צריכה לפרוק
שלום, אני חדשה בפורום הזה ופשוט הגעתי לשלב שבו אני חייבת לספר מה שקורה לי ולמשפחתי מאז התגלתה המחלה הנוראית הזו אצלי אמי. הייתי מאוד שמחה לשמוע מאנשים שעוברים, בני משפחה של חולים על מה שקורה איתם... אני בת 21. גילו אצל אמא שלי סרטן השד לפני כשנתיים. מיד היא החלה בטיפולים כימותרפיים, עברה ניתוח להסרת הגוש ובלוטות הלימפה הנגועות והקרנות. אחרי שהיא סיימה עם כל זה, אבן ירדה מעל ליבנו שכן אמרו לנו שהמחלה התפוגגה מגופה. היא לא הייתה שם יותר! איזה כיף! חצי שנה ללא דאגות, עד אותו יום שבו הגיעה תוצאה של בדיקה שהודיעה על גרורות בכבד... שוב העולם חרב לפנינו. למה למה??? היום, כשנה אחרי האבחנה החדשה הכואבת הזו, אמא שלי מרגישה גרוע מתמיד. היום, כבר לא יכולתי להשאיר את הכל בפנים. עד עכשיו היא הייתה עוברת טיפולים כימותרפים, עוברת מתרופה לתרופה. בשלב מסויים הגיעו גם בחילות. השיער לא נשר. כבר שבועיים ואפילו יותר, שהיא לא עושה כלום, ישנה כל היום, לא יוצאת מהבית מחוסר כוחות. הבטן שלה התנפחה, והיא נראית כמו בחודש התשעי להריון. רופא אחד אמר לה שזה לא מים, אחר אמר שכן... הרופאים לא יודעים כלום. ואני דואגת לה מאוד. עוזרת לה. אחותי הקטנה לא כ"כ, היא כאילו מכחישה. היא אגואיסטית. לא מנסה להגיש עזרה לאמא שלה, שהיא כ"כ אוהבת. אני לומדת באוניברסיטה שנה ראשונה ומאוד קשה לי להתמודד, עם לחץ הלימודים, עם הקשיים של אמא... ואני בעצמי על כדורים אנטי דיכאוניים, בחורה חלשה. קשה לי. קשה לאמא...
שלום, אני חדשה בפורום הזה ופשוט הגעתי לשלב שבו אני חייבת לספר מה שקורה לי ולמשפחתי מאז התגלתה המחלה הנוראית הזו אצלי אמי. הייתי מאוד שמחה לשמוע מאנשים שעוברים, בני משפחה של חולים על מה שקורה איתם... אני בת 21. גילו אצל אמא שלי סרטן השד לפני כשנתיים. מיד היא החלה בטיפולים כימותרפיים, עברה ניתוח להסרת הגוש ובלוטות הלימפה הנגועות והקרנות. אחרי שהיא סיימה עם כל זה, אבן ירדה מעל ליבנו שכן אמרו לנו שהמחלה התפוגגה מגופה. היא לא הייתה שם יותר! איזה כיף! חצי שנה ללא דאגות, עד אותו יום שבו הגיעה תוצאה של בדיקה שהודיעה על גרורות בכבד... שוב העולם חרב לפנינו. למה למה??? היום, כשנה אחרי האבחנה החדשה הכואבת הזו, אמא שלי מרגישה גרוע מתמיד. היום, כבר לא יכולתי להשאיר את הכל בפנים. עד עכשיו היא הייתה עוברת טיפולים כימותרפים, עוברת מתרופה לתרופה. בשלב מסויים הגיעו גם בחילות. השיער לא נשר. כבר שבועיים ואפילו יותר, שהיא לא עושה כלום, ישנה כל היום, לא יוצאת מהבית מחוסר כוחות. הבטן שלה התנפחה, והיא נראית כמו בחודש התשעי להריון. רופא אחד אמר לה שזה לא מים, אחר אמר שכן... הרופאים לא יודעים כלום. ואני דואגת לה מאוד. עוזרת לה. אחותי הקטנה לא כ"כ, היא כאילו מכחישה. היא אגואיסטית. לא מנסה להגיש עזרה לאמא שלה, שהיא כ"כ אוהבת. אני לומדת באוניברסיטה שנה ראשונה ומאוד קשה לי להתמודד, עם לחץ הלימודים, עם הקשיים של אמא... ואני בעצמי על כדורים אנטי דיכאוניים, בחורה חלשה. קשה לי. קשה לאמא...