ברושו ברופו\מאיר אריאל
ברושו ברופו בא מים רבים. שקט. טוב. והנה דרך מתדפקת לאמור בוא ברושו בוא. בא ברושו ברופו דרך גדולה והנה עץ והנה ציפור והנה הוא בשלולית והנה צליל והנה ריח. אך אמר טוב לי, וייפקח געגוע ישן שמוצאותיו מתוקים ותוצאותיו - כמו קצות אצבעותייך - כאב דק שלפעמים חונק בגרון והנה לא עץ לא ציפור לא ריח לא צליל לא הוא בשלולית ולא דרך רק געגוע משוך לו מקרבו עד אין קץ, מה שקצות אצבעותייך עושים לו. הולך ברושו ברופו אחרי געגוע ישן שלו והנה עיר לקראתו, באים זכרונות עיר אחרת ונתלים בגגותיה מגדליה רחוביה אישיה ונשיה ועושים לו בית לבוא בוא. בא בו והנה כתף לקראתו ומגדל צוואר עולה ממנה ועגיל פעמון בראשו עם חשכת תלתלים שחורים, כאותה צמרת צפצפה שטובלת בקצה האדום של סוף האור על רקע של חשרת עננים שחורים טעוני גשם. וטוב שחלפה על פניך לפני שהגעת לעיניה כי בטח היית מת ממכת חשמל. עם נשימתו השבה לכלי דמו בא באפו ריח בשר בהיטגנו בבצל, ולבן אדם שמסתובב עם זכרונות גשם זה חריף במיוחד. אני לא מבין גדול בכלכלה אבל יש דברים שאנשים יקנו ממך תמיד, שתמיד חסר להם משהו, רק צריך לדעת מה. דפק ברושו ברופו על דלת מקרית וקול אשה אמר יבוא. בא והנה אשה עם שאלה בעיניה. חייך ברושו ברופו ואמר, זה יעלה לך ארוחה חמה. אמרה האשמה מה, אמר ברושו ברופו מה שחסר לך. מה חסר לי, לא חסר לי כלום, אמרה האשה. אין איש שלא חסר לו משהו, אמר ברושו ברופו. צחקה האשה ואמרה, יפה. אם אמנם תיתן לי מה שחסר לי תקבל ארוחה חמה. אמר ברושו מה חסר לך. אמרה האשה, לא יודעת. אמר ברופו, סקס? אמרה האשה יש לי די והותר. אמר ברושו, אין דבר כזה די והותר. אמר האשה, אתה מעצבן אותי. אמר ברופו ארוחה חמה ואני פוטר אותך מנוכחותי. אמרה האשה, חוץ מחוצפה, זה לא נקרא לתת - וחוצפה לא חסרה לי בכלל. אתן לך נוסחה שמוציאה אותך מבדידותך למשך של זמן, אמר ברושו ברופו. ואם איני בודדה? ואם טוב לי בבדידות? אין דבר כזה. יפה, אמרה חרש האשה, מהי הנוסחה? אמר ברושו ברופו, היא לא עוברת טוב על בטן ריקה. שב, אמרה האשה, מאמינה או לא, מצא חן בעיניה והתקינה לו ארוחה, אכל שבע והותיר. חייכה האשה ואמרה ובכן יש די והותר. ובכן הנוסחה, פתח ברושו ברופו ואמר, שתוציא אותך מבדידותך, היא משפט בן ארבע מלים, שאם את אומרת אותו בהטעמה הנכונה וברווחי זמן מדודים מלה למלה, את יוצאת מבדידותך - מבטו המבוהל-משהו פגש בעיניה את אותה שאלה שעמדה בהן בכניסתו - והמשפט הוא לדעת לדעת לדעת לדעת. אמרה האשה, זה משפט זה? זו מלה כפול ארבע. אמר ברושו לא, כי לדעת אחד זה כמו שאומרים צריך לדעת להסתדר. ולדעת שני זה לדעת דבר על בוריו, כמו לדעת את לוח הכפל. ועכשיו את יכולה לומר, צריך לדעת לדעת. לדעת שלישי הוא ידיעת האיש את אשתו כמו שנאמר וידע אדם את חווה אשתו, ותהר... ועכשיו את יכולה לומר צריך לדעת (איך), לדעת (כל מה שצריכים לדעת על מנת) לדעת (אשה או איש). ולדעת רביעי זה כמו איבוד לדעת, ועכשיו את מצרפת את כולם ביחד ברווחי זמן מדודים ובהטעמה של כל מלה לחוד, וביחד, את אמורה להגיע מזה לדפיקות לב חזקות שודחקות את הבדידות לזמן-מה אבל באופן שטחי לגמרי את יכולה לומר שצריך לדעת (-) לדעת (-) לדעת (-) לדעת ולצאת מזה בחיים. אמרה האשה בליבה, זה שאני נותנת לו ארוחה חמה ואוזן כרויה ללהגו לא אומר שאני חייבת לשכב איתו... אלא אם כן... אני רוצה... אמר ברושו ברופו בליבו, זה שאני מזיין לה את השכל תמורת הארוחה החמה שעשתה לי צריך להספיק לה, כגמר עסקה. אני לא חייב גם לשכב איתה, אלא אם כן, אני... רשרוש חלוק עלי שטיח, איוושת שיער בשום הביאו את ברושו ברופו לומר, תוך שהוא נגרר אחריה, דובי-משהו, לסלון, את לא מאלה שחושבות שישראל חייבת לוותר על מזרח ירושלים רק בגלל נוכחותם של כמה מתושבי מזרח ירושלים במשלחת הפלסטינית? אני לא, מה פתאום, אמרה האשה, אני רק מי שאני רוצה אני מכניסה למיטה. מה היה ואיך אחר-כך לא מעניין אותי. האשה נותרה ממלמלת לדעת... לדעת... ל ד ע ת... לד... הרבה אחרי שברושו ברופו כבר היה בעניין אחר במקום אחר. רק אותו געגוע ישן שלו קצות אצבעותיך משוך מקירבו עד אין קץ. ואחר-כך בא ברושו ברופו מים רבים. שקט. טוב. גאונות...