צריכה יעוץ

[ק י צ י]

צריכה יעוץ

יש לי שאלה, אולי מישהו יכול לעזור לי. האם כאשר מתחילם לכתוב סיפור או ספר, צריכים כבר מראש לדעת מה יהיה הסוף, או שזה יבוא עם הכתיבה. היה לי איזה משהו בראש, התחלתי לכתוב ונתקתי. עכשיו אני מתחילה לחשוב על המוטיב המרכזי והקונפליקט שבסיפור ואני רואה שאני צריכה לשנות כמה דברים במה שנכתב עד עכשיו. האם הסיפור צריך להיות מתוכנן מראש?

 

[צמרון צף]

לא שכתבתי ספר, אבל

למיטב הבנתי קשה מאד מאד לכתוב ספר טוב בלי לדעת בדיוק מה יקרה בו לכל אורכו. מצד שני זה בכל זאת אפשרי, אם יש לך המון כישרון; האגדה מספרת ש"שר הטבעות" נכתב כך. סיפורים קצרים - אותם עוד יותר קשה לכתוב בספונטניות, כי בד"כ הם נושאים מסר, רעיון ספציפי כלשהו ואי אפשר להעביר רעיון במסגרת קטנה כזאת בלי לדעת מראש מהו. רעיון ראשוני צריך בכל מקרה. השאלה היא האם את ה*פיתוח* שלו עד הסוף את עושה בראש, או על הנייר. בסופו של דבר התוצר יהיה זהה, אבל בדרך הראשונה ייחסך הרבה נייר.

 

[אסתר 1984]

לא מסכימה איתך.

כבר קרה לי שכתבתי סיפור בלי לדעת לאן הוא הולך. וגם כשיודעים מה הרעיון שמאחורי הסיפור, הוא לפעמים מגיע בסוף למקום כל כך שונה מהמקום שציפית, שאתה כבר מוכרח ליצור לו סוף אחר או לשנות את המסר. אני גם חושבת שזה משתנה מאדם לאדם - כמו שכבר נאמר הרבה לפני - יש כאלה שמוכרחים לתכנן הכל בדיוק לפני הכתיבה, ויש כאלה שפשוט... כותבים. כל אחד והדרך שלו.

 

[צמרון צף]

בדיוק, כל אחד והדרך שלו

אם כי - שוב, לדעתי - יש הרבה יותר אנשים שהולכים (או צריכים ללכת) בדרך של תכנון מראש. בנוסף יש גם את האלמנט של אופי הסיפור. ישנם סיפורי אווירה כאלה שאין בעיה לזרום איתם, ויש סיפורים - אם נלך לקיצוניות, סיפורים בלשיים - שבאמת כמעט בלתי אפשרי לגמרי, כמו שאומרים, לכתוב ספונטנית.

 

[Boojie]

התשובה האיומה ביותר:

זה אינדיבידואלי. סטיבן קינג ב"על הכתיבה" מציין שהוא כותב לפי סיטואציות, לא לפי עלילה. הווה אומר, יש לו סיטואציה לגבי קבוצה של דמויות, ומשם הוא ממשיך ונותן לדמויות להתפתח. הוא גם מתאר איך הוא נתקע פעם עם "העמדה" כי הוא לא ידע לאן הסיפור שלו ממשיך מכאן. (אגב, תיאור שעורר בי רצון עז להרביץ לו - הוא אומר שם שאם הספר היה אז "רק" 300 עמודים, הוא היה נוטש אותו, אבל כבר היו לו 500 עמודים, ואת זה הוא לא היה מסוגל לנטוש. "רק"!) יש אחרים, לעומת זאת, שבלי התחלה אמצע וסוף לא מסוגלים לכתוב. אני דוגמה, אבל מצד שני אני גם לא דוגמה, כי אני כותבת (עד היום) רק סיפורים קצרים, ומעולם לא הצלחתי להשלים ספר שלם. אבל אני יודעת שלא חסרים כותבי ספרים שחייבים לדעת את הסוף לפני שהם מתחילים לכתוב. אז אין מה לעשות, פשוט תצטרכי לגלות בעצמך מה מתאים לך, כי במה שנוגע לכתיבה, לדעתי, הכלל היחיד שבאמת קיים זה "תעשי מה שעובד בשבילך".

 

[Rivendell]

זה אינדיווידואלי לחלוטין

ומכיוון שבוג'י כבר פירטה, רק אמליץ לקרוא את "על הכתיבה" של קינג

.

 

[cwen]

כמו שאמרו קודם, תלוי במה שמתאים לך

המלצה שלי: נסי כך ונסי אחרת (אבל לא עם הרעיון הראוי לפרס נובל, אלא עם רעיונות פשוטים יותר בתור תרגיל). פעם אחת תתחילי ותני לזה לזרום, ובפעם השניה תכנני הכל בפירוט. רק כך תוכלי לדעת מה טוב לך. כל אחד עובד בשיטה אחרת. אני למשל - להבדיל מבוג'י - בדרך כלל מתחילה כשיש לי כמה נתונים בסיסיים כמו ההתחלה והאמצע או ההתחלה והסוף, ונותנת לחלקים החסרים להשלים את עצמם. אבל לפעמים יש לי גם סיפורים שאני מתכננת מההתחלה ועד הסוף ויודעת כל פרט בהם לפני שאני מתחילה לכתוב (לעתים רחוקות יותר). עכשיו, אם את רואה שאת צריכה לשנות, אל תהססי, חיזרי ושני או אפילו התחילי מהתחלה. זה אמנם מייגע, אבל זה עובד.

 

[Rivendell]

רק כדי לתת קונטרה לקינג- קוני ויליס

ישבה לכתוב את "ספר יום הדין" אחרי תחקיר של כמה שנים, במהלכו היא עשתה טבלאות, הצליבה נתונים, בנתה את הדמויות והעלילה - ורק אז ישבה לכתוב (היא העידה על כך בראיון ב"בלי פאניקה"). ולקוני לא חסר כלום. הפרסים המרובים על המדפים שלה יעידו על כך

.

 

[ק י צ י]

תודה לכם על התגובות

הסיפור שהתחלתי לכתוב תוכנן כסיפור קצר והיה לי ראיון מסויים וגם סוף בראש, אבל אחרי כמה זמן החלטתי לכתוב ספר ואז הכל השתנה, גם הרעיון המרכזי. בכל מקרה, גיליתי שלכתוב ספר או סיפור ממש לא קל, צריך המוו מחשבה והשקעה.

 

[avivs]

זה באמת לא קל

צריך הרבה השקעה. אני עובד על הספר שלי כבר כמה חודשים, הגעתי סוף סוף ל60,000 מילים. בהצלחה שיהיה לך!

 

[ק י צ י]

תודה, גם לך../images/Emo13.gif

 

[אסתר 1984]

וואו!../images/Emo2.gif