צריכה לפרוק עצבים :\
תגיבו, אל תגיבו, לא אכפת לי, אין הרבה שיכול לשנות את המצב :\ השירות הלאומי הזה כ"כ נמאס עליי. כ"כ. ואני רק רוצה להישאר את החודשיים האחרונים האלה. אבל זה נהיה יותר ויותר קשה. איפה מתחילים? אני אתחיל בזה שלמשל אני רוצה מחר חופש, או יום חופש או מחלה או לא יודעת מה אבל אני כמו תמיד לא אקח, למה אני לא אקח? א. כי תמיד עושים לי פרצופים. לא משנה לי מה יאמרו "אז מה אם עושים לך פרצופים" אותי זה מרתיע. ב. כי זה לא שהם אשכרה יעשו משהו. אם הם צריכים משהו וזה דחוף אני צריכה לעשות אותו באותו הרגע. אבל אם חס וחלילה אני לא מגיעה, שהם יעשו אותו? לא. זה יכול לחכות. שנטע תחזור ונפיל עליה הררי עבודה שאנחנו בכלל אמורים לעשות אבל ככל שניתן להאציל עליה יותר סמכויות לנו ניתן לעבוד פחות. מעניין אם הם זוכרים איך לעשות לבד את כל מה שאני עושה בשבילם. ג. כי כבר היה מקרה שבמוקד [איפה שאני אשכרה ~אוהבת~ לעבוד] אמרו לי העובדות היותר מבוגרות [זקנות, תהרגו אותי, זקנות ממורמרות שעובדות בעבודה של סטודנטים כבר 13 שנה] שהן שמות לב שאני חולה ובחופש תמיד בימים שהן עובדות ולא בימים שהצעירות יותר עובדות. מודה, אם אני רוצה יום חופש סתם ככה הוא לא תמיד יהיה יהיה ביום שבו עובדת מישהי שאני נהנית לעבוד איתה, אבל כשאני חולה? כן ברור, "אוי *** עובדת היום! אני בריאה! אבל מחר ***עובדת, אני חולה
" וכשאמרו לי את זה זה כל כך הרגיז אותי כי זה היה בתקופה שהמוקד היה המקום אליו ברחתי כי התייחסו אליי מגעיל במקומות אחרים, וכשאמרו לי את זה פשוט כאב לי, ממש כאב. אז זה רק העניין עם ימי חופש [שמהזה מגיע לי, ואני בד"כ לא מנצלת, בגלל הסיבות שלמעלה...] וימי מחלה. עכשיו. למה אני לא רוצה לעבוד מחר? כי מסתבר שאני חפץ. חפץ. אתמול במשרד, מול עיני התרחשה השיחה הבאה, אמיתי לחלוטין: א: ב', אני רוצה את נטע יש לי תיוקים ותיק הדרכות שאני צריכה שהיא תעשה ב: לא את לא יכולה, היא פה מחליפה והיא צריכה להישאר פה, גם ככה כולם נותנים לה את כל העבודה שלהם שתעשה כאן א: אבל כבר לא לחוץ פה ואני צריכה אותה ב: לא היא בקושי עושה את העבודה שלי א: אבל נטע הייתה אצלי קודם ואת לקחת אותה ועכשיו אני רוצה אותה חזרה. אני חושבת שמההלם וההרגשה המגעילה של ספק חפץ ספק עובדת שחורה פשוט לא הגבתי. והייתי צריכה להגיב. מתחילה השבוע אני מקווה שמישהו יגיד לי משהו, יקרא לי לשיחה, יצעק\יתלונן עליי כדי שאוכל להגיב כבר, לצעוק קצת, להגיד להם מה אני חושבת עליהם. אבל לבד אני לא מסוגלת לעשות את זה. אני כ"כ גרועה. מחר ב' [מהשיחה למעלה
] הולכת בחצי יום אז כבר ברור לי שא' תיקח אותי לתייק לה את כל העבודות המזדיינות שלה. זה כבר מעבר לעובדה שאין לי יותר כוח לתייק, זה העובדה שהיא פשוט לא עושה את זה. עד שאני הגעתי היא עשתה את זה. הבנות שירות הקודמות לא עשו את זה. יופי נטע, פראיירית. ב' באה אליי בתחילת השבוע ואמרה לי "את צריכה לבוא אליי מתישהו, התיק תיוקים כבר מתפוצץ" כי זאת אשמתי שאני כבר לא אצלה, כן? זאת אשמתי שעובדת נכנסה לשמירת הריון ואני מחליפה אותה [אני לא יכולה לספור כבר כמה דברים חדשים למדתי מאז שהלכה, אני ממש עושה הרבה, ממש.] ואני לא מתייקת את החרא שלה. אז כן, שיישמע עצלני מצידי, אני לא רוצה מחר ללכת לעבודה כי אני יודעת שאני תקועה עם העבודה החרא והיחס החרא של ב', ואני יודעת שאם אני לא אבוא מחר אז אני סתם אעשה לעצמי רע. ובעיקרון? רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי. ואני גם עקשנית נגד עצמי בנוגע ללא לעזוב את המקום, כי נשארו לי רק שבועיים. אז מכל דרך שלא מסתכלים על זה - אני הפסדתי. :-\
תגיבו, אל תגיבו, לא אכפת לי, אין הרבה שיכול לשנות את המצב :\ השירות הלאומי הזה כ"כ נמאס עליי. כ"כ. ואני רק רוצה להישאר את החודשיים האחרונים האלה. אבל זה נהיה יותר ויותר קשה. איפה מתחילים? אני אתחיל בזה שלמשל אני רוצה מחר חופש, או יום חופש או מחלה או לא יודעת מה אבל אני כמו תמיד לא אקח, למה אני לא אקח? א. כי תמיד עושים לי פרצופים. לא משנה לי מה יאמרו "אז מה אם עושים לך פרצופים" אותי זה מרתיע. ב. כי זה לא שהם אשכרה יעשו משהו. אם הם צריכים משהו וזה דחוף אני צריכה לעשות אותו באותו הרגע. אבל אם חס וחלילה אני לא מגיעה, שהם יעשו אותו? לא. זה יכול לחכות. שנטע תחזור ונפיל עליה הררי עבודה שאנחנו בכלל אמורים לעשות אבל ככל שניתן להאציל עליה יותר סמכויות לנו ניתן לעבוד פחות. מעניין אם הם זוכרים איך לעשות לבד את כל מה שאני עושה בשבילם. ג. כי כבר היה מקרה שבמוקד [איפה שאני אשכרה ~אוהבת~ לעבוד] אמרו לי העובדות היותר מבוגרות [זקנות, תהרגו אותי, זקנות ממורמרות שעובדות בעבודה של סטודנטים כבר 13 שנה] שהן שמות לב שאני חולה ובחופש תמיד בימים שהן עובדות ולא בימים שהצעירות יותר עובדות. מודה, אם אני רוצה יום חופש סתם ככה הוא לא תמיד יהיה יהיה ביום שבו עובדת מישהי שאני נהנית לעבוד איתה, אבל כשאני חולה? כן ברור, "אוי *** עובדת היום! אני בריאה! אבל מחר ***עובדת, אני חולה
