S h A b i T
New member
צריך לב מברזל, צריך עור של פיל.
זה מה שצריך בשביל לעבור בשלום הופעה של דנה ברגר. הסיפור שלי עם דנה התחיל לפני מספר שנים. ב2003 נפלתי כנראה על הופעה לא מוצלחת (בלשון המעטה) של דנה, ומאז החלטתי שלא לחזור. לא הבנתי איך השירים שאני כל כך אוהבת נשמעים כל כך רע על הבמה ולמה השתעממתי עד כדי להגיע למצב שבו אני ישנה ואף חולמת. בכל מקרה, מאז יצא לי להיות במספר הופעות בהן דנה התארחה או הופיעה ברצף עם אמנים אחרים ונוכחתי לראות שהיא פרפורמרית אדירה, שלא כמו שחשבתי. מפה לשם יצא האלבום האחרון שלה 'יום-יום', שאהבתי מאד, מה שחיזק את הרצון לבוא במיוחד בשביל לראות את דנה מופיעה עם השירים ממנו. וכמובן, הסיפור הידוע, 'כשיצא אני אלך', אף פעם לא יוצא, כל פעם כשיש הופעה יש משהו אחר שהעצלות גורמת לי לראות בו יותר חשוב וכו'. ואז יפית מגיעה, נותנת כרטיס על חשבון הבית, בתוספת מוטיבציה ישר לוריד, ונוסעים לתמונע.
הגעתי אתמול עם אפס ציפיות, מה שתמיד טוב בשביל להנות. הנגנים עולים, דנה אחריהם והאנרגיות בתמונע מעולם לא היו יותר טובות. היא פתחה עם "היום זה אנחנו", אחד השירים הכי אהובים עליי באלבום האחרון, והמצב רוח הטוב התחיל להגיע. היא המשיכה בעיקר עם להיטים מכל התקופות (תוך כדי תנועה,עד הקצה, לומדת לעוף, בוכה לך ועוד רבים וטובים..), כשכל ביצוע וביצוע יותר אנרגטי מהאחר. זכור לי במיוחד לטובה חמימות חולפת שהיה מצוין. היא סיימה עם השיר מלך, שעם כל חוסר האהבה שלי אליו, היה לו הביצוע הכי טוב בכל ההופעה והוא בהחלט הוכתר כשיר המושלם לרדת איתו מהבמה. היא חזרה להדרן ושרה שיר חדש מהאלבום העתיד לבוא, שכתבה לה מישהי ששכחתי את שמה, ואז את שקט, השיר המדהים שיונה וולך כתבה. נגמרה ההופעה, ובמהלכה כל מה שהתחשק לי לעשות זה לרדת מהמדרגות ולהביא לדנה חיבוק גדול ונשיקה במצח. היא פשוט משרה אנרגיות חיוביות וקארמה טובה, לא יודעת איך להסביר את זה. היא לא מפחדת להתבגר, שלא כמו הרבה מאוד אמנים אחרים שמנסים בדרכם הפתטית והמגוחכת להשאר רוקרים בועטים בני 16 ועושים מעצמם צחוק על הבמה. דנה הפכה להיות אמאלה, רואים את זה, מרגישים את זה וזה מקסים בעיניי. היא ההוכחה שאפשר להתבגר ולהשאר נאמנים לעצמך. ואני מצדיעה לה על כך. היה.. מרענן.
לחיי עוד ימים טובים שכאלה. חג שמח אלמוג
זה מה שצריך בשביל לעבור בשלום הופעה של דנה ברגר. הסיפור שלי עם דנה התחיל לפני מספר שנים. ב2003 נפלתי כנראה על הופעה לא מוצלחת (בלשון המעטה) של דנה, ומאז החלטתי שלא לחזור. לא הבנתי איך השירים שאני כל כך אוהבת נשמעים כל כך רע על הבמה ולמה השתעממתי עד כדי להגיע למצב שבו אני ישנה ואף חולמת. בכל מקרה, מאז יצא לי להיות במספר הופעות בהן דנה התארחה או הופיעה ברצף עם אמנים אחרים ונוכחתי לראות שהיא פרפורמרית אדירה, שלא כמו שחשבתי. מפה לשם יצא האלבום האחרון שלה 'יום-יום', שאהבתי מאד, מה שחיזק את הרצון לבוא במיוחד בשביל לראות את דנה מופיעה עם השירים ממנו. וכמובן, הסיפור הידוע, 'כשיצא אני אלך', אף פעם לא יוצא, כל פעם כשיש הופעה יש משהו אחר שהעצלות גורמת לי לראות בו יותר חשוב וכו'. ואז יפית מגיעה, נותנת כרטיס על חשבון הבית, בתוספת מוטיבציה ישר לוריד, ונוסעים לתמונע.
הגעתי אתמול עם אפס ציפיות, מה שתמיד טוב בשביל להנות. הנגנים עולים, דנה אחריהם והאנרגיות בתמונע מעולם לא היו יותר טובות. היא פתחה עם "היום זה אנחנו", אחד השירים הכי אהובים עליי באלבום האחרון, והמצב רוח הטוב התחיל להגיע. היא המשיכה בעיקר עם להיטים מכל התקופות (תוך כדי תנועה,עד הקצה, לומדת לעוף, בוכה לך ועוד רבים וטובים..), כשכל ביצוע וביצוע יותר אנרגטי מהאחר. זכור לי במיוחד לטובה חמימות חולפת שהיה מצוין. היא סיימה עם השיר מלך, שעם כל חוסר האהבה שלי אליו, היה לו הביצוע הכי טוב בכל ההופעה והוא בהחלט הוכתר כשיר המושלם לרדת איתו מהבמה. היא חזרה להדרן ושרה שיר חדש מהאלבום העתיד לבוא, שכתבה לה מישהי ששכחתי את שמה, ואז את שקט, השיר המדהים שיונה וולך כתבה. נגמרה ההופעה, ובמהלכה כל מה שהתחשק לי לעשות זה לרדת מהמדרגות ולהביא לדנה חיבוק גדול ונשיקה במצח. היא פשוט משרה אנרגיות חיוביות וקארמה טובה, לא יודעת איך להסביר את זה. היא לא מפחדת להתבגר, שלא כמו הרבה מאוד אמנים אחרים שמנסים בדרכם הפתטית והמגוחכת להשאר רוקרים בועטים בני 16 ועושים מעצמם צחוק על הבמה. דנה הפכה להיות אמאלה, רואים את זה, מרגישים את זה וזה מקסים בעיניי. היא ההוכחה שאפשר להתבגר ולהשאר נאמנים לעצמך. ואני מצדיעה לה על כך. היה.. מרענן.
אלמוג