"צריך לדפוק על השולחן"

ענתי44

New member
"צריך לדפוק על השולחן"

אני פשוט בשוק. מגיעה האחות שמטפלת באמא ומודיעה לי שהרופא האחראי על יחידת המשך טיפול בית בקופת חולים, החליט שאמא תשוחרר מהיחידה. כי מצבה התייצב. וזאת, בניגוד לחוות הדעת של הצוות הרפואי שחושב שכדי שלא תבוא הדרדרות מחודשת צריך להמשיך לטפל בה. אבל הקופה רוצה לחסוך כמה גרושים. אז היום אמא קיבלה את הטיפול האחרון שלה ומעכשיו היא ככל החולים הרגילים של הקופה. תצטרך להגיע לבדיקות הדם למרפאה לשבת שעות להמתין בתור, כשאני זו שאסחוב אותה בעלייה ובגשם וזו שאצטרך לנגב את ריצפת קופת חולים כשאמא לא תשלוט בצרכיה. וזה התסריט האופטימי, כי החשש הגדול שלי, שהמצב ידרדר חזרה ושוב נאלץ להגיע לאישפוזים. אז כמובן הקופה תשלם פי כמה כי כל יום אישפוז עולה יקר.אני שאלתי את האחות מה צריך לעשות? ואמא שלי הקשיבה לשיחה וענתה " צריך לדפוק על השולחן"
 
איזו באסה...

אבל ביננו, אמא צודקת, לא? ולמה את לא קונה לה מכנסונים (שאין להם את השם המפורש "חיתולים") כדי שלא יהיו תאונות מביכות במקומות ציבוריים? ובכלל?
 

נילי41

New member
../images/Emo20.gif אמא צודקת

ענתי, שום דבר לא זז כאן במדינה בלי לדפוק על השולחן. וגם כשכבר דופקים על השולחן, לא תמיד זה זז... אבל, כל הכבוד לאמך על ההבנה ועל הפתרון כביכול. למערכת הרי אין ראייה כוללת. הסניף המקומי לא עושה את החשבון הכולל של הקופה, הם רק רוצים לצמצם את ההוצאות שלהם, מה אכפת להם שיעלה למדינה הון אם יהיה צורך באישפוז. זאת הצרה שלנו. לאף אחד לא איכפת מהכלל. כל אחד דואג רק לעצמו ולכן ככה אנחנו נראים. בושה וחרפה... אני מאחלת לך הרבה כוחות, גם כוחות נפש וגם כוח פיזי להתמודד עם כל מה שעוד מחכה לך ולכולנו בטיפול שלנו ביקירינו.
 
../images/Emo88.gifענתי כן צריך לדפוק על השולחן

זה תלוי ברופא המשפחה, גם הדוד של בן זוגי היה הולך לבד למרפאה לקבל זריקת אינסולין כל יום עד שהוא נפל, הלכתי לרופאת המשפחה ואמרתי לה , הוא נפל מהיום והלאה תבוא אחות להזריק לו הוא יותר לא מגיע , וכך היה. לא לשתוק אמא חולה וקשה לך ולה. בהצלחה
 

אסתרס

New member
ענתי, לאמא שלך יש שכל ישר../images/Emo23.gif

שלא תעיזי לתת להם לדחוף אותכם החוצה. זה הטימטום של המערכת. האם האחות שבקרה את אמא חושבת גם היא שאמא הבריאה ? ! עצתי לך לכתוב למרכז קופח ולספר להם במילים פשוטות בדיוק כמו שספרת לנו, ולהוסיף צילומים מהאישפוזים האחרונים המרובים, ולשאולאותם, אם לאמא לא מגיע טיפול בית אז למי. והעתקים בתפוצת נאטו , לרופא המשפחה, לרופא מחוזי, למנהלת הסיעוד. וכך ננצח את המנוולים. ביי
 

zs1957

New member
יישר כוח אסתר

מסכימה לכל מילה שכתבת. מזל טוב . החלמה מהירה לכלתך. זהבה שחם
 

zs1957

New member
אמא שלך צודקת

היי ענתי, צר לי לשמוע על העיוולת של קופ"ח כלפי אמך.. אל תוותרי תגישי מכתב לרופא המחוזי.אמא שלך זכאית לטיפול בבביתה. בושה וחרפה שכך קופ"ח מתייחסת למבוטחיה. הם רוצים לחסןך כסף לקופה על חשבון המבוטחים ששלמו ומשלמים עד היום. תמשיכי להיות אסרטיבית ולהלחם על זכויותיה של אמך לקבל טיפול רפואי הולם. לילה טוב . נשיקות לאמא וחיבוק גדול. זהבה שחם
 

שריוש2

New member
אל תוותרי!

גם אצלנו היתה בעיה דומה. גם אנחנו החלטנו לעשות לסבתא "טיפול בית" מכיוון שמצבה היה מאוד מדורדר, כבר בקושי יכלה ללכת, ולא יכלה לשבת ולחכות בטורים הארוכים מחשש שתרצה ללכת. וכמו אצלכם, הרופא האחראי על זה, החליט אחרי ביקור שהיא כלל לא זכאית לזה. אנחנו לא ויתרנו, ועשינו כל מאמץ אפשרי, עד שלבסוף הצלחנו. כמו שאמרה אסתר, שלחי להם מכתב, צילומים, מסמכים מהאישפוז ואולי גם תצרפי חוות דעת בכתב מהצוות הרפואי שמתנגד להפסקת הטיפול... זה בוודאי יעזור! ואם לא, אל תוותרי!
 

רותי57

New member
ענתי לדעתי

הכל תלוי ברופא המשפחה. אתחייבת ממש חייבת לדרוש את הטיפול למגיע לאמא שלך בבית, עד כדי החלפת רופא המשפחה. הורי תמיד מגיעה אחות כדי לבצע בדיקות דם או זריקות B12 הרופאה הציעה את השרות הזה. לכן אני מבינה שזה מגיע לכל חולה שלא מסוגל ללכת למרפאה ואמא שלך ללא ספק במצב זה.
 

ענתי44

New member
צונאמי אלצהיימרי

לפני כשבוע ראיתי בחדשות על האפשרות שצונאמי יפקוד את חופי ישראל. מאז כבר כמה פעמים יש חלום שפוקד אותי. איך יש צונאמי באשדוד ואני רצה לכיוון היציאה מהעיר ומלפניי דוחפת את כסא הגלגלים של אמא, מנסה לשווא להמלט מהגל הענק המאיים עלינו.אני מתעוררת עם זיעה קרה. ואז הבנתי שהחלום הוא בעצם נמשל לצונאמי הביוקרטי. הצונאמי האלצהיימרי. שגם במציאות אני מנסה למלט את אמא שלי מהגורל הצפוי לה כשגל האלצהיימר האימתני יציף אותה. יסחוף אותה למצולות השיחכה והתהום של החשכה והאימה. צונאמי של הרשויות המערימות קשיים והקרובים הנוטשים. מין חוסר אונים מוחלט. נפגשתי עם רופאת המשפחה והיא הבטיחה לי שאמא לא תשוב להיות חולה מן המניין, למשל בדיקות דם יקחו לה בבית. ובמקרה של הדרדרות במצב מיד יחזירו אותה ליחידה. בסוף השבוע, היא תפקדה מצויין, אבל גם היו רגעים של סימני חולשה וכאילו היא מבשלת משהו. והשיא היה הערב כשהיא נפלה על הישבן. כל כך נבהלתי והתחלתי לבכות.במאמץ עליון הצלחתי לגרור אותה למיטה ושם לייצב אותה. אבל מיררתי בבכי שעה ארוכה. כל כך פחדתי שיקרה לה משהו. ושוב חשתי כמה חסרה לי היחידה לטיפול בבית, שניתן לדבר עם האחות 24 שעות ביממה. לא יודעת מה לעשות? כנראה אכתוב מכתב. השאלה האם יעזור?
 
ענתי

אין לי הרבה מה לומר, רק שאני מחבק אותך חיבוק חם ואוהב, תהיי חזקה ואמיצה מול כל גלי הצונאמי והביורוקרטיה המציפים את חופינו, ובעיקר תהיי חזקה בשביל אמך האהובה והיקרה! אני מצדיע לך, ענתי היקרה!
 
להילחם‎.....‎

ענת על תוותרי תנסי הכל גם מכתב יפה ונוגע ללב כמו שרק את יודעת לכתוב...תפני אליהם שוב ושוב ... נשמח לעזור במה שתבקשי...!
 
ענתי 44 כתבי מכתב ותנסי

את יודעת לסגנן מצויין .תנסי לעמוד על הבקשות שלך , בהצלחה
 

zs1957

New member
בהצלחה מחזיקה לך אצבעות

היי ענתי יקירתי, כתבי מכתב עם תפוצת נאטו לכל הגורמים. תעלי לשידור אצל זהבי עצבני או סגל עצבני. בקשי עזרה יש להם רגישות לנושא. במיוחד, לנתן זהבי. תביעי את כאבך בתקשורת. רק תגידי לי מתי את עולה לשידור שאני אפתח את הרדיו ואשמע אותך. את תעשי את זה כמו שצריך. חיבוק גדול ונשיקה לך ולאמא. זהבה שחם
 
גם אני מצטרף

לדבריה של אמא... אמא תמיד צודקת כך לימדת אותי..! תעשי בלאגן... כל אדם שאת מכירה שיש לו קשרים שם תדברי איתו..... אבא שלי היה צריך לעבור ניתוח גב.. לפני מספר שנים וקופת חולים כללית שהוא נמנה על עובדיה לא הסכימה לאשר את הניתוח אצל אותו רופא..(אבא שלי רצה רופא מסוים )אבא פנה לקרוב שלנו שהוא מנהל אחת המפלגות בכנסת .. והוא דיבר עם שר הבריאות דאז (בניזרי) תוך שעתיים הגיע האישור ... ענתוש אל תתייאשי הם אוהבים אנשים כמוך.. קשוחים ... רק בכוח איתם...!בהצלחה..
 

ענתי44

New member
ולי זה דווקא עצוב מה שאמא אמרה

כי זו לא היתה דרכה. אותי היא, ואבא ז"ל, לימדו לאהוב את המדינה. לא לשאול מה המדינה יכולה לעשות בשבילי, אלא מה אני יכול לעשות בשביל המדינה? ( כמו שאמר קנדי) לתת לזולת, לחברה. להיות ראש גדול ולתרום. לא רק כסף אלא לתרום בעשייה ובהרעפת אהבה לסביבה.אמא שלי התנדבה בקופת חולים ( ובעוד כמה מקומות) שילמה שנים מס בריאות ולא הטריחה אף אחד. הוריי לימדו אותי לבקש יפה ובנימוס. אותי לימדו שלדפוק על השולחן, להרים קול זה לא מכובד ושזה לא דרכינו. שאם אתה רוצה העלאה במשכורת אז תבקש יפה ואם לא יסכימו אז תעבוד קשה יותר כדי שהבוס יראה כמה אתה חיוני ( וזה שצריך ללכת לעבודה לא רק לעבודה ותמיד תמיד לתת מאה אחוז ממך) ואם גם אז לא יעלו משכורת אז להודות לאלוהים שיש לך עבודה טובה וקבועה. שיש לך בית חם, משפחה אוהבת. והנה, אמא שלי פתאום אומרת דבר כזה? לי זה צבט את הלב. ואולי זה מעיד עד כמה הפכנו להיות ככל העמים. שהמילים חסד, חמלה ומדיניות רווחה הפכו למילים מגונות. שכל דאלים גובר
 

zs1957

New member
לצערי השתנו הדברים

אם לא תהיי אסרטיבית ותלחמי לא תקבלי. אמא צודקת : צריך לדפוק על השולחן". פעם התביישנו לומר את זה כי כך חונכנו. היום מי שלא דופק על השולחן לא מקבל כלום. אני שמחה שיש עוד אנשים נפלאים שתורמים ועוזרים לזולת כמו בפורום הזה ובנישות אחרות. כל טוב, זהבה שחם
 
למעלה