צריכה לפרוק...
אני יודעת שאני כותבת הרבה, אבל זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות. אני מרגישה כ"כ לבד. אין אף אחד שאני יכולה לדבר איתו על מה שעובר עליי, אני נושאת בנטל הזה לגמרי לבד ואני כבר לא יודעת איך אחזיק מעמד. מדמיינת איך החיים שלי נהרסים ומתרסקים והסרט הזה רץ לי בראש כבר שבועות, גם כשלרגע מבליחה מחשבה אופטימית שדברים יכולים להסתדר, הפחדים תוך שנייה מתגברים עליה. כל היום אני עם מועקה בבטן, מנסה לקחת כדורי הרגעה והם לא משפיעים, חולמת חלומות הזויים ומתעוררת בלילה בבהלה, נזכרת בכל הרע. השינה היא המפלט היחיד שלי אבל אני מפחדת ללכת לישון, ומפחדת לקום. הדברים מתחילים לצאת מכלל שליטה, אני לא מצליחה לקבל החלטות נכונות כדי לנהל את המצב עד שהוא ייפתר, לא מצליחה לעזור לעצמי, כל פעולה אפשרית מלחיצה אותי מסיבות אחרות, לא בהכרח רציונליות, חרדה ממש, ולכן אני משותקת. לא יכולה לפנות שמאלה ולא ימינה. רוצה רק שמישהו ינחה אותי וירגיע אותי בתוך כל זה ואין מי. הכל עליי. לא יודעת איך אני אעמוד בזה. לא עומדת בזה כרגע
אני יודעת שאני כותבת הרבה, אבל זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות. אני מרגישה כ"כ לבד. אין אף אחד שאני יכולה לדבר איתו על מה שעובר עליי, אני נושאת בנטל הזה לגמרי לבד ואני כבר לא יודעת איך אחזיק מעמד. מדמיינת איך החיים שלי נהרסים ומתרסקים והסרט הזה רץ לי בראש כבר שבועות, גם כשלרגע מבליחה מחשבה אופטימית שדברים יכולים להסתדר, הפחדים תוך שנייה מתגברים עליה. כל היום אני עם מועקה בבטן, מנסה לקחת כדורי הרגעה והם לא משפיעים, חולמת חלומות הזויים ומתעוררת בלילה בבהלה, נזכרת בכל הרע. השינה היא המפלט היחיד שלי אבל אני מפחדת ללכת לישון, ומפחדת לקום. הדברים מתחילים לצאת מכלל שליטה, אני לא מצליחה לקבל החלטות נכונות כדי לנהל את המצב עד שהוא ייפתר, לא מצליחה לעזור לעצמי, כל פעולה אפשרית מלחיצה אותי מסיבות אחרות, לא בהכרח רציונליות, חרדה ממש, ולכן אני משותקת. לא יכולה לפנות שמאלה ולא ימינה. רוצה רק שמישהו ינחה אותי וירגיע אותי בתוך כל זה ואין מי. הכל עליי. לא יודעת איך אני אעמוד בזה. לא עומדת בזה כרגע