liranush39
New member
צריכה את עצתכם- בבקשה..
בוקר מקסים לכם, טוב אז אני מרגישה צורך לשתף אתכם ומבקשת שתעזרו לי למצוא פיתרון. אני בחורה בת 26 שרק לפני חודשיים עזבתי את הבית. אנחנו שלושה אחים: אני (26), אחי (24) ואחותי (14). יש לי הורים מדהימים באמת! כלכלית הם נורא ייתמכו, אבל הבעיה היא כזו. יש לי אמא שחולת ניקיון.ובילדותי- כשלא הייתי עוזרת- הייתי סופגת מילים כמו עד כמה אני חסרת רגש,מה טוב בילדה כמוני, ועד כמה אני אדם רע, אינטרסנט, מנוכר ועד כמה שלא מגיע לי שום דבר.(אגב אמא שלי תמיד הייתה אומרת לנו שהיא פשוט חסרת מזל כי יש לה שתי בנות כמו שלה) לי אישית זה נורא פגע בביטחון העצמי שלי, הרגשתי (וכן זה קורה לי גם היום קצת), שכדי שיאהבו אותי ויקבלו אותי כמו שאני, אני חייבת להוכיח, ולעשות. היום אני מחוץ לבית,עושה עבודה נפשית עם עצמי, ומשפרת את הביטחון העצמי. גם אחי מחוץ לבית. אבל אני רואה את אחותי, מתייסרת מהמשטר שאמא שלי מציבה לה- ועצוב לי,אני יודעת כל שניה מה היא עוברת,אני כ"כ יודעת מה היא מרגישה. אז כשאני באה לבית הורי- אני קוטלת את אמא שלי שתפסיק עם המילים הקשות,ואני לא חושבת שבגלל שילד לא עוזר הוא חסר רגש ואדם רע.ולאחותי אני כל הזמן מפרגנת, ואמרת לה כמה אני אוהבת אותה. אבל באמת שעצוב לי- אני לא רוצה שהיא תעבור את מה שאני עברתי,ואת מה שאני עוברת. אני מסכימה עם זה שאחותי צריכה חינוך- אבל המילים שאמא שלי אומרת הם פשוט מאוד מאוד קשות והיא הורסת אותה. לפעמים אני אומרת לאמא שלי בציניות- שכשאלוהים נתן לך ילדים הוא נתן לך עונש. היא כל הזמן תבקר,ותגיד מה לא בסדר- וממש לא קל לחיות בבית. מה גם שהיא כל הזמן משווה אותנו לאחרים בקטע של תראו עד כמה הם יפי נפש- ואנחנו לא ניסיתי לדבר איתה,ולפעמים אני אפילו קוטלת אותה - כי אני באמת מזדהה עם אחותי. צריכה את עצתכם- בבקשה
בוקר מקסים לכם, טוב אז אני מרגישה צורך לשתף אתכם ומבקשת שתעזרו לי למצוא פיתרון. אני בחורה בת 26 שרק לפני חודשיים עזבתי את הבית. אנחנו שלושה אחים: אני (26), אחי (24) ואחותי (14). יש לי הורים מדהימים באמת! כלכלית הם נורא ייתמכו, אבל הבעיה היא כזו. יש לי אמא שחולת ניקיון.ובילדותי- כשלא הייתי עוזרת- הייתי סופגת מילים כמו עד כמה אני חסרת רגש,מה טוב בילדה כמוני, ועד כמה אני אדם רע, אינטרסנט, מנוכר ועד כמה שלא מגיע לי שום דבר.(אגב אמא שלי תמיד הייתה אומרת לנו שהיא פשוט חסרת מזל כי יש לה שתי בנות כמו שלה) לי אישית זה נורא פגע בביטחון העצמי שלי, הרגשתי (וכן זה קורה לי גם היום קצת), שכדי שיאהבו אותי ויקבלו אותי כמו שאני, אני חייבת להוכיח, ולעשות. היום אני מחוץ לבית,עושה עבודה נפשית עם עצמי, ומשפרת את הביטחון העצמי. גם אחי מחוץ לבית. אבל אני רואה את אחותי, מתייסרת מהמשטר שאמא שלי מציבה לה- ועצוב לי,אני יודעת כל שניה מה היא עוברת,אני כ"כ יודעת מה היא מרגישה. אז כשאני באה לבית הורי- אני קוטלת את אמא שלי שתפסיק עם המילים הקשות,ואני לא חושבת שבגלל שילד לא עוזר הוא חסר רגש ואדם רע.ולאחותי אני כל הזמן מפרגנת, ואמרת לה כמה אני אוהבת אותה. אבל באמת שעצוב לי- אני לא רוצה שהיא תעבור את מה שאני עברתי,ואת מה שאני עוברת. אני מסכימה עם זה שאחותי צריכה חינוך- אבל המילים שאמא שלי אומרת הם פשוט מאוד מאוד קשות והיא הורסת אותה. לפעמים אני אומרת לאמא שלי בציניות- שכשאלוהים נתן לך ילדים הוא נתן לך עונש. היא כל הזמן תבקר,ותגיד מה לא בסדר- וממש לא קל לחיות בבית. מה גם שהיא כל הזמן משווה אותנו לאחרים בקטע של תראו עד כמה הם יפי נפש- ואנחנו לא ניסיתי לדבר איתה,ולפעמים אני אפילו קוטלת אותה - כי אני באמת מזדהה עם אחותי. צריכה את עצתכם- בבקשה