צריכה עזרה דחוף!!!לקבניסטי"ם שמבינים קצת...
אני שנה ו2 בצבא שירתתי בבסיס סגור בתחילת השירות הלכתי לקב"ן סתם לשיחות לא באמת רציתי פטורים פשוט הרגשתי צורך לפרוק את הכל ושמישהו יקשיב לי ..מישהו שלא מכיר אותי... אחרי 7 חודשים בצבא ישבתי 35 יום ריתוק שפשוט שינו לי את החיים מקצה לקצה..עשו אותי בן אדם חמום מוח עצבני בן אדם שלא נעים להיות בסביבתו עצבני עצלן שבוז מהחיים..פתאום הכל קרב..מערכת יחסים של 4 שנים נהרסה היחסים עם המשפחה הידרדרו רבתי עם כל החברות שלי נשארתי פשוט לבד..ובכל זה האשמתי את הצבא שהפך אותי לבן אדם כזה כי פעם לא היתי כזאת נכנסתי מזה לדיכאון הרגשתי ממש לבד הרגשתי שאני חייבת לצאת משם ולתקן את כל מה שעשיתי את כל הכאב שגרמתי לאנשים הכי חשובים לי ..והדרך היחידה היתה דרך קב"ן איימתי על התאבדות אבל אף אחד לא הקשיב לי(אפילו לא לקחו ממני את הנשק האישי) בקיצר עשיתי לעצמי שריטות בידיים כדי לקבל קצת תשומת לב שיראו שאני מסוגלת ובאמת פתאום הקב"ן התייחס אלי ברצינות וקיבלתי ת"ש 4 מה שהוציא אותי מהבסיס שהיתי בו ונתן לי יומיות...בנתים עד ההעברה עשיתי יומיות בבסיס שלי....אחרי 3 חודשים של יומיות בלי תורנויות לילה וכו' עברתי לבסיס החדש היה לי נורא כיף אחלה תפקיד(רכא"ית) אחלה אנשים מקום 10 דק' מהבית שלי אחלה מפקדת...עם המפקד מעליה אני לא מסתדרת הוא תמיד מחליט בשבילי ולא נותן לי לצאת מוקדם מה שמאור חשוב לי כי יש לי בעיות בבית ואבא חולה וההורים גרושים..הוא מבחינתו אם אין לי ת"ש אז גם אין לי בעיות בבית..בקיצר מפה לשם יש לי תורנויות שזה שבת ו2 לילות בחודש שבהם עושים שמירות היתי מאבטחת מתקנים בעבר והשמירות חירפנו לי את השכל אני לא מסוגלת לשמור יותר אני לא רואה את עצמי בשמירות..ובטח שלא לישון בבסיס אני רק חושבת על לישון בבסיס אני נתקפת חרדות כי כבר הרבה זמן לא ישנתי בבסיס וממה שזכור לי מהתקופה שישנתי בבסיס הם סבל...אני מפחדת לישון בוא גם נגיד שאני לא עושה פיפי וקקי בשירותים של הבסיס ולא נכנסת לחדר אוכל כי אני נגעלת ..אני סוג של סטרילית ומה שהכי מוזר שזה התחיל רק לאחרונה כל העדינות הזאת מצדי ואני חושבת שאם אני יגיד את זה לקב"ן הוא לא יאמין לי הוא יגיד לי אבל רגע הסתדרת בבסיס סגור חצי ש/נה ופתאום עכשיו את סטרילית?מה שכן אולי ביגלל שניסיתי לפגוע בעצמי לא ישחקו איתי יותר מדי משחקים... תקשיבו אני לא מפונקת ואני לא חפשנית אבל אני בן אדם דכאוני מאז המקרה יש לי חרדות אני רזיתי כבר 10 קילו מהדיכאון ומזה שאני לא אוכלת בבסיס וגם אין לי תיאבון בקיצור אני מתה לעוף כבר מהצבא ואני רוצה להגיד את זה לקב"ן שלי אבל אבא שלי אמר שהוא יעיף אותי מהבית ואני לא יודעת מה לעשות בא לי לעשות לעצמי משהו ולהוציא איזה חודשיים גימלים ולהתאפס קצת על עצמי אבל כבר ניסיתי בעבר לשבור לעצמי רגל ולא הצלחתי...אני מיואשת מה להגיד לקב"ן משהו שבוודאות יעזור לי אני לא מסוגלת לישון בבסיס פשוט לא...כמובן עם התחשבות בעבר שלי אצל הקב"ן..מה אתם חושבים שיעזור???? אני מודה מאוד למי שיענההההההההההה!!!!
אני שנה ו2 בצבא שירתתי בבסיס סגור בתחילת השירות הלכתי לקב"ן סתם לשיחות לא באמת רציתי פטורים פשוט הרגשתי צורך לפרוק את הכל ושמישהו יקשיב לי ..מישהו שלא מכיר אותי... אחרי 7 חודשים בצבא ישבתי 35 יום ריתוק שפשוט שינו לי את החיים מקצה לקצה..עשו אותי בן אדם חמום מוח עצבני בן אדם שלא נעים להיות בסביבתו עצבני עצלן שבוז מהחיים..פתאום הכל קרב..מערכת יחסים של 4 שנים נהרסה היחסים עם המשפחה הידרדרו רבתי עם כל החברות שלי נשארתי פשוט לבד..ובכל זה האשמתי את הצבא שהפך אותי לבן אדם כזה כי פעם לא היתי כזאת נכנסתי מזה לדיכאון הרגשתי ממש לבד הרגשתי שאני חייבת לצאת משם ולתקן את כל מה שעשיתי את כל הכאב שגרמתי לאנשים הכי חשובים לי ..והדרך היחידה היתה דרך קב"ן איימתי על התאבדות אבל אף אחד לא הקשיב לי(אפילו לא לקחו ממני את הנשק האישי) בקיצר עשיתי לעצמי שריטות בידיים כדי לקבל קצת תשומת לב שיראו שאני מסוגלת ובאמת פתאום הקב"ן התייחס אלי ברצינות וקיבלתי ת"ש 4 מה שהוציא אותי מהבסיס שהיתי בו ונתן לי יומיות...בנתים עד ההעברה עשיתי יומיות בבסיס שלי....אחרי 3 חודשים של יומיות בלי תורנויות לילה וכו' עברתי לבסיס החדש היה לי נורא כיף אחלה תפקיד(רכא"ית) אחלה אנשים מקום 10 דק' מהבית שלי אחלה מפקדת...עם המפקד מעליה אני לא מסתדרת הוא תמיד מחליט בשבילי ולא נותן לי לצאת מוקדם מה שמאור חשוב לי כי יש לי בעיות בבית ואבא חולה וההורים גרושים..הוא מבחינתו אם אין לי ת"ש אז גם אין לי בעיות בבית..בקיצר מפה לשם יש לי תורנויות שזה שבת ו2 לילות בחודש שבהם עושים שמירות היתי מאבטחת מתקנים בעבר והשמירות חירפנו לי את השכל אני לא מסוגלת לשמור יותר אני לא רואה את עצמי בשמירות..ובטח שלא לישון בבסיס אני רק חושבת על לישון בבסיס אני נתקפת חרדות כי כבר הרבה זמן לא ישנתי בבסיס וממה שזכור לי מהתקופה שישנתי בבסיס הם סבל...אני מפחדת לישון בוא גם נגיד שאני לא עושה פיפי וקקי בשירותים של הבסיס ולא נכנסת לחדר אוכל כי אני נגעלת ..אני סוג של סטרילית ומה שהכי מוזר שזה התחיל רק לאחרונה כל העדינות הזאת מצדי ואני חושבת שאם אני יגיד את זה לקב"ן הוא לא יאמין לי הוא יגיד לי אבל רגע הסתדרת בבסיס סגור חצי ש/נה ופתאום עכשיו את סטרילית?מה שכן אולי ביגלל שניסיתי לפגוע בעצמי לא ישחקו איתי יותר מדי משחקים... תקשיבו אני לא מפונקת ואני לא חפשנית אבל אני בן אדם דכאוני מאז המקרה יש לי חרדות אני רזיתי כבר 10 קילו מהדיכאון ומזה שאני לא אוכלת בבסיס וגם אין לי תיאבון בקיצור אני מתה לעוף כבר מהצבא ואני רוצה להגיד את זה לקב"ן שלי אבל אבא שלי אמר שהוא יעיף אותי מהבית ואני לא יודעת מה לעשות בא לי לעשות לעצמי משהו ולהוציא איזה חודשיים גימלים ולהתאפס קצת על עצמי אבל כבר ניסיתי בעבר לשבור לעצמי רגל ולא הצלחתי...אני מיואשת מה להגיד לקב"ן משהו שבוודאות יעזור לי אני לא מסוגלת לישון בבסיס פשוט לא...כמובן עם התחשבות בעבר שלי אצל הקב"ן..מה אתם חושבים שיעזור???? אני מודה מאוד למי שיענההההההההההה!!!!
