צריך"קצת" למות

[bilitis]

צריך"קצת" למות

הלכתי לבקר את חברי החולה היה לי קשה כה פחדתי שם,מאחורי דלתות סגורות,ראיתי אנשים צעירים ומבוגרים הנלחמים על חייהם מול אוייב אימתני. הם עוברים את הטיפולים הקשים ביותר ,המכאיבים ביותר,רק כי רצונם לחיות. הם מוכנים לכל סבל-רק כדי לחיות הם מתענים-כדי לחיות כאן,בפורום,אנשים צעירים ומבוגרים,שואפים למות,רק כדי להפסיק את הכאב מדברים על אובדן החיים רק כדי לברוח מהסבל. חפצים במוות-רק כדי להפסיק את הייסורים אני מבולבל ואולי אדם צריך"קצת"למות,רק בכדי להבין עד כמה הוא דבק בחיים? למדוני בבקשה.

 

[גילה זילברמן]

כל הכבוד לך שהלכת לבקר אותו

ידעתי שתלך

 

[כתומית]

כן...

צריך קצת "למות"... וגמני כמו גילה גאה בך מאוד שהלכת לבקר, אבל לא בגללך, אפילו שזה מגיע מהקשיים שלך, אלא בשביל חברך ויודע מה? אפילו גם קצת בשבילי. כשהתגלתה אצל אבי מחלת הסרטן הוא כבר היה במצב סופני, זה לא שלא היו שלל התראות לפני כן אבל הוא סירב להיבדק והחליט שיש לו קלקול קיבה טורדני במשך חודשים. ומה אני עשיתי? נרשמתי מהר מהר לפקולטה לכלכלה בי-ם, רחוק מחדרה, רחוק ממנו, רחוק מהמחלה. במשך כמה חודשים כמעט והתעלמתי מהמצב, ממנו, מהמשפחה כולה שנדרכה לבאות. וצר לי על כך, בשבילו, בשבילי. הלוואי והייתי מחבקת אותו קצת יותר. הלוואי והייתי אוספת יותר שעות. טוב שהלכת לשם בילי. גם אני למדתי מסופו של אבי, מריח הסוף, שאני קצת יותר רוצה לחיות ממה שחשבתי.

 

[בוזיקית]

בילי יקר...../images/Emo20.gif

טוב, גם אני גאה בך, כי אני יודעת מה עובר עליך, האמן לי. המוות של הורי רק מלמד אותי לדבוק בחיים. נפתחתי פתאום לחיים, אחרי שראיתי את כל הסבל, החיל, החרדה, הרעדה, האימה אחוזת הטירוף בעיניים של אמי, היודעת, למרות שגם קיבלה אירוע מוחי, יודעת לאן היא הולכת, מבקשת ממני אישור... זה כואב, בילי יקר, וגם אני למדה עכשיו עד כמה חיוני להאמין במשהו, לחפש את הכוחות בעצמך, לבקש ולקבל עזרה...לא אשקר אם אספר לך שלפעמים אני נופלת, טובעת במיץ של עצמי, זוללת עד חורמה ומתקשה למצוא שקט. כל כך התרגלתי לרוץ, למהר, לעשות, לעזור, לריב עם רופאים ואחיות אטומים, לעשות, לעשות לעשות, עד כי מתוך אינרציה והרגל אני נסחפת ולא נחה לרגע. וכל כך עייפה, וכל כך מסוייטת... אבל מנסה להשלים עם המצב. כרגע אני עדיין לא מעכלת שאמא מתה. בכוונה אומרת מתה, כי נפטרה זה עדין מדי, ואני רוצה לזעוק את זה. מתה מתה מ ת ה !!!!!!!!!!! אגב, אני ממליצה לך על 2 ספרים ששינו את חיי: "אל דאגה" של דייל קראנגי ו"צחוק - הומור כדרך חיים" מאת אנזו אגדה, בהוצאת עופר. עכשיו אני הולכת לקרוא מה שהפנית אותי - המאמר שלך. בילי, חזק ואמץ... שולחת לך מעומק הסיבים המון אנרגיות חיוביות, חיזוק ושלווה, הלוואי אמן... שלך, בוזיקית

 

[גילה זילברמן]

אתם כולכם אמיצים ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

בוזיקית, אולי תכתבי את שמות הספרים שעזרו לך ושם מחברם על לוח הספרים המומלצים שבלוחות הפורום לטובת כולם?

 

[בוזיקית]

ברצון, איך עלי לעשות זאת?

 

[בוזיקית]

מצאתי, כתבתי, תודה../images/Emo6.gif

 

[בוזיקית]

בילי, היכן אתה?

איך אתה מרגיש? איפה אתה היום? ספר לי מה עובר עליך... שלך, בוזיקית

 

[אלין ש ל ה י ם]

בילי יקירינו-כמה שאתה חזק../images/Emo39.gif

זה קורה שחבר טוב מאבד את הבריאות שלו מלאך, זה קורה שהוא עומד למות והחיים שלו מדודים על שעון זה קורה לכולנו, הרי .. בסוף כולנו נמות רק לא יודעים איך ומתי. אני שמחה לדעת שלקחת יוזמה והלכת למרות הכל לבקר אותו. אתה יודע בילי? ניצחת את הפחד והחרדה הנוראית שהיתה בך את הספקות וההרהורים האם לבקר אותו או לא ,, ומה יהיה ואיך יהיה וכמה זמן ומה יקרה לך כשתראה אותו ככה חצי בן אדם אני מכירה את הספקות האלו בילי. אני לא הצלחתי לעבור את זה פעם אחת בחיים שלי עם חבר טוב שהלך לעולמו וכועסת על עצמי כשאני נזכרת בו כל פעם מחדש, על למה לא ניצחתי את הפחד? ואתה עשית את זה בגדול , ניצחת את הכל. מזל שיש לך אותך! שיש לך את היכולת לתת לעצמיך את הכוחות וההחלטה את ההגיון והשפיות את האהבה לחבר שלא ישכח לך את זה גם אם ילך לעולמו והלואי ורק יבריא ולא ידע כאב צער או דמע בחייו - אמן. והפעם אני מצדיעה לך וגאה בך ב ג ד ו ל ! אתה איש כל כך טוב בילי , אתה מקסים אתה זהב אני שמכירה אותך קצת יותר טוב מאחרים כאן(אולי) אתה איש בעל יכולת נתינה אדירה אתה רק לא מודע לכך אבל זה יגיע עם הזמן . רק הזמן הוא תרופה . והזמן ירפא לנו לכולנו את כל הפצעים הזה. ונכון לפעמים צריך רק קצת למות כדי להעריך את החיים ואני כותבת לך את זה בלב שלם ומנסיון כי מי כמוך יודע כמה פעמים כבר "הייתי שם ". בהצלחה ויום נעים לך שיהיה לך יום טוב שמח ורגוע. והלב שלי איתך