צריכה לפרוק, לא אפגע אם לא יהיו תגובות
- פותח הנושא מישהי1631
- פורסם בתאריך
צריכה לפרוק, לא אפגע אם לא יהיו תגובות
כי בתקופה האחרונה אני לומדת באינטנסיביות, ולא היה לי זמן להגיב לאנשים בפורום.
אבל, לצערי, מצאתי זמן לריב. על מזגנים. ובכול פעם, אני מוצאת את עצמי מגיבה בתוקפנות, מעל ומעבר למה שצריך, ולא עוצרת בעצמי. כנראה בגלל עלבונות עבר,שצפים וגורמים לתגובה מוגזמת בהווה.
המזגן שלנו בסלון נוזל על השכנה מלמטה. בעלי נהג בסחבת האופיינית לו. אני הגבתי לה. עניתי לכול פנייה, ניסיתי לפתור את הבעיה. להזיז את הצינור הדולף. לענות לכול טלפון שלה, אפילו בשתיים לפנות בוקר. והיא לא מרפה. מתלוננת, משמיצה, פונה לוועד הבית, אומרת שאנחנו מתעלמים, כמה היא מסכנה, ועכשיו מאיימים עלינו בתביעה מוועד הבית. לא יכולתי להתאפק. טלפנתי וצעקתי עליה. שתפסיק להשתנקר ולנפנף במסכנות שלה (היא אלמנה). שאני עם הסרטן והניתוחים שעברתי מסכנה פי כמה וכמה ממנה. מנצחת אותה במסכנות ביד קשורה. שתהיה עניינית וסבלנית קצת. שבעלי ואני לא נולדנו טכנאי מזגנים.
ועוד מזגן. בחדר כושר. במשך שבועות מכוון על 25 מעלות ואני בגיל המעבר, נמסה, מתה מחום. למתעמלים האחרים, הצעירים, פחות אכפת. מזיעים וסובלים בשקט. אני לא. מאיימת על המאמן כושר שגם ככה לא סובל אותי שאני אעזוב. הוא אדיש. אומר: אז תעזבי. לא מוכן לתת לי את מספר הטלפון של מנהל חדר הכושר. מעניק תשומת לב רק למתעמלות הצעירות. אני מנסה להבליג, לא מצליחה. מתקשרת למנהל חדר הכושר שאת הטלפון שלו משיגה מהמזכירות בניג'וסים רבים. משמיצה את המאמן מעל ומעבר לתכנון. משיגה תיקון מזגן. המקום קריר להנאתי, אבל המאמן זועם. מאיים בתביעה על הוצאת דיבה. נעלב עד עמקי נשמתו.
שבוע מעצבן.
שיט.
איך מרסנים את העלבון, את התוקפנות?
כי בתקופה האחרונה אני לומדת באינטנסיביות, ולא היה לי זמן להגיב לאנשים בפורום.
אבל, לצערי, מצאתי זמן לריב. על מזגנים. ובכול פעם, אני מוצאת את עצמי מגיבה בתוקפנות, מעל ומעבר למה שצריך, ולא עוצרת בעצמי. כנראה בגלל עלבונות עבר,שצפים וגורמים לתגובה מוגזמת בהווה.
המזגן שלנו בסלון נוזל על השכנה מלמטה. בעלי נהג בסחבת האופיינית לו. אני הגבתי לה. עניתי לכול פנייה, ניסיתי לפתור את הבעיה. להזיז את הצינור הדולף. לענות לכול טלפון שלה, אפילו בשתיים לפנות בוקר. והיא לא מרפה. מתלוננת, משמיצה, פונה לוועד הבית, אומרת שאנחנו מתעלמים, כמה היא מסכנה, ועכשיו מאיימים עלינו בתביעה מוועד הבית. לא יכולתי להתאפק. טלפנתי וצעקתי עליה. שתפסיק להשתנקר ולנפנף במסכנות שלה (היא אלמנה). שאני עם הסרטן והניתוחים שעברתי מסכנה פי כמה וכמה ממנה. מנצחת אותה במסכנות ביד קשורה. שתהיה עניינית וסבלנית קצת. שבעלי ואני לא נולדנו טכנאי מזגנים.
ועוד מזגן. בחדר כושר. במשך שבועות מכוון על 25 מעלות ואני בגיל המעבר, נמסה, מתה מחום. למתעמלים האחרים, הצעירים, פחות אכפת. מזיעים וסובלים בשקט. אני לא. מאיימת על המאמן כושר שגם ככה לא סובל אותי שאני אעזוב. הוא אדיש. אומר: אז תעזבי. לא מוכן לתת לי את מספר הטלפון של מנהל חדר הכושר. מעניק תשומת לב רק למתעמלות הצעירות. אני מנסה להבליג, לא מצליחה. מתקשרת למנהל חדר הכושר שאת הטלפון שלו משיגה מהמזכירות בניג'וסים רבים. משמיצה את המאמן מעל ומעבר לתכנון. משיגה תיקון מזגן. המקום קריר להנאתי, אבל המאמן זועם. מאיים בתביעה על הוצאת דיבה. נעלב עד עמקי נשמתו.
שבוע מעצבן.
שיט.
איך מרסנים את העלבון, את התוקפנות?
סוף סוף רשום
New member
בעיה של ויסות רגשי. מטפלים בטיפול פסיכולוגי
ויסות רגשי זה להרגיש הרגשות נורמליות כלפי מצבים מתסכלים.
כאשר יש קושי בוויסות רגשי, מרגישים הרגשות עוצמתיות, ולכן התגובות פראיות, בהתאם להרגשות.
זה בעיה של ילדים קטנים, והיא נשארת אצל מבוגרים, כאשר ההתפתחות הילדית אינה תקינה בגלל ההורות הלא תקינה - מה שקרה אצלך.
צריך טיפול פסיכולוגי - אותו טיפול שמטפל בבעיית הערך העצמי והשנאה העצמית.
זו בעצם אותה בעיה בדיוק- התפתחות רגשית ילדית לא תקינה.
ויסות רגשי זה להרגיש הרגשות נורמליות כלפי מצבים מתסכלים.
כאשר יש קושי בוויסות רגשי, מרגישים הרגשות עוצמתיות, ולכן התגובות פראיות, בהתאם להרגשות.
זה בעיה של ילדים קטנים, והיא נשארת אצל מבוגרים, כאשר ההתפתחות הילדית אינה תקינה בגלל ההורות הלא תקינה - מה שקרה אצלך.
צריך טיפול פסיכולוגי - אותו טיפול שמטפל בבעיית הערך העצמי והשנאה העצמית.
זו בעצם אותה בעיה בדיוק- התפתחות רגשית ילדית לא תקינה.
תודה לכן, תושי ואופירה
לא ציפיתי לתגובות כי אני לומדת בשבועות האחרונים באופן אינטנסיבי ולא הגבתי לאחרים מחוסר זמן.
תושי - העניין הוא שלא התעלמתי מהשכנה. ניסיתי לתקן וזה לא הצליח מיד. אמרתי לשכנה שאנחנו מנסים לתקן, אבל היא לא מרפה. רוצה עכשיו, מיד והרגע. והמכתב המגעיל שקיבלתי בגללה מוועד הבית.
אופירה - עזרת לי, בתגובות שלך אלי ולאחרים להבין את המנגנון של עלבונות מהעבר שמתפרצים בצורה לא מידתית ועל האנשים הלא נכונים.
לא ציפיתי לתגובות כי אני לומדת בשבועות האחרונים באופן אינטנסיבי ולא הגבתי לאחרים מחוסר זמן.
תושי - העניין הוא שלא התעלמתי מהשכנה. ניסיתי לתקן וזה לא הצליח מיד. אמרתי לשכנה שאנחנו מנסים לתקן, אבל היא לא מרפה. רוצה עכשיו, מיד והרגע. והמכתב המגעיל שקיבלתי בגללה מוועד הבית.
אופירה - עזרת לי, בתגובות שלך אלי ולאחרים להבין את המנגנון של עלבונות מהעבר שמתפרצים בצורה לא מידתית ועל האנשים הלא נכונים.
הגדרת זאת הכי מדויק שאפשר
אם אנו מנתחים כל סיטואציה לאחר מעשה, ומבינים מה קרה לנו, יש סיכוי שבפעם הבאה נזכור לפני מעשה שהשכנה אינה אבא שלי (למשל) ונצליח למנוע את התגובה הבלתי מאוזנת.
אבל זה לוקח זמן ולא להתייאש. לנתח שוב ושוב ושוב את הסיטואציות אחרי שהן קורות (אפשר גם כמו עכשיו, עם הפורום), עד שיום אחד תשימי לב שההתפרצויות התמתנו. לי זה קרה.
אם אנו מנתחים כל סיטואציה לאחר מעשה, ומבינים מה קרה לנו, יש סיכוי שבפעם הבאה נזכור לפני מעשה שהשכנה אינה אבא שלי (למשל) ונצליח למנוע את התגובה הבלתי מאוזנת.
אבל זה לוקח זמן ולא להתייאש. לנתח שוב ושוב ושוב את הסיטואציות אחרי שהן קורות (אפשר גם כמו עכשיו, עם הפורום), עד שיום אחד תשימי לב שההתפרצויות התמתנו. לי זה קרה.
אוראוראור1019
New member
מישהי, השכנה, עם התגובה הלא פרופורציונלית שלה
היא אולי קצת את, לא?...
גם היא מגיבה אולי מתחושת עלבון ומזה שהיא מרגישה שלא שמים עליה?....
היא אולי קצת את, לא?...
גם היא מגיבה אולי מתחושת עלבון ומזה שהיא מרגישה שלא שמים עליה?....
אני חושבת שההתקדמות שלך נהדרת,
את יכולה לראות את התרומה שלך לעימות ולקחת עליה אחריות. זה הישג לא מבוטל בכלל. את יכולה גם להפריד את החלק שלך מהחלק של השכנה או המאמן. השכנה באמת לא היתה צריכה להשמיץ והמאמן היה צריך להתיחס ברצינות לתלונתך לגבי המזגן ולדאוג לתיקונו אם התקלקל.
וזה שאת רואה לבד שאת מגיבה ברגישות יתר בגלל אירועי עבר שהטריגרים האלה מציפים זה בכלל נפלא! אדם שחי בחוסר מודעות לתרומתו לאינטראקציות השליליות בחייו לא יכול לצאת ממעגל הזה. את כבר שם, את במודעות, את מזהה מה מפעיל אותך. את אפילו מתארת את המצב בקצת הומור עצמי("מנצחת אותה בתחרות המסכנות ביד קשורה") תפרגני לעצמך על הדרך שעשית, מגיע לך.
ולשאלתך, אני מאד מסכימה עם אופירה. בלתי אפשרי לשנות דפוסים של שנים בבת אחת, אל תכעסי על עצמך שאינך מצליחה. בהתחלה תפעלי באוטומט ורק תנתחי דברים בדיעבד, אחר כך תוכלי לפחות בחלק מהפעמים לפעול אחרת, ותמשיכי במקביל לנתח את התנהגותך בדיעבד, לפרגן לעצמך על פעולה מוצלחת ולסמן(בלי כעס!) את מה שצריך לשפר.
לעניין המזגן המטפטף והשכנה: נסי לשים עצמך במקומה. הניחי בצד לרגע את ההתנהגות הנרגנת והמתקרבנת שלה. אילו המזגן של השכנה היה מטפטף עלייך והיא לא היתה מטפלת בזה, סביר להניח שלא היה מעניין אותך שהיא לא טכנאית מזגנים. היית רוצה שהעניין יטופל עכשיו, בדיוק כמו שלא מעניין אותך, ובצדק, עלויות הטכנאי של חדר הכושר. אז למרות שאין ספק שההתנהגות שלה מגעילה, היא צודקת בתביעתה שעל העניין להיות מטופל בפרק זמן סביר. אז מה עושים? לוקחים רגע לחשוב(במזגן, כמובן) שותים משהו קר וחושבים מה הקפיץ אותך כל כך ולמה. היא משמיצה אותך, מבקרת אותך, לא רואה את המאמצים שלך, חושבת ואומרת עלייך רעות. איזה רגשות זה מציף אצלך? מה מקור הרגשות האלה? האם האירוע הספציפי הזה כל כך נורא או שהוא רק הטריגר ויתכן שמישהו אחר, שלא מגיע עם עוצמות כאב כאלו "מהבית" לא היה חווה את זה קשה כל כך?
אחרי שחשבת על כל זה, האם את עדיין רוצה להתקשר ולצעוק עליה? אולי עדיף להזמין טכנאי למזגן אם לא הצלחת לטפל בזה לבד ולומר לה בשקט שהתוצאה - הפסקת הנזילה - היתה זהה גם אם היתה מדברת כמו בן אדם? ולעצמך אומרת שחבל נורא בשבילה שהיא צריכה להשתמש באלמנות שלה, לצעוק ולהשמיץ כדי להשיג תוצאות...
לגבי חדר הכושר, אותו הדבר. אחרי שבקשת יפה פעם-פעמיים ונענית שזה המצב והוא לא עומד להשתנות, עצרי לרגע ונסי לזהות את הרגשות והמחשבות שלך. תני להם שם. הביני מהיכן הם מגיעים. אחר כך חשבי מה את רוצה להשיג. אפשר לומר למאמן בצורה רגועה שמאד לא נעים לך להתאמן כך, ואם הוא לא מתכוון לטפל בזה את תפני הלאה. להשיג את הטלפון מהמזכירה/מהאינטרנט ולפנות למנהל כפי שעשית. סה"כ פעלת יפה מאד, רק בלי הצעקות וההשמצות. הן מגיעות מהמקום הפגוע, שמרגיש דחוי, לא נספר, מסטיק על הכביש. מהמקום שזועק- אני כאן, יש לי צרכים, אל תתעלמו ממני. הזעקה הזאת מובנת עד כאב, והמקור שלה אמיתי ונורא. אבל כאן זה בסך הכל מאמן, וזה בסך הכל חדר כושר. את לא חושבת על המאמן הזה ביומיום, הוא לא חשוב. חשובה שלוות הנפש שלך, הצמיחה שלך. אז את עושה בדיוק מה שעשית, אבל ממקום שמבין ומפריד. כך העוצמות הרגשיות תהיינה חלשות יותר ולא תזדקקי לתחושת הנראות שהצעקות והעלבונות כלפי האדם שמטרגר אותך מעניקות לך.
יהיה בסדר, מישהי. אני אופטימית לגבייך
ו...קחי נשימה, אוגוסט תיכף נגמר(מנסה לעודד גם את עצמי...)
את יכולה לראות את התרומה שלך לעימות ולקחת עליה אחריות. זה הישג לא מבוטל בכלל. את יכולה גם להפריד את החלק שלך מהחלק של השכנה או המאמן. השכנה באמת לא היתה צריכה להשמיץ והמאמן היה צריך להתיחס ברצינות לתלונתך לגבי המזגן ולדאוג לתיקונו אם התקלקל.
וזה שאת רואה לבד שאת מגיבה ברגישות יתר בגלל אירועי עבר שהטריגרים האלה מציפים זה בכלל נפלא! אדם שחי בחוסר מודעות לתרומתו לאינטראקציות השליליות בחייו לא יכול לצאת ממעגל הזה. את כבר שם, את במודעות, את מזהה מה מפעיל אותך. את אפילו מתארת את המצב בקצת הומור עצמי("מנצחת אותה בתחרות המסכנות ביד קשורה") תפרגני לעצמך על הדרך שעשית, מגיע לך.
ולשאלתך, אני מאד מסכימה עם אופירה. בלתי אפשרי לשנות דפוסים של שנים בבת אחת, אל תכעסי על עצמך שאינך מצליחה. בהתחלה תפעלי באוטומט ורק תנתחי דברים בדיעבד, אחר כך תוכלי לפחות בחלק מהפעמים לפעול אחרת, ותמשיכי במקביל לנתח את התנהגותך בדיעבד, לפרגן לעצמך על פעולה מוצלחת ולסמן(בלי כעס!) את מה שצריך לשפר.
לעניין המזגן המטפטף והשכנה: נסי לשים עצמך במקומה. הניחי בצד לרגע את ההתנהגות הנרגנת והמתקרבנת שלה. אילו המזגן של השכנה היה מטפטף עלייך והיא לא היתה מטפלת בזה, סביר להניח שלא היה מעניין אותך שהיא לא טכנאית מזגנים. היית רוצה שהעניין יטופל עכשיו, בדיוק כמו שלא מעניין אותך, ובצדק, עלויות הטכנאי של חדר הכושר. אז למרות שאין ספק שההתנהגות שלה מגעילה, היא צודקת בתביעתה שעל העניין להיות מטופל בפרק זמן סביר. אז מה עושים? לוקחים רגע לחשוב(במזגן, כמובן) שותים משהו קר וחושבים מה הקפיץ אותך כל כך ולמה. היא משמיצה אותך, מבקרת אותך, לא רואה את המאמצים שלך, חושבת ואומרת עלייך רעות. איזה רגשות זה מציף אצלך? מה מקור הרגשות האלה? האם האירוע הספציפי הזה כל כך נורא או שהוא רק הטריגר ויתכן שמישהו אחר, שלא מגיע עם עוצמות כאב כאלו "מהבית" לא היה חווה את זה קשה כל כך?
אחרי שחשבת על כל זה, האם את עדיין רוצה להתקשר ולצעוק עליה? אולי עדיף להזמין טכנאי למזגן אם לא הצלחת לטפל בזה לבד ולומר לה בשקט שהתוצאה - הפסקת הנזילה - היתה זהה גם אם היתה מדברת כמו בן אדם? ולעצמך אומרת שחבל נורא בשבילה שהיא צריכה להשתמש באלמנות שלה, לצעוק ולהשמיץ כדי להשיג תוצאות...
לגבי חדר הכושר, אותו הדבר. אחרי שבקשת יפה פעם-פעמיים ונענית שזה המצב והוא לא עומד להשתנות, עצרי לרגע ונסי לזהות את הרגשות והמחשבות שלך. תני להם שם. הביני מהיכן הם מגיעים. אחר כך חשבי מה את רוצה להשיג. אפשר לומר למאמן בצורה רגועה שמאד לא נעים לך להתאמן כך, ואם הוא לא מתכוון לטפל בזה את תפני הלאה. להשיג את הטלפון מהמזכירה/מהאינטרנט ולפנות למנהל כפי שעשית. סה"כ פעלת יפה מאד, רק בלי הצעקות וההשמצות. הן מגיעות מהמקום הפגוע, שמרגיש דחוי, לא נספר, מסטיק על הכביש. מהמקום שזועק- אני כאן, יש לי צרכים, אל תתעלמו ממני. הזעקה הזאת מובנת עד כאב, והמקור שלה אמיתי ונורא. אבל כאן זה בסך הכל מאמן, וזה בסך הכל חדר כושר. את לא חושבת על המאמן הזה ביומיום, הוא לא חשוב. חשובה שלוות הנפש שלך, הצמיחה שלך. אז את עושה בדיוק מה שעשית, אבל ממקום שמבין ומפריד. כך העוצמות הרגשיות תהיינה חלשות יותר ולא תזדקקי לתחושת הנראות שהצעקות והעלבונות כלפי האדם שמטרגר אותך מעניקות לך.
יהיה בסדר, מישהי. אני אופטימית לגבייך
תודה לכן,
מלכת השלג - איזה מייל ארוך ומושקע!
לא רוצה לחפור עוד, אבל צריכה לעבוד על עצמי. אני חוששת שזה לא רק (גם אם מדובר במרכיב מרכזי) הבית שבאתי ממנו.
אני אדם שאי-אפשר לאהוב. "בלתי אהיב".
לעיתים קרובות מדי, היחס השלילי כלפי מתחיל לפני שהגבתי בתוקפנות, "חוסר אהבה ממבט ראשון" של אנשים כלפי, ואת המנגנון המסובך הזה טרם הצלחתי לפרק. אני בטוחה שאם מתעמל אחר היה פונה למאמן, התגובה הייתה אוהדת בהרבה, למרות שלא היה לי כול סכסוך איתו עד לימים האחרונים. הוא עצמו פחות חשוב לי (אם כי לא נעים להסתובב עם איום של תביעה משפטית ממישהו שאני יכולה להיות אמא שלו), אבל מה שהוא מייצג.
מלכת השלג - איזה מייל ארוך ומושקע!
לא רוצה לחפור עוד, אבל צריכה לעבוד על עצמי. אני חוששת שזה לא רק (גם אם מדובר במרכיב מרכזי) הבית שבאתי ממנו.
אני אדם שאי-אפשר לאהוב. "בלתי אהיב".
לעיתים קרובות מדי, היחס השלילי כלפי מתחיל לפני שהגבתי בתוקפנות, "חוסר אהבה ממבט ראשון" של אנשים כלפי, ואת המנגנון המסובך הזה טרם הצלחתי לפרק. אני בטוחה שאם מתעמל אחר היה פונה למאמן, התגובה הייתה אוהדת בהרבה, למרות שלא היה לי כול סכסוך איתו עד לימים האחרונים. הוא עצמו פחות חשוב לי (אם כי לא נעים להסתובב עם איום של תביעה משפטית ממישהו שאני יכולה להיות אמא שלו), אבל מה שהוא מייצג.
מה שבעוכרייך הן הנחות הבסיס שלך
הן יוצרות את האנטי כלפייך ממבט ראשון.
זה נובע מהסיבה שאת עצמך אנטי עוד לפני כן (אנטי עצמך, אנטי הזולת בתת מודע), בגלל הנחות הבסיס שלך.
את בטוחה שהמאמן מתייחס לצעירות ואת לא מעניינת אותו. למען האמת, לפני כן איכפת לך שהוא יתעניין בך, וכשהוא לא מתעניין זה מפריע לך.
כל התחושות האלה והנחות הבסיס המוקדמות שלך, הן יוצרות אנטי תת מודע באדם שאת באה מולו. חבל. אם היית אוהבת את עצמך, היית מרגישה כלפי עצמך חיובי, היו מרגישים גם כלפייך, והחיוך ומאור הפנים היו תדיך על פנייך - מה שמונע מאנשים להיות אנטי כלפייך.
אל תכעסי על עצמך, לא מגיע לך, אבל תביני למה קורה מה שקורה לך.
הן יוצרות את האנטי כלפייך ממבט ראשון.
זה נובע מהסיבה שאת עצמך אנטי עוד לפני כן (אנטי עצמך, אנטי הזולת בתת מודע), בגלל הנחות הבסיס שלך.
את בטוחה שהמאמן מתייחס לצעירות ואת לא מעניינת אותו. למען האמת, לפני כן איכפת לך שהוא יתעניין בך, וכשהוא לא מתעניין זה מפריע לך.
כל התחושות האלה והנחות הבסיס המוקדמות שלך, הן יוצרות אנטי תת מודע באדם שאת באה מולו. חבל. אם היית אוהבת את עצמך, היית מרגישה כלפי עצמך חיובי, היו מרגישים גם כלפייך, והחיוך ומאור הפנים היו תדיך על פנייך - מה שמונע מאנשים להיות אנטי כלפייך.
אל תכעסי על עצמך, לא מגיע לך, אבל תביני למה קורה מה שקורה לך.
אוראוראור1019
New member
מלכת השלג, איזה מכתב יפה כתבת למישהי -
מקסים ומעודד.
מקסים ומעודד.
הי מישהי,
כתוב לקרוא על כל המתחים והקונפליקטים שאת מוצאת את עצמך בהם. לגבי הסיבה והמקור כבר כתבו לך ואין לי מה להוסיף. רק רוצה לתת לך כמה פרקטית. כתוב ב... (משלי ? קהלת? אני לא במוזה לחפש כרגע ) "מענה רך ישיב חימה". אולי תנסי לאמץ את זה? להיות נחמדה כשכועסים עליך זה לא בהכרח אומר להיות סמרטוט או שטיח. את יכולה לשמור על עמוד השדרה שלך, על תחושה של תוקף פנימי, גם אם תהיי נחמדה ואמפתית. זו לא ראית מתוך כניעה , זו רכות מתוך עוצמה. עד כאן לגבי האיך. עכשיו לגבי המה: יעזור לך אם תצליחי להפריד את פרטי הסכסוך מהרגשות שהוא מעלה, ולדון בטענות שבכל מקרה בכלים שכליים קרים, ללא אמוציות שרק מבלבלות.
במקרה של השכנה, השאלה שצריכה להישאל היא האם היא צודקת או לא בטענתה שיש להפסיק את הטפטוף מהמזגן שלכם עליה. אם היא צודקת בטענותיה, כל השאר איננו רלוונטי. . לא מצבה המשפחתי ולא מצבך הבריאותי ולא רמת ה"מסכנות" של כל אחת. אלא רק אם האחריות לתקן עליכם או לא, ובאיזו מהירות ראוי שתטפלו הזה (=להזמין טכנאי!"
וכנ"ל לגבי מדריך הכושר והסכסוך על המזגן: אפשר היה להציג את טענותייך כלפיו באופן ענייני ובלי לערבב טינה אישית. בגלל - ענייניות היא שם המשחק פה. גישה עניינית. זה יחסוך לך המון אנרגיה וכוחות! וגם יעזור לאחרים להגיב אליך בכבוד ובנימוס. בהצלחה!
כתוב לקרוא על כל המתחים והקונפליקטים שאת מוצאת את עצמך בהם. לגבי הסיבה והמקור כבר כתבו לך ואין לי מה להוסיף. רק רוצה לתת לך כמה פרקטית. כתוב ב... (משלי ? קהלת? אני לא במוזה לחפש כרגע ) "מענה רך ישיב חימה". אולי תנסי לאמץ את זה? להיות נחמדה כשכועסים עליך זה לא בהכרח אומר להיות סמרטוט או שטיח. את יכולה לשמור על עמוד השדרה שלך, על תחושה של תוקף פנימי, גם אם תהיי נחמדה ואמפתית. זו לא ראית מתוך כניעה , זו רכות מתוך עוצמה. עד כאן לגבי האיך. עכשיו לגבי המה: יעזור לך אם תצליחי להפריד את פרטי הסכסוך מהרגשות שהוא מעלה, ולדון בטענות שבכל מקרה בכלים שכליים קרים, ללא אמוציות שרק מבלבלות.
במקרה של השכנה, השאלה שצריכה להישאל היא האם היא צודקת או לא בטענתה שיש להפסיק את הטפטוף מהמזגן שלכם עליה. אם היא צודקת בטענותיה, כל השאר איננו רלוונטי. . לא מצבה המשפחתי ולא מצבך הבריאותי ולא רמת ה"מסכנות" של כל אחת. אלא רק אם האחריות לתקן עליכם או לא, ובאיזו מהירות ראוי שתטפלו הזה (=להזמין טכנאי!"
וכנ"ל לגבי מדריך הכושר והסכסוך על המזגן: אפשר היה להציג את טענותייך כלפיו באופן ענייני ובלי לערבב טינה אישית. בגלל - ענייניות היא שם המשחק פה. גישה עניינית. זה יחסוך לך המון אנרגיה וכוחות! וגם יעזור לאחרים להגיב אליך בכבוד ובנימוס. בהצלחה!
אוראוראור1019
New member
אוי מישהי, כמה שאת מזכירה לי את עצמי
ברגעים הלא טובים שלי.
אצלי כשאני מרגישה ומגיבה ככה זה מהמקום הפנימי של שוב לא שמים עלי, שוב מזלזלים בי, שוב מועכים אותי, שוב מתייחסים אלי כמו אל אפס.
זה פשוט טריגר לדברים ישנים נושנים שקרו, ועדיין חיים בי.
לפעמים אני מצליחה נהדר לשים את החלק הזה ביציע מאחור ולפעמים קצת פחות ולעיתים (לא קרובות אמנם תודה לאל) אני מאבדת את זה בגדול.
מה אני יכולה לעשות?
רק להשתדל.
ומהאנשים הקרובים אלי לצפות שיתחשבו ולינסו לא לדרוך על המקומות הכואבים.
חוצ מזה - גיל המעבר.
יקירתי, יש לך קושי אובייקטיבי.
כל גל חום - אצלי - היה מוקש טעון שעמד להתפוצץ.
אישה צריכה להיות גיבורה כדי לעבור את התקופה הזאת כשזה מכה חזק, ובטח בקיץהגועלי שלנו.
ותנסי אולי להתפייס עם האיש של החדר כושר?.....
(אבל עם כל הכבוד - 25 מעלות בחדר כושר בתוך הגהינום המהביל שלנו?!!!! גם אני הייתי מתעצבנת!!!!
לא לרדת על עצמך, ולהמשיך כמיטב יכולתך, זאת דעתי.
ברגעים הלא טובים שלי.
אצלי כשאני מרגישה ומגיבה ככה זה מהמקום הפנימי של שוב לא שמים עלי, שוב מזלזלים בי, שוב מועכים אותי, שוב מתייחסים אלי כמו אל אפס.
זה פשוט טריגר לדברים ישנים נושנים שקרו, ועדיין חיים בי.
לפעמים אני מצליחה נהדר לשים את החלק הזה ביציע מאחור ולפעמים קצת פחות ולעיתים (לא קרובות אמנם תודה לאל) אני מאבדת את זה בגדול.
מה אני יכולה לעשות?
רק להשתדל.
ומהאנשים הקרובים אלי לצפות שיתחשבו ולינסו לא לדרוך על המקומות הכואבים.
חוצ מזה - גיל המעבר.
יקירתי, יש לך קושי אובייקטיבי.
כל גל חום - אצלי - היה מוקש טעון שעמד להתפוצץ.
אישה צריכה להיות גיבורה כדי לעבור את התקופה הזאת כשזה מכה חזק, ובטח בקיץהגועלי שלנו.
ותנסי אולי להתפייס עם האיש של החדר כושר?.....
(אבל עם כל הכבוד - 25 מעלות בחדר כושר בתוך הגהינום המהביל שלנו?!!!! גם אני הייתי מתעצבנת!!!!
לא לרדת על עצמך, ולהמשיך כמיטב יכולתך, זאת דעתי.
שוב תודה על התובנות החשובות:
לגבי השכנה הייתי מוגבלת ביכולת שלי לעזור, כי אני לא יכולה לטפס על הגג ולתקן צינורות. בעלי סרב להזמין טכנאי, ניסה לתקן לבד ויצר סחבת. בסוף הצלחנו בלי טכנאי, אבל זה גרר מכתב מגעיל משכנה בבניין שחברה בוועד הבית. היא אפילו לא דיברה איתנו, ישר האמינה לשכנה והשמיצה אותנו. ואני מנסה להיות נחמדה אליה, מחייכת ושואלת לשלומה במעלית, ולא עזר.
את צודקת אוראור לגבי גלי חום. מקווה שאצלך השתפר. (ולא תעזי לקחת טיפול הורמונלי חליפי, קשה ככול שיהיה. זה מסרטן).
"שלפתי ציפורניים" על מאמן חדר הכושר רק כאופציה אחרונה. אחרי תחנונים אליו, טלפונים למזכירות המתנ"ס ולמנהל חדר הכושר. אין סיכוי להתפייס עם המאמן. כשאני מתפרצת לא סולחים לי לעולם. והטמפרטורה שוב גבוהה. כל-כך קיוויתי שמישהו אחר ש"ירים את הכפפה" ויתקשר להנהלה. כולם מזיעים ונמסים, אבל אף אחד לא עשה דבר. זה מקום פרטי ואין מה לעשות. אצטרך לעזוב ולנסוע לשכונה רחוקה יותר לחדר כושר אחר. אני חייבת להתעמל , כי אומרים שספורט מונע מה-מחלה לחזור.
אניצריכה לעבוד עם הפסיכולוג שלי (שגם מראה סימני יאוש ממני) על האנטיפתיה הראשונית שנוצאת כלפי. לפני ההתפרצות, לפני התוקפנות.
ולנסות להשלים, בצער, עם העובדה שהנתונים שלי נמוכים וגוררים יחס בהתאם. לא צעירה, שמנה, חסרת בטחון, לא רוקדת טוב, מתעמלת כמו זחל.
העולם לא מחייך כלל למי שאין לו כישורים.
לגבי השכנה הייתי מוגבלת ביכולת שלי לעזור, כי אני לא יכולה לטפס על הגג ולתקן צינורות. בעלי סרב להזמין טכנאי, ניסה לתקן לבד ויצר סחבת. בסוף הצלחנו בלי טכנאי, אבל זה גרר מכתב מגעיל משכנה בבניין שחברה בוועד הבית. היא אפילו לא דיברה איתנו, ישר האמינה לשכנה והשמיצה אותנו. ואני מנסה להיות נחמדה אליה, מחייכת ושואלת לשלומה במעלית, ולא עזר.
את צודקת אוראור לגבי גלי חום. מקווה שאצלך השתפר. (ולא תעזי לקחת טיפול הורמונלי חליפי, קשה ככול שיהיה. זה מסרטן).
"שלפתי ציפורניים" על מאמן חדר הכושר רק כאופציה אחרונה. אחרי תחנונים אליו, טלפונים למזכירות המתנ"ס ולמנהל חדר הכושר. אין סיכוי להתפייס עם המאמן. כשאני מתפרצת לא סולחים לי לעולם. והטמפרטורה שוב גבוהה. כל-כך קיוויתי שמישהו אחר ש"ירים את הכפפה" ויתקשר להנהלה. כולם מזיעים ונמסים, אבל אף אחד לא עשה דבר. זה מקום פרטי ואין מה לעשות. אצטרך לעזוב ולנסוע לשכונה רחוקה יותר לחדר כושר אחר. אני חייבת להתעמל , כי אומרים שספורט מונע מה-מחלה לחזור.
אניצריכה לעבוד עם הפסיכולוג שלי (שגם מראה סימני יאוש ממני) על האנטיפתיה הראשונית שנוצאת כלפי. לפני ההתפרצות, לפני התוקפנות.
ולנסות להשלים, בצער, עם העובדה שהנתונים שלי נמוכים וגוררים יחס בהתאם. לא צעירה, שמנה, חסרת בטחון, לא רוקדת טוב, מתעמלת כמו זחל.
העולם לא מחייך כלל למי שאין לו כישורים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.