלקטורה. אמרתי את זה בעבר ואומר את זה שוב - המילים הן כלי העבודה של הסופר. סופר שלא טורח להביא את הטקסט שהוא שולח למצב הטוב ביותר מבחינת שגיאות לשון, בעיקר אם הוא יודע שיש לו בעיה בתחום הזה, משדר את המסר שהוא אינו רציני לגבי הכתיבה שלו.
לענייננו, הטקסט הזה משעמם. אתה מתאר על פני עמוד את שגרת הרגלי הבוקר של וייס, שהיא חסרת משמעות לסיפור, ואז זונח אותה. אתה עובר להרצאת תולדותיו של וייס, במקום לתת לקורא לגלות את הביוגרפיה שלו דרך האינטראקציה שלו עם העולם, ואז מתעלם מזה. המקום שבו *הסיפור* מתחיל בקטע הזה, הוא הפסקה האחרונה. זה המקום שבו מתחיל לקרות משהו בסיפור, ובשלב זה כבר איבדת אותי.
אתה טוען שבישראל ממעטים לקרוא. הנתונים מראים שבישראל שיעור הספרים שיוצאים לאור לנפש הוא גבוה יותר מאשר בארצות הברית. בערך 1.1 ספר לאלף נפש בישראל, בערך 0.95 בארה"ב. הבדל קטן, אבל לא עולה בקנה אחד עם הטענה שלך. עם זאת, אין ספק שהשוק בארה"ב גדול יותר. אבל אם אתה מתכוון לשלם תמורת ההוצאה לאור של ספרך, תוכל לעשות את זה כאן ממש כמו שם.
לגבי עריכה, אחבוש לרגע את כובע העורך שלי.
יש עורכי לשון שתפקידם לתקן את הלשון של הספר. זה השלב האחרון של העריכה. אם הכוונה היא להוציא אותו לאור באופן מסודר דרך הוצאה, ולא בהוצאה עצמית (שבה תוכל לשלם בדיוק על מה שאתה רוצה), הוא צריך לעבור קודם עריכת תוכן, ועוד לפני כן להתקבל על ידי הלקטורים. אם הסיפור הזה היה מגיע אלי במצבו הנוכחי, הוא לא היה עובר את שלב הלקטורה. אמרתי את זה בעבר ואומר את זה שוב - המילים הן כלי העבודה של הסופר. סופר שלא טורח להביא את הטקסט שהוא שולח למצב הטוב ביותר מבחינת שגיאות לשון, בעיקר אם הוא יודע שיש לו בעיה בתחום הזה, משדר את המסר שהוא אינו רציני לגבי הכתיבה שלו.
לענייננו, הטקסט הזה משעמם. אתה מתאר על פני עמוד את שגרת הרגלי הבוקר של וייס, שהיא חסרת משמעות לסיפור, ואז זונח אותה. אתה עובר להרצאת תולדותיו של וייס, במקום לתת לקורא לגלות את הביוגרפיה שלו דרך האינטראקציה שלו עם העולם, ואז מתעלם מזה. המקום שבו *הסיפור* מתחיל בקטע הזה, הוא הפסקה האחרונה. זה המקום שבו מתחיל לקרות משהו בסיפור, ובשלב זה כבר איבדת אותי.
גם זה נכון..
ברוך הבא לפורום, קודם כל.
מה שחתול התכוונה להגיד, בנימוס ובחביבות, היה שני דברים:
א. סיפור שעבר ניקוי משגיאות כתיב הוא סיפור שקל יותר להתייחס לתוכן שלו. אנשים עם כוונות טובות ורצון לעזור יסייעו לך קודם כל לשפר את הטקסט ברמה הטכנית, כי זה התיקון הטבעי הראשון שהגיוני לעשות. כיוון שאתה מבקש ביקורת על סגנון ותוכן ולא על טכניקה, זה יעזור לך פחות. כדאי לתקן שגיאות כתיב פשוט כי זה ייתן לך תגובות שממוקדות יותר במה שאתה מחפש.
ב. יש נטייה לראות בסיפור רצוף שגיאות זלזול בקורא. זו עובדה, לא עקרון שאנשים עובדים לפיו. יש לא מעט דיסלקטים בפורום, והציפייה שלנו כקוראים שהתגבשה אחרי הרבה (מאד..) שנות ביקורת היא שמי שמתקשה בנושא הזה, ייתן את הטקסט שלו לאדם שמתמצא בעברית. קוראים לזה קורא בטא, והתפקיד שלו הוא לתקן שגיאות כתיב ותחביר ברמה הבסיסית ביותר.
 
מקווה שהבהרתי
ברוך הבא לפורום, קודם כל.
מה שחתול התכוונה להגיד, בנימוס ובחביבות, היה שני דברים:
א. סיפור שעבר ניקוי משגיאות כתיב הוא סיפור שקל יותר להתייחס לתוכן שלו. אנשים עם כוונות טובות ורצון לעזור יסייעו לך קודם כל לשפר את הטקסט ברמה הטכנית, כי זה התיקון הטבעי הראשון שהגיוני לעשות. כיוון שאתה מבקש ביקורת על סגנון ותוכן ולא על טכניקה, זה יעזור לך פחות. כדאי לתקן שגיאות כתיב פשוט כי זה ייתן לך תגובות שממוקדות יותר במה שאתה מחפש.
ב. יש נטייה לראות בסיפור רצוף שגיאות זלזול בקורא. זו עובדה, לא עקרון שאנשים עובדים לפיו. יש לא מעט דיסלקטים בפורום, והציפייה שלנו כקוראים שהתגבשה אחרי הרבה (מאד..) שנות ביקורת היא שמי שמתקשה בנושא הזה, ייתן את הטקסט שלו לאדם שמתמצא בעברית. קוראים לזה קורא בטא, והתפקיד שלו הוא לתקן שגיאות כתיב ותחביר ברמה הבסיסית ביותר.
 
מקווה שהבהרתי
ברוך הבא לפורום
עשיו שני דברים.
קודם כל לכל המגיבים לפני. עקרונית אני נורא מסכים עם כל מה שאמרתם, באמת. אבל תקראו שניה את הקטע. יש בו ממש מעט שגיאות יחסית, וכולן שגיאות של "עשיתי הגהה בוורד" (שהוורד מתקן למילה הלא נכונה). כל ההערות שלכם נכונות לאנשים שאומרים לעצמם "אין לי כח להשקיע, אני אקליד משהו וישלח שהם כבר יתקנו לי את הבעיות", זה בבירור לא הסיטואציה.
עכשיו לגבי הסיפור. אם אתה רוצה ביקורת מפורטת על הקטע, עדיף שתשלח בוורד, כדי שיהיה אפשר להוסיף הערות, זה יותר נוח לבקר ככה.
בכללי, אין לך כל כך סיפור. יש לך אפיון דמות. הי מאופיינת בצורה ממש מפורטת, אבל זה לא סיפור. כל הפיסקאות הראשונות זה - אתה מספר לנו איזה דמות מגניבה יצרת, בצורה של רשימת מכולת של תכונות והיסטוריה של הדמות, שגם קצת חוזר על עצמו, ואז מתחיל סוג של סצנה על היום הולדת שלו, שגם היא, יותר מרגיש שאתה מתאר אותה מבחוץ משהיא באמת קוראת, ואז נגמר הסיפור. אני לא חסיד גדול של הכלל "SHOW, DONT TELL" אבל זה הביקורת העיקרית שלי כלפי הקטע שלך
עשיו שני דברים.
קודם כל לכל המגיבים לפני. עקרונית אני נורא מסכים עם כל מה שאמרתם, באמת. אבל תקראו שניה את הקטע. יש בו ממש מעט שגיאות יחסית, וכולן שגיאות של "עשיתי הגהה בוורד" (שהוורד מתקן למילה הלא נכונה). כל ההערות שלכם נכונות לאנשים שאומרים לעצמם "אין לי כח להשקיע, אני אקליד משהו וישלח שהם כבר יתקנו לי את הבעיות", זה בבירור לא הסיטואציה.
עכשיו לגבי הסיפור. אם אתה רוצה ביקורת מפורטת על הקטע, עדיף שתשלח בוורד, כדי שיהיה אפשר להוסיף הערות, זה יותר נוח לבקר ככה.
בכללי, אין לך כל כך סיפור. יש לך אפיון דמות. הי מאופיינת בצורה ממש מפורטת, אבל זה לא סיפור. כל הפיסקאות הראשונות זה - אתה מספר לנו איזה דמות מגניבה יצרת, בצורה של רשימת מכולת של תכונות והיסטוריה של הדמות, שגם קצת חוזר על עצמו, ואז מתחיל סוג של סצנה על היום הולדת שלו, שגם היא, יותר מרגיש שאתה מתאר אותה מבחוץ משהיא באמת קוראת, ואז נגמר הסיפור. אני לא חסיד גדול של הכלל "SHOW, DONT TELL" אבל זה הביקורת העיקרית שלי כלפי הקטע שלך
ברוך הבא
אני אשתדל לא להתייחס לשגיאות, ולהתייחס רק לעלילה. אבל מראש אני אומרת, שקשה להפריד בין השניים. כי חוץ משגיאות כתיב, יש טעויות תחביר ופיסוק, שהם חלק בלתי נפרד מהסיפור.
לגבי העלילה- עדיין לא סיפרת כאן את העלילה. מדובר כאן על ההקדמה (נכון?) של הסיפור, ואפילו היא לא גמורה.
אתה מתחיל את הסיפור מכך שהגיבור מתעורר. לא ברור לי למה. כולנו מתעוררים כל יום לצלילי שעון מעורר. מה מיוחד בזה? איך זה מקדם את העלילה? זה בכלל חשוב לעלילה? אם התשובה לשאלות האלה היא לא, הייתי מייעצת לך להוריד את הקטע של ההתעוררת.
אח"כ אתה מתאר את ההסטוריה של וייס. איך הוא צבר את הונו וכו'. אני לא אהבתי את הפתיחה הזאת: " אז מי הוא וייס? וייס ביגל, יזם חסר כל השכלה פורמלית, שהפך לאחד האנשים העשירים והחזקים ביותר בעולם..." נשמע כאילו זה לקוח מכתבה בעיתון, או כאילו זה ה-"מאחורה של ספר". זה לא ממש סיפורי.
אהבתי את הרעיון שלאף-אחד אסור לדעת מה הוא שווה.
היו חסרים לי גם תיאורים. למשל, אין תיאור כלל של- איך הכספת נראית.וזה פרט מאוד חשוב, כי אם הכספת היא בגודל תפוח, או אם היא בגודל מקרר, משנה לחלוטין את הכמות שהוא חסך. גם לא תיארת כמה זמן הוא חסך.
עוד משהו קטן לגבי הזמנים שבהם ההתרחשויות קורות. זה קצת הציק לי פשוט. אתה מתאר את וייס בגיל שלושים, כבן-אדם שכבר עשה את הפריצה הגדולה שלו. לכן אני מתארת לעצמי שהתקופה שבה הוא חסך כל אגורה, והסתכל על התמונות של חברים שלו בתיסכול, היתה קצת לפני. שנה-שנתיים מינימום (אם לא יותר). מתי בדיוק החברים שלו הספיקו להקים משפחה, ולטייל עם הילדים ברחבי העולם? בשנות העשרים שלהם? פשוט, אני בת עשרים ושבע, ולרוב המוחלט של החברים שלי עדיין אין ילדים, ושלא לדבר על חתונה בכלל.
יותר הגיוני שהיית מתאר כמה הוא מתוסכל לראות את החברים שלו יוצאים ביחד לפאבים ומבלים. יוצאים עם בחורות. מטיילים בעולם סטייל טיול-אחרי-צבא...
ועוד דבר, יש לך קפיצות בזמנים- מהווה לעבר, אז שים לב.
באופן כללי קשה לי לבקר את העלילה, כי היא עוד לא גמורה. אז הייתי ממליצה לך לסיים את העלילה ולהעלות שוב.
אני אשתדל לא להתייחס לשגיאות, ולהתייחס רק לעלילה. אבל מראש אני אומרת, שקשה להפריד בין השניים. כי חוץ משגיאות כתיב, יש טעויות תחביר ופיסוק, שהם חלק בלתי נפרד מהסיפור.
לגבי העלילה- עדיין לא סיפרת כאן את העלילה. מדובר כאן על ההקדמה (נכון?) של הסיפור, ואפילו היא לא גמורה.
אתה מתחיל את הסיפור מכך שהגיבור מתעורר. לא ברור לי למה. כולנו מתעוררים כל יום לצלילי שעון מעורר. מה מיוחד בזה? איך זה מקדם את העלילה? זה בכלל חשוב לעלילה? אם התשובה לשאלות האלה היא לא, הייתי מייעצת לך להוריד את הקטע של ההתעוררת.
אח"כ אתה מתאר את ההסטוריה של וייס. איך הוא צבר את הונו וכו'. אני לא אהבתי את הפתיחה הזאת: " אז מי הוא וייס? וייס ביגל, יזם חסר כל השכלה פורמלית, שהפך לאחד האנשים העשירים והחזקים ביותר בעולם..." נשמע כאילו זה לקוח מכתבה בעיתון, או כאילו זה ה-"מאחורה של ספר". זה לא ממש סיפורי.
אהבתי את הרעיון שלאף-אחד אסור לדעת מה הוא שווה.
היו חסרים לי גם תיאורים. למשל, אין תיאור כלל של- איך הכספת נראית.וזה פרט מאוד חשוב, כי אם הכספת היא בגודל תפוח, או אם היא בגודל מקרר, משנה לחלוטין את הכמות שהוא חסך. גם לא תיארת כמה זמן הוא חסך.
עוד משהו קטן לגבי הזמנים שבהם ההתרחשויות קורות. זה קצת הציק לי פשוט. אתה מתאר את וייס בגיל שלושים, כבן-אדם שכבר עשה את הפריצה הגדולה שלו. לכן אני מתארת לעצמי שהתקופה שבה הוא חסך כל אגורה, והסתכל על התמונות של חברים שלו בתיסכול, היתה קצת לפני. שנה-שנתיים מינימום (אם לא יותר). מתי בדיוק החברים שלו הספיקו להקים משפחה, ולטייל עם הילדים ברחבי העולם? בשנות העשרים שלהם? פשוט, אני בת עשרים ושבע, ולרוב המוחלט של החברים שלי עדיין אין ילדים, ושלא לדבר על חתונה בכלל.
יותר הגיוני שהיית מתאר כמה הוא מתוסכל לראות את החברים שלו יוצאים ביחד לפאבים ומבלים. יוצאים עם בחורות. מטיילים בעולם סטייל טיול-אחרי-צבא...
ועוד דבר, יש לך קפיצות בזמנים- מהווה לעבר, אז שים לב.
באופן כללי קשה לי לבקר את העלילה, כי היא עוד לא גמורה. אז הייתי ממליצה לך לסיים את העלילה ולהעלות שוב.
תודה, אשמח לפירוט בנוגע לבעיות התחביריות והפיסוק
עיקר המקום ממנו מגיעה החוסר ביטחון שלי בכתיבה זה העבודה שמעולם לא הייתי תלמיד מצטיין בלשון,
יש לי ראש מאוד יצירתי, ומצד שני אני אדם שמחשב סיטואציות בצורה כירורגית, בגלל זה בחרתי לתת לוייס את התכונות הללו, ככה אני אוכל להכנס לנעליו
ולהתמודד עם העולם דרך מבט עיניו. זאת גם הסיבה למה הצורת כתיבה שלי כולכך ממוקדת בפרטים הקטנים שלאדם מבחוץ יכול להיראות כאילו אני מתמקד בדברים לא רלוונטיים, אך יש עוד זווית לכל העסק הזה, וזאת העבודה שכל פרט ופרט, לא משנה כמה הוא נראה חסר משמעות, הוא בעל חשיבות עכשווית או עתידית.
לדוגמה זה נכון שכולנו מתועררים למשמע השעון המעורר, אך שימי לב שהוספתי כמה פרטים שממבט ראשון נראים כחסרי משמעות, קודם כל המנגינה, זה לא זימזום ג'ינרי או רדיו, המנגינה נתנה לי בסיס אליו יכולתי לפרט כי לוייס חשוב לקום בבוקר בצורה החיובית ביותר. והזמן שלקח לו מהרגע שהוא התעורר ועד שהוא יצא מהחדש שלו, בטווח זמן הזה הצלחתי לתת (לדעתי) תמונה די מדוייקת על האופי של וייס, אך אולי אני טועה, ובגלל זה פרסמתי את זה כאן
עיקר המקום ממנו מגיעה החוסר ביטחון שלי בכתיבה זה העבודה שמעולם לא הייתי תלמיד מצטיין בלשון,
יש לי ראש מאוד יצירתי, ומצד שני אני אדם שמחשב סיטואציות בצורה כירורגית, בגלל זה בחרתי לתת לוייס את התכונות הללו, ככה אני אוכל להכנס לנעליו
ולהתמודד עם העולם דרך מבט עיניו. זאת גם הסיבה למה הצורת כתיבה שלי כולכך ממוקדת בפרטים הקטנים שלאדם מבחוץ יכול להיראות כאילו אני מתמקד בדברים לא רלוונטיים, אך יש עוד זווית לכל העסק הזה, וזאת העבודה שכל פרט ופרט, לא משנה כמה הוא נראה חסר משמעות, הוא בעל חשיבות עכשווית או עתידית.
לדוגמה זה נכון שכולנו מתועררים למשמע השעון המעורר, אך שימי לב שהוספתי כמה פרטים שממבט ראשון נראים כחסרי משמעות, קודם כל המנגינה, זה לא זימזום ג'ינרי או רדיו, המנגינה נתנה לי בסיס אליו יכולתי לפרט כי לוייס חשוב לקום בבוקר בצורה החיובית ביותר. והזמן שלקח לו מהרגע שהוא התעורר ועד שהוא יצא מהחדש שלו, בטווח זמן הזה הצלחתי לתת (לדעתי) תמונה די מדוייקת על האופי של וייס, אך אולי אני טועה, ובגלל זה פרסמתי את זה כאן
כן, אבל
זה לא כל כך עובד כמו שזה עכשיו. כאילו, הבנתי את מה שאמרת על זה שהוא רוצה להתעורר בצורה חיובית ואת זה שהוא מדוקדק ומחושב גם כשקראתי את הקטע, אבל אתה מעביר את זה לאורך כמה פסקאות, ובצורה שזה מרגיש שאתה מספר לנו על הסיפור.
האמת, חשבתי עכשיו על רעיון. תנסה לכתוב את הקטע מנקודת המבט של וייס. תכתוב את זה בגוף ראשון, זה בדרך כלל קל יותר לכתוב את נקודת המבט של מישהו ככה. תעביר לנו את מה שהוא עושה חושב ומרגיש דרך העיניים שלו. אתה רוצה להעביר את זה שהוא דקדקן? תראה לנו את המחשבות שלו בזמן שהוא סופר עד שמונים בזמן שהוא פוסע למקלחת. אתה רוצה לתאר לנו את העבר שלו? תן לנו פלשבקים. לא בטוח שככה אתה רוצה שזה יהיה בסופו של דבר, לא בטוח שאתה רוצה שזה יהיה בכלל בגוף ראשון, אבל זה יעשה לך טוב לתרגל את זה, כי כרגע אתה מספר את הסיפור בצורה די חיצונית.
זה לא כל כך עובד כמו שזה עכשיו. כאילו, הבנתי את מה שאמרת על זה שהוא רוצה להתעורר בצורה חיובית ואת זה שהוא מדוקדק ומחושב גם כשקראתי את הקטע, אבל אתה מעביר את זה לאורך כמה פסקאות, ובצורה שזה מרגיש שאתה מספר לנו על הסיפור.
האמת, חשבתי עכשיו על רעיון. תנסה לכתוב את הקטע מנקודת המבט של וייס. תכתוב את זה בגוף ראשון, זה בדרך כלל קל יותר לכתוב את נקודת המבט של מישהו ככה. תעביר לנו את מה שהוא עושה חושב ומרגיש דרך העיניים שלו. אתה רוצה להעביר את זה שהוא דקדקן? תראה לנו את המחשבות שלו בזמן שהוא סופר עד שמונים בזמן שהוא פוסע למקלחת. אתה רוצה לתאר לנו את העבר שלו? תן לנו פלשבקים. לא בטוח שככה אתה רוצה שזה יהיה בסופו של דבר, לא בטוח שאתה רוצה שזה יהיה בכלל בגוף ראשון, אבל זה יעשה לך טוב לתרגל את זה, כי כרגע אתה מספר את הסיפור בצורה די חיצונית.
אוקי
אם תעלה את הסיפור בקובץ וורד, או דרך הפורום עצמו יהיה לי יותר נוח לתת לך ביקורת על השגיאות. כרגע זה די בלתי אפשרי.
"עיקר המקום ממנו מגיעה החוסר ביטחון שלי בכתיבה זה העבודה שמעולם לא הייתי תלמיד מצטיין בלשון". להרגיע אותך- גם אני לא הייתי תלמידה מצטיינת בלשון, ונראה לי שגם הרוב פה לא היו. בכל זאת, יש לך בעית שגיאות שאתה מודע אליה- אז תיעזר בבטא. אני לא מציאה את עצמי, כי גם ככה אני מחפשת כל תירוץ אפשרי לא ללמוד.
אתה אומר שהדמות שלך צריכה לראות כל פרט קטן, זה חלק מהדמות... אוקי, מעולה. במהלך הסיפור אתה יכול להשתמש בזה. בכל דבר שהדמות תעשה בסיפור, כל חלק מהעלילה אתה יכול להשתמש בזה. והקורא יבין, אין לך מה לדאוג- הקורא לא טיפש. אבל כל החלק הראשון של הסיפור, הוא די נטול עלילה, ולכן לדעתי מיותר.
עוד דבר- לגבי האנגלית. אני אומרת את זה לך,אבל זה לא רק נוגע אליך, אלא בכללי לכל הכותבים בינינו שרוצים להוציא לאור באנגלית.
אם אנגלית היא שפת האם שלך, ובאופן טבעי אתה כותב וקורא באנגלית זה משהו אחד. אם לא- זה כבר סיפור אחר.
שפה היא לא רק דרך להבין אחד את השני. שפה היא גם ביטויים, ניבים, מטבעות לשון, משחקי מילים... בספרות משתמשים בשפה כדי ליצור עבודת אומנות. כמו שצייר משתמש במכחול לצייר תמונה. לדעתי רובינו לא נוכל להגיע לאותה רמה של ספרות אם נכתוב בשפת אמנו, לבין אם נכתוב את אותו סיפור בשפה שניה. גם כשקוראים ספר, תמיד עדיף לקרוא בשפת המקור. תרגום ספר, הוא עבודה קשה, כי לא מדובר רק על תרגום טקסט כמו שגוגל-טרנסלייט היה עושה. אם אתה כותב סלנג, אתה צריך להתאים את הסלנג לשפה של התרגום. אם אתה משתמש במטבע לשון, אתה צריך לשנות אותו, וגם לנסות להשתדל שכלום לא ישמע מאולץ. כשאתה אומר שמישהו יתרגם לך את הסיפור, אתה אולי לא מבין את כובד המשקל של התרגום על הסיפור. העבודה של המתרגם קשה לא פחות מהעבודה שלך וגם חשובה לא פחות. אף אחד לא ירצה לקרוא ספר, גם אם העלילה שלו הכי מעניינת בעולם, אבל הכתיבה לא טובה.
מקווה שהבנת את הכוונה שלי...
אם תעלה את הסיפור בקובץ וורד, או דרך הפורום עצמו יהיה לי יותר נוח לתת לך ביקורת על השגיאות. כרגע זה די בלתי אפשרי.
"עיקר המקום ממנו מגיעה החוסר ביטחון שלי בכתיבה זה העבודה שמעולם לא הייתי תלמיד מצטיין בלשון". להרגיע אותך- גם אני לא הייתי תלמידה מצטיינת בלשון, ונראה לי שגם הרוב פה לא היו. בכל זאת, יש לך בעית שגיאות שאתה מודע אליה- אז תיעזר בבטא. אני לא מציאה את עצמי, כי גם ככה אני מחפשת כל תירוץ אפשרי לא ללמוד.
אתה אומר שהדמות שלך צריכה לראות כל פרט קטן, זה חלק מהדמות... אוקי, מעולה. במהלך הסיפור אתה יכול להשתמש בזה. בכל דבר שהדמות תעשה בסיפור, כל חלק מהעלילה אתה יכול להשתמש בזה. והקורא יבין, אין לך מה לדאוג- הקורא לא טיפש. אבל כל החלק הראשון של הסיפור, הוא די נטול עלילה, ולכן לדעתי מיותר.
עוד דבר- לגבי האנגלית. אני אומרת את זה לך,אבל זה לא רק נוגע אליך, אלא בכללי לכל הכותבים בינינו שרוצים להוציא לאור באנגלית.
אם אנגלית היא שפת האם שלך, ובאופן טבעי אתה כותב וקורא באנגלית זה משהו אחד. אם לא- זה כבר סיפור אחר.
שפה היא לא רק דרך להבין אחד את השני. שפה היא גם ביטויים, ניבים, מטבעות לשון, משחקי מילים... בספרות משתמשים בשפה כדי ליצור עבודת אומנות. כמו שצייר משתמש במכחול לצייר תמונה. לדעתי רובינו לא נוכל להגיע לאותה רמה של ספרות אם נכתוב בשפת אמנו, לבין אם נכתוב את אותו סיפור בשפה שניה. גם כשקוראים ספר, תמיד עדיף לקרוא בשפת המקור. תרגום ספר, הוא עבודה קשה, כי לא מדובר רק על תרגום טקסט כמו שגוגל-טרנסלייט היה עושה. אם אתה כותב סלנג, אתה צריך להתאים את הסלנג לשפה של התרגום. אם אתה משתמש במטבע לשון, אתה צריך לשנות אותו, וגם לנסות להשתדל שכלום לא ישמע מאולץ. כשאתה אומר שמישהו יתרגם לך את הסיפור, אתה אולי לא מבין את כובד המשקל של התרגום על הסיפור. העבודה של המתרגם קשה לא פחות מהעבודה שלך וגם חשובה לא פחות. אף אחד לא ירצה לקרוא ספר, גם אם העלילה שלו הכי מעניינת בעולם, אבל הכתיבה לא טובה.
מקווה שהבנת את הכוונה שלי...
אוקיי.
כשהתחלתי לקרוא, מצאתי את עצמי חושבת, "ובכן, הולי שיט, מה לעזאזל הקטע עם האדם הזה שהוא חייב להתעורר ולהתארגן בדיוק בצורה כזו וכזו? הוא סייבורג? יש לו איזה מצב על טבעי שכופה עליו לעשות את זה? יש לו OCD? מה יקרה אם הוא לא ייצמד לשגרה שלו? בטח משהו איום ונורא."
אז זה היה די מאכזב שהציפיות האלו לא התגשמו.
הרעיון שבבסיס הסיפור שלך הוא, "מישהו עבד קשה מאוד וחסך הרבה כסף, בזמן שחברים שלו עשו דברים אחרים, וכעת יש לו הרבה כסף והוא יכול להינות מהחיים." וזה לא מאוד מעניין או מלהיב.
המשל על הנמלה והצרצר הוא די ישן, והוא היה יותר מיוחד ומקורי מעצם העובדה שהיו בו חרקים בתפקידים של טיפוסים שונים של בני אדם. אבל בכל מקרה, סיפורים שאין בהם כלום חוץ ממוסר השכל הם לא כוס התה שלי, ובימינו אני חושבת שהם כבר לא כוס התה של רוב האנשים.
אני מניחה שמישהו שכותב משלים ממש מיוחדים, מקוריים ואקטואליים לימינו עדיין יכול להוציא ספר משלים גם בימינו, אבל זה לא המקרה כאן.
שלא לדבר על זה שללכת לאוניברסיטה ולהביא ילדים זו גם כן סוג של השקעה כלכלית שאמורה להשתלם בעתיד הרחוק (כן, התייחסתי לילדים כאל השקעה כלכלית, כמה מנוכר וציני מצידי. סליחה.)
אני ממש שונאת כששואלים אותי מה רציתי להעביר בסיפור או למה כתבתי אותו, אבל אתה צריך לשאול את עצמך, למה כתבת אותו, מה היה חשוב לך להעביר, והאם לדעתך הסיפור באמת מעביר את הדברים האלה כמו שהוא עכשיו.
כשהתחלתי לקרוא, מצאתי את עצמי חושבת, "ובכן, הולי שיט, מה לעזאזל הקטע עם האדם הזה שהוא חייב להתעורר ולהתארגן בדיוק בצורה כזו וכזו? הוא סייבורג? יש לו איזה מצב על טבעי שכופה עליו לעשות את זה? יש לו OCD? מה יקרה אם הוא לא ייצמד לשגרה שלו? בטח משהו איום ונורא."
אז זה היה די מאכזב שהציפיות האלו לא התגשמו.
הרעיון שבבסיס הסיפור שלך הוא, "מישהו עבד קשה מאוד וחסך הרבה כסף, בזמן שחברים שלו עשו דברים אחרים, וכעת יש לו הרבה כסף והוא יכול להינות מהחיים." וזה לא מאוד מעניין או מלהיב.
המשל על הנמלה והצרצר הוא די ישן, והוא היה יותר מיוחד ומקורי מעצם העובדה שהיו בו חרקים בתפקידים של טיפוסים שונים של בני אדם. אבל בכל מקרה, סיפורים שאין בהם כלום חוץ ממוסר השכל הם לא כוס התה שלי, ובימינו אני חושבת שהם כבר לא כוס התה של רוב האנשים.
אני מניחה שמישהו שכותב משלים ממש מיוחדים, מקוריים ואקטואליים לימינו עדיין יכול להוציא ספר משלים גם בימינו, אבל זה לא המקרה כאן.
שלא לדבר על זה שללכת לאוניברסיטה ולהביא ילדים זו גם כן סוג של השקעה כלכלית שאמורה להשתלם בעתיד הרחוק (כן, התייחסתי לילדים כאל השקעה כלכלית, כמה מנוכר וציני מצידי. סליחה.)
אני ממש שונאת כששואלים אותי מה רציתי להעביר בסיפור או למה כתבתי אותו, אבל אתה צריך לשאול את עצמך, למה כתבת אותו, מה היה חשוב לך להעביר, והאם לדעתך הסיפור באמת מעביר את הדברים האלה כמו שהוא עכשיו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.