צריך להוציא את זה החוצה
אני חדש פה... ואני די חייב להוציא את מה שיש לי החוצה. אני כבר לא יכול יותר. אני משרת בתפקיד מאוד מאוד מבוקש בצבא (פחות מ-10 אנשים בתפקיד הזה ועשרות אנשים רוצים אותו), עם תנאים מעולים (יחסית) ןבעיקרון אני אמור להיות מאושר. אבל ממש לא, אני לא מאושר מהחיים בצבא ומהחיים בכלל. אני לא מאושר מעצמי... אני מרגיש פשוט... אפס. מאז ומתמיד חיפשתי משהו שאני טוב בו... עדיין לא מצאתי. בצבא התגייסתי לקרבי ולא יכולתי לסבול את זה- אז עזבתי. עכשיו אני ביקשתי גם לעזוב את איפה שאני נמצא כי אני לא מסתדר עם האנשים ועם התפקיד וזה פוגע בי יותר קשה מתמיד. אני בן 20 והיתה לי חברה אחת לבערך חודש. אני מרגיש שביזבזתי את החיים שלי, לא מבין לאן לעזאזל הם נעלמו. אני לא מבין איך התרחקתי כל כך מכל הקטע החברתי של דייטים וכאלה ואז אני מבין שאני פשוט מדוכא או עצבני כל הזמן - אז למה לעזאזל מישהי תתקרב אפילו אליי? הגעתי למצב שאם הטלויזיה מפסיקה לעבוד אני יכול להתחרפן, להרגיש קרוב כל כך לאיזה התמוטטות עצבים. אני מנסה לשפר את המצב, לנסות להתקרב להגשים חלום - ואני לא מרגיש אפילו טיפה יותר מאושר. כשאני חושב על זה חוץ מכמה חלומות לאחרונה הגשמתי את כל החלומות שהיו לי ועדיין אני לא מרגיש טוב. אני פשוט שונא את עצמי כל כך, ואז אני שונא את עצמי עוד יותר על זה שאני שונא את עצמי וככה המעגל לא מפסיק. אני מרגיש שהחיים שלי לא מובילים אותי לשום מקום למרות שאני מנסה נורא. זה לא הצבא, זה בכלל לא הצבא. אני פשוט חייל וזה נראה לי מקום טוב לרשום את מה שיש לי להגיד. לא נראה לי שיש למישהו מה להגיד שישפר את המצב. סתם, אני חייב להוציא את זה החוצה.... וגם עכשיו, אני בכלל לא מרגיש יותר טוב.
אני חדש פה... ואני די חייב להוציא את מה שיש לי החוצה. אני כבר לא יכול יותר. אני משרת בתפקיד מאוד מאוד מבוקש בצבא (פחות מ-10 אנשים בתפקיד הזה ועשרות אנשים רוצים אותו), עם תנאים מעולים (יחסית) ןבעיקרון אני אמור להיות מאושר. אבל ממש לא, אני לא מאושר מהחיים בצבא ומהחיים בכלל. אני לא מאושר מעצמי... אני מרגיש פשוט... אפס. מאז ומתמיד חיפשתי משהו שאני טוב בו... עדיין לא מצאתי. בצבא התגייסתי לקרבי ולא יכולתי לסבול את זה- אז עזבתי. עכשיו אני ביקשתי גם לעזוב את איפה שאני נמצא כי אני לא מסתדר עם האנשים ועם התפקיד וזה פוגע בי יותר קשה מתמיד. אני בן 20 והיתה לי חברה אחת לבערך חודש. אני מרגיש שביזבזתי את החיים שלי, לא מבין לאן לעזאזל הם נעלמו. אני לא מבין איך התרחקתי כל כך מכל הקטע החברתי של דייטים וכאלה ואז אני מבין שאני פשוט מדוכא או עצבני כל הזמן - אז למה לעזאזל מישהי תתקרב אפילו אליי? הגעתי למצב שאם הטלויזיה מפסיקה לעבוד אני יכול להתחרפן, להרגיש קרוב כל כך לאיזה התמוטטות עצבים. אני מנסה לשפר את המצב, לנסות להתקרב להגשים חלום - ואני לא מרגיש אפילו טיפה יותר מאושר. כשאני חושב על זה חוץ מכמה חלומות לאחרונה הגשמתי את כל החלומות שהיו לי ועדיין אני לא מרגיש טוב. אני פשוט שונא את עצמי כל כך, ואז אני שונא את עצמי עוד יותר על זה שאני שונא את עצמי וככה המעגל לא מפסיק. אני מרגיש שהחיים שלי לא מובילים אותי לשום מקום למרות שאני מנסה נורא. זה לא הצבא, זה בכלל לא הצבא. אני פשוט חייל וזה נראה לי מקום טוב לרשום את מה שיש לי להגיד. לא נראה לי שיש למישהו מה להגיד שישפר את המצב. סתם, אני חייב להוציא את זה החוצה.... וגם עכשיו, אני בכלל לא מרגיש יותר טוב.
