צריכה את עזרתכן....
לא הייתי כאן כבר כמה שבועות טובים... מצטערת מראש שאני מגיעה רק כשיש בעיות
אבל היומיום פשוט מתיש כל כך.... אני בטוחה שאתן יכולות להבין אותי!!!
משהו לא טוב קורה אצלנו.
הקטנים כבר בני שלושה חודשים וחצי ובאופן עקרוני יונקים לא רע בכלל. אני מניקה לפי דרישה ומשלימה להם עם תמ"ל לפי הצורך שלהם. הם יונקים המון (כל שעה וחצי בערך) כשהבן כמעט ולא צריך השלמות (לוקח בין כלום למקסימיום 60-70 מ"ל ביום) והבת, שמאז ומתמיד ינקה קצת פחות טוב- משלימה עם עוד בערך 120-150 מ"ל תמ"ל ליום + בקבוק שאוב נוסף של 120.
מגיל חודשיים בערך שניהם התחילו לדלג על ארוחה אחת בלילה (מתוקים!!!) ולתת לנו קצת זמן לישון. בעצתה של הדר פה אני שואבת פעם/ פעמיים אחרי שהם נרדמים כדי שהגוף לא יוריד כמויות. בשבועיים- שלושה האחרונים הבת התחילה לישון אפילו יותר טוב והיא מדלגת על ארוחה נוספת בלילה. זה אומר שהיא ישנה בערך 10 שעות בלי לאכול בכלל. זה כמובן היה עניין מאוד משמח בשבילינו למרות שאני קצת נלחצתי מזה. עקבתי מאוד על החיתולים שלה ועל רמת העירנות והחיוניות שלה וגם על המשקל (אני שוקלת אותם כל הזמן. יש לי משקל דיגיטלי בבית שהשאלנו בדיוק בגלל כל ההיסטריות שלי...) ולשמחתי ראיתי שהיא ממשיכה לעלות במשקל ונשארת חיונית ומקסימה גם עם 10 שעות שינה. אבל-
מתחילת השבוע הזה היתה לי הרגשה שהיא יונקת פחות טוב וגם היא כמה ימים נשארה באותו משקל (זה לא נורא, אני יודעת. אבל זה התחיל לסמן לי שהתחושה שלי כנראה נכונה). אחרי כמה ימים כאלו- היא גם התחילה לחזור לדפוסים ישנים של סרבנות ציצי (מסובבת ראש וצורחת כשאני מביאה אותה לתנוחת הנקה ועל בקבוקים מתנפלת...) אבל היא כל הזמן נשארה חיונית ובמצב רוח טוב מלבד צינון קל שהיה לה (גם כשדילגה על ארוחות היא ממש לא היתה עצבנית או לא רגועה). בעבר גם היתה לנו תקופה כזו של סרבנות ציצי ובעצתה של יועצת ההנקה שלי הורדתי לחץ ממנה, עשינו הרבה skin to skin, שינינו תנוחות הנקה ואז זה עבר. בקיצור, הפעם ניסיתי את אותן השיטות ובאמת היום היא כבר חזרה לינוק יחסית בסדר. זאת אומרת שהיא לרוב לא מתנגדת לציצי אבל- היא עדיין לא ינקה הרבה, דילגה על ארוחות, עשתה ארוחות קצרות וגם בקבוקים לא כ"כ רצתה. ועדיין- היא המשיכה להיות חייכנית, שמחה, חיונית וכד'.
הערב כששקלתי אותה ממש נלחצתי- מסתבר שהיא ירדה 40 גר ביומיים ובסה"כ לאורך כל השבוע עלתה 55 גרם בלבד!!! (תמיד היא עולה בערך 150-180 גרם בשבוע). בקיצור- ברור שמשהו כאן לא בסדר.
לא ברור לי איך יכול להיות שהיא לא אוכלת טוב בארוחות ובמקביל למה היא לא מסמנת לי כשהיא רעבה. אם היא לא אכלה טוב לאורך היום היא אמורה להתעורר בלילה ולהשלים, לא? אני ממש מרגישה שאני לא יכולה לסמוך מספיק על המנגנון של הרעב והשובע שלה וזה מלחיץ אותי. אחיה, שיהיה בריא, כשהוא רעב- אני (וכל הרחוב מסביב) יודעים את זה טוב מאוד!!! והיא כזאת תינוקת רגועה ושקטה...
במקביל- אני לא כ"כ מבינה למה היא חזרה פתאום לדפוסי סרבנות הציצי מהעבר? כשזה קרה בגיל חודש וחצי- חודשיים קישרתי את זה לכך שעוד לא ידעה לינוק כמו שצריך אבל מאז היא כבר מאוד השתפרה והיום מצליחה לינוק לא רע בכלל. אז למה זה חוזר פתאום???? חשוב לי לציין שמעולם היא לא אהבה יותר מידי לינוק. היא תמיד תעדיף בקבוק על ציצי כי זה יותר קל לה. היא גם לא הרבה משתמשת בציצי לנחמה ולהתפנקות (לעומת אח שלה שעושה את זה המון). בקיצור, מערכת היחסים שלה עם הציצי לא פשוטה אבל כבר הצלחנו להתגבר על זה בעבר...
החלטתי שבינתיים אני מציעה לה יותר בקבוקים לאורך היום ומוסיפה בקבוק נוסף בלילה (שאוב/ תמ"ל) כדי להשלים לה את מה שחסר גם אם היא לא מבקשת. ז"א להאכיל מתוך שינה. בעיקרון אני ממש לא אוהבת את זה, אני חושבת שילד צריך לאכול כשהוא רעב ולא צריך "לתקוע" לו אוכל. אבל אני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות.
אני ממש לא רוצה להפסיק להניק אותה ולעבור לבקבוקים. רק מלחשוב על זה אני מתחילה לבכות. אין לכן מושג איך היה לי קשה אותו היום שהיא סירבה לינוק ממני, אני ממש לוקחת את זה אישית. חוצמזה שממש קשה לי לשאוב הרבה לאורך היום כי אני הרבה לבד איתם אבל אני מתכננת לעבוד קשה כדי לשאוב לה יותר.
מה עוד אפשר לעשות????
לא הייתי כאן כבר כמה שבועות טובים... מצטערת מראש שאני מגיעה רק כשיש בעיות
משהו לא טוב קורה אצלנו.
הקטנים כבר בני שלושה חודשים וחצי ובאופן עקרוני יונקים לא רע בכלל. אני מניקה לפי דרישה ומשלימה להם עם תמ"ל לפי הצורך שלהם. הם יונקים המון (כל שעה וחצי בערך) כשהבן כמעט ולא צריך השלמות (לוקח בין כלום למקסימיום 60-70 מ"ל ביום) והבת, שמאז ומתמיד ינקה קצת פחות טוב- משלימה עם עוד בערך 120-150 מ"ל תמ"ל ליום + בקבוק שאוב נוסף של 120.
מגיל חודשיים בערך שניהם התחילו לדלג על ארוחה אחת בלילה (מתוקים!!!) ולתת לנו קצת זמן לישון. בעצתה של הדר פה אני שואבת פעם/ פעמיים אחרי שהם נרדמים כדי שהגוף לא יוריד כמויות. בשבועיים- שלושה האחרונים הבת התחילה לישון אפילו יותר טוב והיא מדלגת על ארוחה נוספת בלילה. זה אומר שהיא ישנה בערך 10 שעות בלי לאכול בכלל. זה כמובן היה עניין מאוד משמח בשבילינו למרות שאני קצת נלחצתי מזה. עקבתי מאוד על החיתולים שלה ועל רמת העירנות והחיוניות שלה וגם על המשקל (אני שוקלת אותם כל הזמן. יש לי משקל דיגיטלי בבית שהשאלנו בדיוק בגלל כל ההיסטריות שלי...) ולשמחתי ראיתי שהיא ממשיכה לעלות במשקל ונשארת חיונית ומקסימה גם עם 10 שעות שינה. אבל-
מתחילת השבוע הזה היתה לי הרגשה שהיא יונקת פחות טוב וגם היא כמה ימים נשארה באותו משקל (זה לא נורא, אני יודעת. אבל זה התחיל לסמן לי שהתחושה שלי כנראה נכונה). אחרי כמה ימים כאלו- היא גם התחילה לחזור לדפוסים ישנים של סרבנות ציצי (מסובבת ראש וצורחת כשאני מביאה אותה לתנוחת הנקה ועל בקבוקים מתנפלת...) אבל היא כל הזמן נשארה חיונית ובמצב רוח טוב מלבד צינון קל שהיה לה (גם כשדילגה על ארוחות היא ממש לא היתה עצבנית או לא רגועה). בעבר גם היתה לנו תקופה כזו של סרבנות ציצי ובעצתה של יועצת ההנקה שלי הורדתי לחץ ממנה, עשינו הרבה skin to skin, שינינו תנוחות הנקה ואז זה עבר. בקיצור, הפעם ניסיתי את אותן השיטות ובאמת היום היא כבר חזרה לינוק יחסית בסדר. זאת אומרת שהיא לרוב לא מתנגדת לציצי אבל- היא עדיין לא ינקה הרבה, דילגה על ארוחות, עשתה ארוחות קצרות וגם בקבוקים לא כ"כ רצתה. ועדיין- היא המשיכה להיות חייכנית, שמחה, חיונית וכד'.
הערב כששקלתי אותה ממש נלחצתי- מסתבר שהיא ירדה 40 גר ביומיים ובסה"כ לאורך כל השבוע עלתה 55 גרם בלבד!!! (תמיד היא עולה בערך 150-180 גרם בשבוע). בקיצור- ברור שמשהו כאן לא בסדר.
לא ברור לי איך יכול להיות שהיא לא אוכלת טוב בארוחות ובמקביל למה היא לא מסמנת לי כשהיא רעבה. אם היא לא אכלה טוב לאורך היום היא אמורה להתעורר בלילה ולהשלים, לא? אני ממש מרגישה שאני לא יכולה לסמוך מספיק על המנגנון של הרעב והשובע שלה וזה מלחיץ אותי. אחיה, שיהיה בריא, כשהוא רעב- אני (וכל הרחוב מסביב) יודעים את זה טוב מאוד!!! והיא כזאת תינוקת רגועה ושקטה...
במקביל- אני לא כ"כ מבינה למה היא חזרה פתאום לדפוסי סרבנות הציצי מהעבר? כשזה קרה בגיל חודש וחצי- חודשיים קישרתי את זה לכך שעוד לא ידעה לינוק כמו שצריך אבל מאז היא כבר מאוד השתפרה והיום מצליחה לינוק לא רע בכלל. אז למה זה חוזר פתאום???? חשוב לי לציין שמעולם היא לא אהבה יותר מידי לינוק. היא תמיד תעדיף בקבוק על ציצי כי זה יותר קל לה. היא גם לא הרבה משתמשת בציצי לנחמה ולהתפנקות (לעומת אח שלה שעושה את זה המון). בקיצור, מערכת היחסים שלה עם הציצי לא פשוטה אבל כבר הצלחנו להתגבר על זה בעבר...
החלטתי שבינתיים אני מציעה לה יותר בקבוקים לאורך היום ומוסיפה בקבוק נוסף בלילה (שאוב/ תמ"ל) כדי להשלים לה את מה שחסר גם אם היא לא מבקשת. ז"א להאכיל מתוך שינה. בעיקרון אני ממש לא אוהבת את זה, אני חושבת שילד צריך לאכול כשהוא רעב ולא צריך "לתקוע" לו אוכל. אבל אני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות.
אני ממש לא רוצה להפסיק להניק אותה ולעבור לבקבוקים. רק מלחשוב על זה אני מתחילה לבכות. אין לכן מושג איך היה לי קשה אותו היום שהיא סירבה לינוק ממני, אני ממש לוקחת את זה אישית. חוצמזה שממש קשה לי לשאוב הרבה לאורך היום כי אני הרבה לבד איתם אבל אני מתכננת לעבוד קשה כדי לשאוב לה יותר.
מה עוד אפשר לעשות????