2.
בהתחלה, לא הייתה תגובה. ג'ון תהה אם שרלוק התחרט על מה שהתחיל, אם פתאום הבין שזה יותר מדי. הוא תהה אם הוא עצמו חושב שזה יותר מדי, והחליט שהוא כבר הלך על זה, וזה לא באמת משנה, ולא, כרגע, זה לא יותר מדי, הוא יכול להתמודד עם זה, כן. אבל אז כף יד זהירה נכרכה סביב כתפו השמאלית, והשפתיים של שרלוק התחילו לזוז, נפתחו ונסגרו יותר מדי ומהר מדי. ג'ון מצא את עצמו מצחקק באופן בלתי נשלט כנגד שפתיו של שרלוק, שעצר, כיווץ את גבותיו בתמיהה. ג'ון התרחק מעט, מספיק בכדי לדבר, נשימותיו של שרלוק עדיין על שפתיו, אמר, "מצטער, מצטער, פשוט..."
איירין, ידה עדיין על כתפו של ג'ון, רכנה לעבר אוזנו של שרלוק ולחשה דבר מה שג'ון לא הצליח לקלוט. שרלוק המהם בתגובה, גבותיו חוזרות לקדמותן, ואז סגר את המרחק שג'ון פתח והצמיד את שפתיהם בשנית.
הפעם, הוא עקב אחר תנועותיו של ג'ון בריכוז, נתן לו להוביל, ועם הקליטה המהירה שלו, לא לקח זמן רב לפני שהבין איך בדיוק לזוז. ג'ון נתן לשניהם כמה רגעים לפני שאזר אומץ ושילב את הלשון שלו, החליק אותה לתוך פיו של שרלוק בהיסוס. הוא חשב על זה שהוא מנשק גבר, ועל זה שהזקפה שלו עדיין הייתה נוכחת. חשב רק עד ששרלוק התחיל להגיב עם לשונו באופן מעט מגושם אבל שהרגיש טוב וג'ון הניח את ידו על צווארו של שרלוק והפסיק לחשוב.
איירין התגנבה מאחוריו, עטפה את ידיה סביב מותניו. הוא היה אסיר תודה כשאצבעותיה פתחו את אבזם חגורתו ואת מכנסיו, מקלות על הלחץ במפשעה שלו. "איך המרגש?" היא שאלה, מחליקה את ידה לתוך התחתונים שלו, ו, כן, אוויר.
הוא דחף את שרלוק ממנו בעדינות והרים את ראשו כלפי מעלה. באופן שעדיין הפתיע אותו אם היה מתעמק בזה, התשובה הייתה, "טוב," והקול שלו היה מעט צרוד כשאמר אותה. הוא כחכח בגרונו. אצבעותיה של איירין רפרפו באופן אכזרי לחלוטין על הזין שלו, נוגעות-לא נוגעות, ומותניו של ג'ון זעו באופן בלתי נשלט. הוא לא בדיוק חשב על זה מהרגע הראשון בו ראה את איירין עירומה, אולי כי משהו בבוטות שלה הלחיץ אותו, אבל היא תמיד קוטלגה אצלו כיפהפייה, ולאחר מכן כמסקרנת, ולאחר מכן כאכזרית, וכנראה בפינה נידחת במוחו הרעיון היה קיים.
"אתם נראים נפלא ביחד," היא המשיכה, משכה את ידה החוצה מתחתוניו והתחילה להתיר את כפתורי חולצתו. ג'ון גיחך אל התקרה.
"כן, אני מניח שזו סיטואציה שלא חשבת ש – " ואז, במחשבה שנייה, "לא משנה."
איירין צחקקה, מה שאישר את חשדותיו של ג'ון. ידו של שרלוק החליקה מכתפו של ג'ון לחזהו, עוקבת אחר הכפתורים שפתחה איירין. הוא היה שקט באופן לא אופייני.
"אתה בסדר?" שאל ג'ון, מחזיר את מבטו לשרלוק. הוא אולי היה האחד עם משבר המיניות פה אבל שרלוק היה האחד שכנראה מעולם לא התנסה בשום דבר מהדברים שהלכו שם וג'ון, ובכן, הוא מאהב אכפתי. אלוהים אדירים.
שרלוק בהה בידו שלו ולקחו לו כמה רגעים להשיב, "כן," קולו נמוך ושקט. הוא נשמע מעופף וג'ון לא היה בטוח שהוא מאמין לו. היד כבר הגיעה לטבור של ג'ון, והייתה קרובה לזין שלו כמו שיד של גבר מעולם לא הייתה, ובהינד עפעף ג'ון חזר להתרכז בבעיות שלו.
הוא בלע את רוקו, אבל לא היה צריך לעשות דבר מעבר לכך. שרלוק משך את ידו, ואיירין סיימה עם הכפתור האחרון בחולצתו.
"אני רק... צריך רגע," אמר ג'ון, ואיירין המהמה לאישור באוזנו.
"כמובן," אמר שרלוק, וג'ון ניסה לזהות שמץ אכזבה בקולו אבל לא הצליח. זה הקל עליו.
"למה שלא תתחיל להפשיט את הבלש היקר שלנו בינתיים? אתה יכול לעשות את זה?" ידיה של איירין היו על כתפיו עכשיו, מורידות את חולצתו. ג'ון עצם את עיניו, שאף ונשף מספר פעמים, ואז התאפס על עצמו.
הוא פקח את עיניו, ושרלוק הסתכל עליו במבט כל כך רעב שגרם לו לרצות לנשק אותו שוב ואלוהים, זה היה חדש. הוא לחלח את שפתיו, אמר, "כן, אוקיי," חלוש (מוטו לחיים, בהחלט), והרים את שתי ידיו לכתפיו של שרלוק, שעזר לו והתנער מהז'אקט. איירין עיסתה את כתפיו בזמן שג'ון פתח את כפתורי החולצה של שרלוק בידיים מעט רועדות.
ראשו של שרלוק היה מורכן, ועם כל פיסה חדשה של עור שג'ון חשף הוא נשם מהר יותר. ג'ון כבר ראה את שרלוק בלי חולצה, שום דבר לא היה חדש שם, אבל, ובכן, זה היה שונה. הוא מעולם לא היה כל כך קרוב אל החזה החשוף של שרלוק ומעולם לא היה האחד שהפשיט אותו ומעולם לא נגע ומעולם לא הרבה דברים. בעיקר מעולם לא חשב על שרלוק בקונטקסט סקסואלי. לפחות עד שהסיפור הזה התחיל והנושא עלה. איירין הביאה איתה משב רוח חדש, דבר מה ששרלוק לא חווה, הציגה את שרלוק באור חדש בעיניו של ג'ון. הוא ראה את מוריארטי משיל משרלוק את האנושיות וראה את איירין מכריחה אותו לשלב אותה במשחק ובמבט לאחור, היא צדקה כשאמרה שהוא מקנא.
לבסוף נגמרו הכפתורים בחולצה ושרלוק פשט אותה מעליו, הרים את ראשו ונעל את עיניו על איירין מעבר לכתפו של ג'ון. הוא פתח את מכנסיו והפשיל אותם, צועד החוצה מהם, מה שקירב אותו לג'ון, וג'ון, בקפריזה, הניח את ידיו על חזהו, מריץ אותן עליו. עורו היה נעים יותר משג'ון ציפה, קריר מעט, אבל נעים, ושרלוק רעד קלות כשהן הברישו מעל הפטמות שלו. הוא חזר להסתכל על ג'ון, נשען קדימה כאילו כדי לשאול זה אם בסדר לגעת שוב, וג'ון הנהן, משפיל את מבטו אל הנקודה בה ידו של שרלוק התרוממה כדי לגעת בצלקתו. פתאום הוא היה האחד שנשם מהר יותר. המגע של שרלוק היה כל כך עדין, וג'ון רצה להגיד לו שהוא יכול להיות נחרץ יותר, אבל לא הצליח למצוא את המילים בזמן שידו של שרלוק טיילה מהצלקת שלו אל מרכז החזה, יורדת מטה, מטה, מטה, וג'ון כבר לא נשם מהר יותר. הוא פשוט לא נשם.
"יופי," אמרה איירין, וג'ון חשב שהמצב ממש דפוק כשחיזוק חיובי מדומינטריקס מחרמן אותך.
כן. אוקיי.
ידיה של איירין החליקו על צידי גופו לקו המכנסיים שלו, וג'ון עצם את עיניו בשנית, התרכז באופן בו שני זוגות ידיים משכו את מכנסיו מטה, איטי ומשחרר, ואז באופן בו החלוק של שרלוק על גופה של איירין דגדג את ירכיו החשופות, ואז... ואז באופן בו ידו של שרלוק חפנה את המפשעה שלו.
