צריכה עזרה/ייעוץ
שלום, אחותי הקטנה והמתוקה (בשנות העשרים המאוחרות) יצאה לפני כשנתיים מהארון ובישרה לנו שהיא אוהבת נשים. אותי זה לא הכי הפתיע וקיבלתי את זה בהרבה חום, אהבה ותמיכה. אבא שלנו להפתעתי דווקא קיבל את זה בקור רוח ולא אמר דבר ואמא שלי לעומת זאת הייתה בהלם מוחלט ותגובתה הראשונית הייתה שאולי כדאי שהיא תפנה לטיפול פסיכולוגי ש"יתקן" את הבעיה.... עד היום אמא לא משלימה עם זה אבל לא מתבטאת בצורה חריפה או משהו כזה, פשוט לפעמים יוצאת לה הערה קטנה שהיא הייתה רוצה שיהיה לאחותי חבר. אחותי היא טיפוס סופר רגיש ונוטה מידי פעם למצבי רוח דכאוניים. היא שלמה עם המיניות שלה אבל מאוד מתוסכלת מהקושי הגדול (ומבחינתה הכמעט בלתי אפשרי) להתמודד עם החיים כלסבית מוצהרת, הרוצה זוגיות ואולי גם הקמת תא משפחתי בעתיד. בשיחות שיש לי איתה מידי פעם היא מספרת לי על הקושי הזה ואומרת שזה משפיע לה על כל התנהלות חייה. היא במעין סחרור בו היא מתקשה להביא את עצמה למצב של חיפוש עבודה קבועה וניהול חיים בצורה מהנה ומספקת. יש לציין שהיא בחורה נאה ומוכשרת מאוד במגוון תחומים. אני מרגישה שאם אמא שלנו הייתה מביעה תמיכה מלאה ואמיתית בבחירתה (כרגע אין תמיכה אפילו חלקית), אחותי הייתה מרגישה שיש לה בסיס רחב ומוצק יותר לצאת ממנו אל העולם. היא קשורה מאוד לאמא שלי וכנראה שהתמיכה שלי לא יכולה להחליף את זה. אני מאוד דואגת לה בזמן האחרון כי נדמה שהיא כמעט לא נמצאת במצבים של שמחה אלא מאוד עצובה ומתוסכלת מכך שהיא לא יכולה להיות כמו כולם. אני לא יודעת איך לתמוך יותר ומה לעשות. הצעתי לה פעם להיכנס לפורומים פה ולהתייעץ עם אנשי שבמצבים דומים לשלה, אני לא יודעת אם עשתה זאת, היא די מסתגרת בתוך עצמה ובתוך העצב שלה. אני מאוד מודאגת ממה שעובר עליה ומבקשת לקבל עצה מה ניתן לעשות במצב הזה. בנוסף אשמח אם יש מישהו/מישהי שקוראים את ההודעה הזאת והיו רוצים לדבר איתה ואולי לשתף עם הסיפור האישי שלהם. אפשר לפנות אליי בהודעה אישית. המון תודה, אני ממש אובדת עצות. ליא
שלום, אחותי הקטנה והמתוקה (בשנות העשרים המאוחרות) יצאה לפני כשנתיים מהארון ובישרה לנו שהיא אוהבת נשים. אותי זה לא הכי הפתיע וקיבלתי את זה בהרבה חום, אהבה ותמיכה. אבא שלנו להפתעתי דווקא קיבל את זה בקור רוח ולא אמר דבר ואמא שלי לעומת זאת הייתה בהלם מוחלט ותגובתה הראשונית הייתה שאולי כדאי שהיא תפנה לטיפול פסיכולוגי ש"יתקן" את הבעיה.... עד היום אמא לא משלימה עם זה אבל לא מתבטאת בצורה חריפה או משהו כזה, פשוט לפעמים יוצאת לה הערה קטנה שהיא הייתה רוצה שיהיה לאחותי חבר. אחותי היא טיפוס סופר רגיש ונוטה מידי פעם למצבי רוח דכאוניים. היא שלמה עם המיניות שלה אבל מאוד מתוסכלת מהקושי הגדול (ומבחינתה הכמעט בלתי אפשרי) להתמודד עם החיים כלסבית מוצהרת, הרוצה זוגיות ואולי גם הקמת תא משפחתי בעתיד. בשיחות שיש לי איתה מידי פעם היא מספרת לי על הקושי הזה ואומרת שזה משפיע לה על כל התנהלות חייה. היא במעין סחרור בו היא מתקשה להביא את עצמה למצב של חיפוש עבודה קבועה וניהול חיים בצורה מהנה ומספקת. יש לציין שהיא בחורה נאה ומוכשרת מאוד במגוון תחומים. אני מרגישה שאם אמא שלנו הייתה מביעה תמיכה מלאה ואמיתית בבחירתה (כרגע אין תמיכה אפילו חלקית), אחותי הייתה מרגישה שיש לה בסיס רחב ומוצק יותר לצאת ממנו אל העולם. היא קשורה מאוד לאמא שלי וכנראה שהתמיכה שלי לא יכולה להחליף את זה. אני מאוד דואגת לה בזמן האחרון כי נדמה שהיא כמעט לא נמצאת במצבים של שמחה אלא מאוד עצובה ומתוסכלת מכך שהיא לא יכולה להיות כמו כולם. אני לא יודעת איך לתמוך יותר ומה לעשות. הצעתי לה פעם להיכנס לפורומים פה ולהתייעץ עם אנשי שבמצבים דומים לשלה, אני לא יודעת אם עשתה זאת, היא די מסתגרת בתוך עצמה ובתוך העצב שלה. אני מאוד מודאגת ממה שעובר עליה ומבקשת לקבל עצה מה ניתן לעשות במצב הזה. בנוסף אשמח אם יש מישהו/מישהי שקוראים את ההודעה הזאת והיו רוצים לדבר איתה ואולי לשתף עם הסיפור האישי שלהם. אפשר לפנות אליי בהודעה אישית. המון תודה, אני ממש אובדת עצות. ליא