צריך לשלוח אותי לפח הזבל..
לפני 10 חודשים הייתי בקשר עם בר למשך חודש וחצי. אבל אני עזבתי אותה.
היה לי מאוד טוב איתה. אבל עזבתי אותה כי לא הרגשתי שאני אוהב אותה מספיק. ומצאתי בה כל מיני פגמים. עד כדי כך שהרגשתי שאם אני נשאר איתה, אני יפגע בה, וזה הציק לי במצפון. אז אני החלטתי לעזוב אותה. אבל שבוע לאחר מכן לא עמדתי בתחושות שהיו לי אחרי הפרידה. ניסיתי לחזור אליה, והיא חזרה אליי ליומיים ואז היא בעצמה עזבה אותי.
רק רציתי שבר תהיה שמחה.
אחרי ארבעה חודשים מהפרידה אני ניסיתי לנסוע אליה לבית, כדי לנסות להחזיר אותה אליי. אבל מצאתי שם ביריון מגודל שתקף אותי.
אחרי חצי שנה מהפרידה ניסיתי (בעזרת מתווך) להציע לה אופציה של חתונה, אבל היא אמרה ש "אני השפלתי וזלזלתי בה" ושלא היה לה טוב איתי. ושעם הבריון טוב לה.
לא הייתי מספיק מנוסה ולא הערכתי אותה מספיק כשהכרתי אותה. אבל מאז הכרתי יותר מ-10 ואפילו 20 בחורות שונות, ולא הצלחתי למצוא משהו שמתקרב אליה. אבל עכשיו אני יודע. וזה מאוד מציק לי. עד כדי כך שאני לא יכול לישון בלילות.
היא פשוט הייתה מופנמת מאוד כשהיא הייתה איתי. וגם אני מופנם. אבל היא הייתה אינטיליגנטית. וגם אני. אז לא היינו צריכים לדבר הרבה. אלא רק על הדברים החשובים. וזה מאוד נגע לליבי.
אבל היום כשאני פוגש נשים אחרות, הן כולן מדברות הרבה, יותר מדי בשבילי, עד כדי כך שזה חונק אותי, ואני מרגיש שהן תובעניות ושאכפת להן רק מעצמן.
היה לי טוב עם בר כי אנחנו לא דיברנו ופשוט היינו אחד עם השני פיזית, אבל כשדיברתי איתה היא יכלה להיות לי לאוזן קשבת, כי היא הייתה אינטיליגנטית. וקיבלתי את התחושה שהיה אכפת לה ממני.
איך זה יכול להיות שעברו עשרה חודשים אבל אני עדיין חושב כך על בר. ורק אחרי חודש וחצי. מן הצד שלה היא עברה הלאה, ואני מאמין שלא ממש אכפת לה כיום. כי היא (לדבריה) פגשה מישהו שטוב לה איתו בניגוד למה שהיה לה איתי.
אני מנסה בכל דרך לפגוש נשים אחרות. אבל כמעט אף אחת לא מעוניינת בי. רק מי שמבחינה חיצונית היא לא הטעם שלי, מעוניינת. ומבחינה חיצונית נשים שהן הטעם שלי לא מעוניינות בי בכלל. אם אני שולח 300 הודעות באתר היכרויות, רק אחת עונה לי ומחזירה מספר טלפון. אבל באתרי ההיכרויות בארץ יש רק 2000 נשים. והתחלופה לוקחת המון זמן.
אז אם אני אקפוץ למים העמוקים ואנצל את כל האתרי היכרויות בארץ, יהיו לי אולי 5 דייטים, ואז המאגר ייגמר.
שמונה שנות ייאוש.
האם קיימות עוד נשים אינטילגנטיות ומופנמות? או שכבר הן לא קיימות יותר.
אני פשוט לא יכול לסבול את התחושה הזאת יותר. שאין אף אחת בשבילי. או שהייתה אבל אני לא הבנתי ונפרדתי ממנה.
כי למעשה הבעיה היא שאף אחת לא רוצה אותי. כי אני לא טוב מספיק, כי אני נחות מגברים אחרים.
כי למעשה אני לא שייך לכוכב הלכת הזה. שבו כולם רוצים דברים שונים ממה שאני רוצה.
בכוכב שבו אני נחשב מוזר, שאני לא יכול להביע את המחשבות והרצונות שלי כי לועגים לי עליהן ושוללים אותן, בכוכב בו אין לי אף מכסה.
כי למעשה אני פשוט גרוטאה, ניסוי של הטבע, שצריך לזרוק אותו לפח של האבי טיפוס שלא הצליחו.
בקרוב מאוד אתחיל לנצל את אתרי ההיכרויות. אני מעריך שמהרגע שאתחיל, יקח לי רק שבועיים לנצל את האופציות של כל הנשים בכל האתרים עד תום. ואז כבר לא יהיו לי אופציות אחרות.
אם לא אמצא מישהי בקרוב, אני אסיים. כי אני פשוט לא יכול להמשיך כך.
הדבר הטוב ביותר שניתן לנו בחיים האלו זו האפשרות לסיים אותם.
לפני 10 חודשים הייתי בקשר עם בר למשך חודש וחצי. אבל אני עזבתי אותה.
היה לי מאוד טוב איתה. אבל עזבתי אותה כי לא הרגשתי שאני אוהב אותה מספיק. ומצאתי בה כל מיני פגמים. עד כדי כך שהרגשתי שאם אני נשאר איתה, אני יפגע בה, וזה הציק לי במצפון. אז אני החלטתי לעזוב אותה. אבל שבוע לאחר מכן לא עמדתי בתחושות שהיו לי אחרי הפרידה. ניסיתי לחזור אליה, והיא חזרה אליי ליומיים ואז היא בעצמה עזבה אותי.
רק רציתי שבר תהיה שמחה.
אחרי ארבעה חודשים מהפרידה אני ניסיתי לנסוע אליה לבית, כדי לנסות להחזיר אותה אליי. אבל מצאתי שם ביריון מגודל שתקף אותי.
אחרי חצי שנה מהפרידה ניסיתי (בעזרת מתווך) להציע לה אופציה של חתונה, אבל היא אמרה ש "אני השפלתי וזלזלתי בה" ושלא היה לה טוב איתי. ושעם הבריון טוב לה.
לא הייתי מספיק מנוסה ולא הערכתי אותה מספיק כשהכרתי אותה. אבל מאז הכרתי יותר מ-10 ואפילו 20 בחורות שונות, ולא הצלחתי למצוא משהו שמתקרב אליה. אבל עכשיו אני יודע. וזה מאוד מציק לי. עד כדי כך שאני לא יכול לישון בלילות.
היא פשוט הייתה מופנמת מאוד כשהיא הייתה איתי. וגם אני מופנם. אבל היא הייתה אינטיליגנטית. וגם אני. אז לא היינו צריכים לדבר הרבה. אלא רק על הדברים החשובים. וזה מאוד נגע לליבי.
אבל היום כשאני פוגש נשים אחרות, הן כולן מדברות הרבה, יותר מדי בשבילי, עד כדי כך שזה חונק אותי, ואני מרגיש שהן תובעניות ושאכפת להן רק מעצמן.
היה לי טוב עם בר כי אנחנו לא דיברנו ופשוט היינו אחד עם השני פיזית, אבל כשדיברתי איתה היא יכלה להיות לי לאוזן קשבת, כי היא הייתה אינטיליגנטית. וקיבלתי את התחושה שהיה אכפת לה ממני.
איך זה יכול להיות שעברו עשרה חודשים אבל אני עדיין חושב כך על בר. ורק אחרי חודש וחצי. מן הצד שלה היא עברה הלאה, ואני מאמין שלא ממש אכפת לה כיום. כי היא (לדבריה) פגשה מישהו שטוב לה איתו בניגוד למה שהיה לה איתי.
אני מנסה בכל דרך לפגוש נשים אחרות. אבל כמעט אף אחת לא מעוניינת בי. רק מי שמבחינה חיצונית היא לא הטעם שלי, מעוניינת. ומבחינה חיצונית נשים שהן הטעם שלי לא מעוניינות בי בכלל. אם אני שולח 300 הודעות באתר היכרויות, רק אחת עונה לי ומחזירה מספר טלפון. אבל באתרי ההיכרויות בארץ יש רק 2000 נשים. והתחלופה לוקחת המון זמן.
אז אם אני אקפוץ למים העמוקים ואנצל את כל האתרי היכרויות בארץ, יהיו לי אולי 5 דייטים, ואז המאגר ייגמר.
שמונה שנות ייאוש.
האם קיימות עוד נשים אינטילגנטיות ומופנמות? או שכבר הן לא קיימות יותר.
אני פשוט לא יכול לסבול את התחושה הזאת יותר. שאין אף אחת בשבילי. או שהייתה אבל אני לא הבנתי ונפרדתי ממנה.
כי למעשה הבעיה היא שאף אחת לא רוצה אותי. כי אני לא טוב מספיק, כי אני נחות מגברים אחרים.
כי למעשה אני לא שייך לכוכב הלכת הזה. שבו כולם רוצים דברים שונים ממה שאני רוצה.
בכוכב שבו אני נחשב מוזר, שאני לא יכול להביע את המחשבות והרצונות שלי כי לועגים לי עליהן ושוללים אותן, בכוכב בו אין לי אף מכסה.
כי למעשה אני פשוט גרוטאה, ניסוי של הטבע, שצריך לזרוק אותו לפח של האבי טיפוס שלא הצליחו.
בקרוב מאוד אתחיל לנצל את אתרי ההיכרויות. אני מעריך שמהרגע שאתחיל, יקח לי רק שבועיים לנצל את האופציות של כל הנשים בכל האתרים עד תום. ואז כבר לא יהיו לי אופציות אחרות.
אם לא אמצא מישהי בקרוב, אני אסיים. כי אני פשוט לא יכול להמשיך כך.
הדבר הטוב ביותר שניתן לנו בחיים האלו זו האפשרות לסיים אותם.