מחקרים מול התנסות אישית
אני מסכים אתך שהמחקרים מאד לא מבוססים אבל הם עדיין עדיפים על התרשמות אישית של מישהו שנתן למטופל תוסף תונתי וחל שיפור במצבו. אין לכך שום אינדיקציה אם השיפור חל ללא קשר עם התוסף או תרופה.
אני יכול לציין בפניך שפסיכוגריאטר שמוערך על ידי כמצויין, הציע לתת לרעייתי אלפי ז"ל ממוריקס. בעקבות מאמרים ודיעות שקראתי ושמעתי, סירבתי. לאחר הביקור חל שיפור במצבה של אשתי למספר שבועות. חשבתי אז, ואני חושב גם כעת, שאם הייתי נותן לה את התרופה, הייתי משוכנע שהיא עזרה, בעוד שבמציאות היא יכולה אפילו להרע במצבים ותנאים מסויימים.
כפי שציינה חברה בפורום, אין (עדיין?) שום תרופה לאלצהיימר ודומיו וכל מיני בעלי עניין, או סתם קשקשנים, מפיצים שמועות "מבוססות" על כל מיני שמנים ואבקות, תבלינים וויטמינים ש"הוכחו" על עכברים ואנשים.
תהיה בטוח שאם וכאשר תמצא תרופה אמיתית זו תהיה חדשה מסעירה בכל אמצעי התקשורת. ועד אז אני מציע לך לתת כמה שפחות תרופות רשמיות ותרופות אליל (מלבד תרופות למצבים פסיכוטיים שבלווי פסיכוגריאטר מנוסה, עוזרות באמת להרגע קצת) ולהתרכז בטיפול אישי מסור. לא להתווכח עם החולה ולדאוג להיגיינה האישית ואכילה בהתאם למצבו.