צריכה להתפרק
וסליחה מראש על החפירה האסטרונומית שהולכת להיות פה.. לפני כמעט שנתיים היה לי ידיד שמאד חיבבתי. בהתחלה היה כיף ונעים, אבל אח"כ הידידות ביננו לא צלחה כ"כ, (הוא היה קצת אידיוט, ואני הייתי הרבה אידיוטית) אחרי ריב גדול חזרנו לדבר וניסינו פשוט להתיידד שוב, זה הצליח לתקופה ואח"כ הקשר פשוט התמוסס מעצמו.. לא דיברנו שנה וחצי. במשך כל הזמן הזה לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו.. חקרתי את עצמי כמו סוכן מוסד מטורף , וגם דיברתי עם חברתי הטובה,אבל לא הצלחתי להבין למה (בבקשה בלי עקיצות על העיוורון...) ורק לפני חודשיים בערך הבנתי שאני אוהבת אותו, שכל הזמן הזה היו לי רגשות אליו. לפני שבוע וחצי אזרתי אומץ והתקשרתי אליו, הוא היה כמובן, מופתע לשמוע אותי, אבל באמת שהיה נשמע מופתע לטובה. הערתי אותו משינת צהריים ואז שאלתי אותו אם הוא רוצה לחזור לישון "קצת" הוא ענה "את לא נעלבת נכון?
" "רק אם תתקשר אליי כשתתעורר".. "ברור!" באמתי שלא הרגשתי שהוא מבלבל לי את השכל. עד שהוא אמר שהערתי אותו ושאלתי אם הוא רוצה לחזור לישון, השיחה הייתה נעימה וזורמת, ובאמת שאין לי הסבר לא לעצמי ולא לאף אחד למה הוא לא התקשר. אחרי שבוע שהייתי כ"כ עצובה, כי לעזאזל, אחרי שנה וחצי של חוסר הבנה, הבנתי, אזרתי אומץ, ואני מקבלת כלום עם שום דבר? אפילו לא סירוב שאני יודעת שאני יכולה להגיד "סבבה ניסית", אלא שקט . שלחתי סמס שלא נענה. אני ממש לא מתכוונת ליצור קשר שוב טלפוני סמסי טלפתי או אחר, אבל רע לי. ואין לי מושג מה לעשות עם כל הרגשות. חוץ מזה, אתמול בלילה היה לי חלום פשוט מחריד, גרוטסקי... התעוררתי בבוקר כשעוד יש לי זמן לישון לפני השעון, פחדתי להרדם שוב אבל בגלל שהייתי כ"כ עייפה כן חזרתי לישון , עם האור דלוק ודלת החדר פתוחה... וכל היום זה מטריד את המחשבות שלי כל כך...
וסליחה מראש על החפירה האסטרונומית שהולכת להיות פה.. לפני כמעט שנתיים היה לי ידיד שמאד חיבבתי. בהתחלה היה כיף ונעים, אבל אח"כ הידידות ביננו לא צלחה כ"כ, (הוא היה קצת אידיוט, ואני הייתי הרבה אידיוטית) אחרי ריב גדול חזרנו לדבר וניסינו פשוט להתיידד שוב, זה הצליח לתקופה ואח"כ הקשר פשוט התמוסס מעצמו.. לא דיברנו שנה וחצי. במשך כל הזמן הזה לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו.. חקרתי את עצמי כמו סוכן מוסד מטורף , וגם דיברתי עם חברתי הטובה,אבל לא הצלחתי להבין למה (בבקשה בלי עקיצות על העיוורון...) ורק לפני חודשיים בערך הבנתי שאני אוהבת אותו, שכל הזמן הזה היו לי רגשות אליו. לפני שבוע וחצי אזרתי אומץ והתקשרתי אליו, הוא היה כמובן, מופתע לשמוע אותי, אבל באמת שהיה נשמע מופתע לטובה. הערתי אותו משינת צהריים ואז שאלתי אותו אם הוא רוצה לחזור לישון "קצת" הוא ענה "את לא נעלבת נכון?
" "רק אם תתקשר אליי כשתתעורר".. "ברור!" באמתי שלא הרגשתי שהוא מבלבל לי את השכל. עד שהוא אמר שהערתי אותו ושאלתי אם הוא רוצה לחזור לישון, השיחה הייתה נעימה וזורמת, ובאמת שאין לי הסבר לא לעצמי ולא לאף אחד למה הוא לא התקשר. אחרי שבוע שהייתי כ"כ עצובה, כי לעזאזל, אחרי שנה וחצי של חוסר הבנה, הבנתי, אזרתי אומץ, ואני מקבלת כלום עם שום דבר? אפילו לא סירוב שאני יודעת שאני יכולה להגיד "סבבה ניסית", אלא שקט . שלחתי סמס שלא נענה. אני ממש לא מתכוונת ליצור קשר שוב טלפוני סמסי טלפתי או אחר, אבל רע לי. ואין לי מושג מה לעשות עם כל הרגשות. חוץ מזה, אתמול בלילה היה לי חלום פשוט מחריד, גרוטסקי... התעוררתי בבוקר כשעוד יש לי זמן לישון לפני השעון, פחדתי להרדם שוב אבל בגלל שהייתי כ"כ עייפה כן חזרתי לישון , עם האור דלוק ודלת החדר פתוחה... וכל היום זה מטריד את המחשבות שלי כל כך...