צלחת מiyפפת
New member
צריכה עזרה. מקווה שהגעתי למקום הנכון...
רציתי להתייעץ... אני בת 23 נשואה 6 וחצי שנים ואם לשני ילדים. לפני שנה היה ביני לבין בעלי משבר שהוביל לכיוון של פרידה. המשבר הגיע בעקבות 4 שנים של אדישות מצידו, ריחוק, קרירות, הסתגרות, חוסר חום ואהבה וכמובן שגם היחסים האינטימים השתנו. הרגשתי שהוא השתמש בי כבובה לסיפוק צרכיו ולא כי הוא אוהב וחושק בי. לבסוף נמאס לי מכל המצב ובאיזשהו שלב בגדתי בו. משהו חד פעמי שאפילו לא נעשה מתוך רצון ותשומת לב אלא יותר כי בשל מצבי הרגשי וחוסר הערכה עצמית (בגלל הדחיה והיחס הפוגע מבעלי) נפלתי ברשת החיזורים של אותו אחד. (אולי קסם לי שמישהו כן מוצא בי מושכת...) (ואגב, בעלי הוא הגבר הראשון שלי.) אני לא יכלתי לסבול את ייסורי המצפון שהיו לי וסיפרתי לו על מה שהיה וגם סיפרתי לו למה זה קרה, וזה כמובן מה שגרם למשבר. הוא רצה להתגרש אך לבסוף הוא ביקש שנשאר וננסה שוב. כמובן שזה לא החזיק מעמד ואחרי 3 חודשים התווכחנו שוב על משהו ואז הוא אמר שהוא רוצה להתגרש. אנחנו פרודים כבר כ7 חודשים. הליכי הגירושין הושלמו ברובם ונשאר רק הגט עצמו. הבעיה כרגע, וזו הבעיה העיקרית- שאני לא שלמה עם הגירושים האלה. מצד אחד טוב לי לבד. למרות הקושי שבגידול הילדים לבד. מצד שני אני רוצה אותו. אני מרגישה שאני אוהבת אותו (ז"א אני חושבת שאני אוהבת אותו... אני כ"כ מבולבלת שאני אפילו לא בטוחה לגבי רגשותי כלפיו...
) כי אני כן דואגת לו, וקונה לו, ומתעניינת בו. ובאמת כואב לי למשל על איך שהוא עובד כ"כ קשה, ועל זה שהוא בחובות ואני מוצאת את עצמי כל הזמן חושבת איך לעזור לו לסיים את החובות. ועוד משהו- אני אפילו לא יודעת מה הסיבה האמיתית (אם יש כזו) לגירושים. זה מכלול של דברים קטנים שלדעתי יכולים להיפתר. אני כל הזמן מרגישה בתוכי שאם הוא רק היה מסכים ללכת לטיפול זוגי הכל היה נראה אחרת. אני יודעת שלפני חודשיים הוא רצה לחזור אבל הוא פחד. גם אני רוצה לחזור אבל מפחדת. מפחדת להתאכזב שוב, להפגע שוב. אני פשוט משתגעת כבר מכל ההתלבטויות האלה. מצד אחד היינו עד לפני 5 שנים כ"כ מאושרים. פתאום הכל התהפך והשתנה.. הוא באמת בחור טוב ואני יודעת שאני הולכת להפסיד ובגדול. אין הרבה כמוהו. אבל מצד שני עובדה ש4 שנים לא היה לי טוב איתו. סבלתי איתו. סבל נפשי שאי אפשר לתאר. אני כ"כ מבולבלת... לא יודעת מה להחליט. ואם זה לא מספיק, עכשיו גם הילדה התחילה עם בעיות. היא נהייתה יותר סגורה, יותר בכיינית ובעיקר יותר אלימה. דיברתי איתה והיא פשוט דורשת(!) שאבא יחזור הביתה. היא בוכה שהיא מתגעגעת אליו (למרות שהיא רואה אותו די הרבה. כמעט בכל יום), ושקשה לה בלעדיו, שקשה שהוא לא פה בבית. ושלשום היא שאלה אותי עם מבט כזה מסכן בעיניים- "ובשבילי אמא? בשבילי לא תוותרו ותחזרו?" ואני, הלב שלי רק נקרע יותר. כואב לי עליה כ"כ
מה עושים??? מה אני אמורה לעשות????
רציתי להתייעץ... אני בת 23 נשואה 6 וחצי שנים ואם לשני ילדים. לפני שנה היה ביני לבין בעלי משבר שהוביל לכיוון של פרידה. המשבר הגיע בעקבות 4 שנים של אדישות מצידו, ריחוק, קרירות, הסתגרות, חוסר חום ואהבה וכמובן שגם היחסים האינטימים השתנו. הרגשתי שהוא השתמש בי כבובה לסיפוק צרכיו ולא כי הוא אוהב וחושק בי. לבסוף נמאס לי מכל המצב ובאיזשהו שלב בגדתי בו. משהו חד פעמי שאפילו לא נעשה מתוך רצון ותשומת לב אלא יותר כי בשל מצבי הרגשי וחוסר הערכה עצמית (בגלל הדחיה והיחס הפוגע מבעלי) נפלתי ברשת החיזורים של אותו אחד. (אולי קסם לי שמישהו כן מוצא בי מושכת...) (ואגב, בעלי הוא הגבר הראשון שלי.) אני לא יכלתי לסבול את ייסורי המצפון שהיו לי וסיפרתי לו על מה שהיה וגם סיפרתי לו למה זה קרה, וזה כמובן מה שגרם למשבר. הוא רצה להתגרש אך לבסוף הוא ביקש שנשאר וננסה שוב. כמובן שזה לא החזיק מעמד ואחרי 3 חודשים התווכחנו שוב על משהו ואז הוא אמר שהוא רוצה להתגרש. אנחנו פרודים כבר כ7 חודשים. הליכי הגירושין הושלמו ברובם ונשאר רק הגט עצמו. הבעיה כרגע, וזו הבעיה העיקרית- שאני לא שלמה עם הגירושים האלה. מצד אחד טוב לי לבד. למרות הקושי שבגידול הילדים לבד. מצד שני אני רוצה אותו. אני מרגישה שאני אוהבת אותו (ז"א אני חושבת שאני אוהבת אותו... אני כ"כ מבולבלת שאני אפילו לא בטוחה לגבי רגשותי כלפיו...