הכרויות ../images/Emo54.gif../images/Emo23.gif../images/Emo54.gif
שלום לך של גרייסי, ראשית - מוכרחה לציין כי שבוע הוא זמן קצר מאד להסתגלות של חתולים, ובמיוחד אם מדובר בחתולים בוגרים. כמו שכבר נאמר בשרשור רבות - צריך לתת לזה עוד זמן. לפעמים נכון לא להתערב – אולם כשמדובר בשתי חתולות (לא גורות קטנות), שמגיעות מרקעים מאד שונים זו מזו – רצוי אם נתקלים בבעיית הסתגלות הדדית לייצר תהליך הכרות הדדית מובנה יותר. טריי באה מבית בו הרבה חתולים – והיא רגילה לאינטראקציה עם עוד חתולים – היא "מדברת" "חתולית" של בית מרובה חתולים (ולעניין זה – בית מרובה חתולים הינו בית בו גר יותר מחתול אחד
). גרייסי לעומתה כנראה היתה מאז ומתמיד חתולה יחידה בבית – ואולי הגיעה אלייך בגיל רך מאוד – כשלא היתה לה אפשרות ממשית ללמוד "אטיקט" חתולי. פערי גילאים יכולים להשפיע גם: צריך להסתכל על הנקודה בה כל חתול נמצא בתהליך הבגרות החברתית שלו: חתולים מגיעים לבגרות
חברתית כשהם בני שנתיים עד ארבע שנים, בגיל זה חתולים מתחילים "לבחון גבולות" אחד כלפי השני, וחלק מזה מתבצע בדרך שלנו לא תמיד נראית מנומסת
התנהגותנו כלפי החתולים – ביחד ולחוד – גם משפיעה על התנהגותם זה כלפי זה: אנחנו מהווים משאב מאד חשוב בעולמם של החתולים שחולקים איתנו את חייהם: אנחנו מקור לחום ואהבה – ובנו גם תלויים הרבה מאפיינים של הסביבה הנגישה לחתולים ושל שגרת החיים שלהם. תגובותינו יכולות גם להקצין או למתן תגובותיהם של החתולים זה כלפי זה. לכל חתול גם הטמפרמנט, ההיסטוריה והנסיבות שלו – ועל פיהן אפשר במידת הצורך לכייל את האופן בו נערוך את ההיכרות, אולם יחד עם זאת יש מספר פעולות שהוכחו כיעילות בנושא הפגשת חתולים זה עם זה לצורך שילובם בבית משותף לשניהם: המקובל בעריכת היכרות של חתול חדש לבית עם חתול ותיק הוא לעשות זאת בהדרגה: ההפרדה משמשת אותנו כדרך לאפשר הכרות "חוש אחד כל פעם": חתולים מתמודדים עם שינויים יותר טוב כשהם מגיעים לעט
ו"במנות קטנות"
חוש הריח:
תחילה מבצעים הצגת ריחות
עקיפה - מלטפים את כל אחת מהחתולות במטלית רכה ולחה מעט על אזורי צידי הפה והפנים, המצח והסנטר - כל חתולה במטלית אחרת נקיה. את המטליות מניחים בהצלבה ב"טריטוריה" של כל חתולה. המטליות נושאות כל אחת את חתימת הריח האישית הידידותית של החתולות. עושים את הפעולה (כל פעם עם מטלית "טרייה") עד שאין תגובות של נשיפות או כיפכופים על המטליות.
מרגע שאין תגובות "עוינות" לריחות ה"מוצלבים" אפשר לעבור לשלב בו נייצר אסוציאציה חיובית לריח של החתולה "האחרת": אפשר להציע את מזון טעים – בקערה קטנה שמוגשת על גבי "מפה": מטלית נקיה שנושאת את ריח החתולה האחרת. כדאי להקפיד להאכיל בו זמנית משני צידי הדלת של ההפרדה, במרחק של מטר אחד לפחות מהדלת בשני הכיוונים. אם יש נשיפות והחתולות מאבדות ענין באוכל – כדאי להגדיל את המרחק ובאופן הדרגתי להקטין אותו עוד ועוד, עד שמגיעים לאכילה "צמודה" לדלת.
השלב הבא הוא העברת ריחות מחתולה לחתולה: שוב מטליות נקיות עם ריח "טרי": עם המטלית עם הריח של טריי נלטף את גרייס, ועם זו בעלת ריחה של גרייס נלטף את טריי וכך נגרום לערבוב ריחות. כל חתולה "תריח" קצת כמו חברתה ועל ידי כך יוצר ריח משותף ומוכר לשתי החתולות.
חוש הראיה:
כשהחתולות אוכלות בקרבה לדלת – עדיין משני צידיה(אבל עדיין לא בצמוד אליה) , אפשר לייצר מצב בו יוכלו לראות אחת את השניה, אם דרך צוהר מזוגג בדלת ואם על ידי יצירת חוצץ זמני עשוי מרשת. חשוב בשלב זה שלא תהיה עדיין אפשרות של מגע בין החתולות.
בנוסף לאפשרויות של הסתכלות הדדית בעת אכילה, מומלץ גם לקיים משחקים אינטראקיביים בו זמנית עם כל אחת מהחתולות, משני צידי הדלת, כשהן יכולות לראות זו את זו משחקות. לזה כמובן דרוש שיתוף פעולה עם עוד הולך על שתיים
מגע עקיף:
כשנגיע למצב בו החתולות יכולות להביט זו בזו מבלי לנשוף או לעסוק בתקשורת גופנית מאיימת (השטחת אוזניים לאחור, הצלפות חזקות בזנב, נעיצות עיניים) אפשר לעודד אותן לשחק ביחד משני צידי הדלת: משחילים מתחת לדלת שרוך שבשתי קצותיו קשורים צעצועים שהחתולות אוהבות – כשהכוונה היא שינהלו ביניהן משחק של "משוך בחבל"
בזמן שהן משחקות, לזכור לתת להן חטיף טעים ולהחמיא להן על זה שהן "משחקות יפה"
מגע ישיר מצומצם:
כשהן משחקות זו עם זו באופן הנ"ל כמה ימים – אפשר לפתוח את הדלת במידה שתאפשר החדרת יד חתולית פנימה – אבל לא יותר מזה – ולתת להן לחקור זו את זו כך, תוך כדי שמספקים כדורים קטנים או עכברי צעצוע כאביזרים למשחק
. עכשיו כדאי גם לעשות מדי פעם החלפת טריטוריות בין החתולות: להוציא את טריי במנשא מכוסה מהחדר לחדר אחר, ואז להזמין את גרייסי להכנס לחדר ולחקור אותו ואת ריחותיו. בזמן שגרייסי מבלה בחדר (רצוי עם קצת ליווי על מנת להנעים לה את הזמן ולתת לה חיזוקים חיוביים) – טריי יכולה להסתובב בבית ולהכיר אותו טוב יותר. אחרי "פסק הזמן" של ההחלפה – מכניסים שוב את טריי למנשא, לחדר אחר אליו אין לגרייס גישה, נותנים לגרייס לצאת מהחדר ורק אז- תוך כדי שמונעים מפגש בין השתיים, מחזירים את טריי לחדר.
אם הגענו עד כאן – הגענו לשלב המפגש הבלתי אמצעי: לאחר ששתיהן אכלו, שחקו והן כבר רגועות ומתלטפות, תהי עם גרייס במקום שנעים לה לשהות בו ובקשי ממישהו אחר שיפתח את הדלת לטריי, ויתן לה לצאת בקצב שלה. אם טריי מגיעה למקום בו את נמצאת עם גרייס – נסי להתעלם מהענין והמשיכי לפנק אותה או לשחק איתה. היי קשובה לשפת הגוף של החתולות, ובמידה שאת רואה התכוננות למתקפה – הסיחי את דעתן זו מזו בדרך חיובית, על ידי זריקת צעצוע לכל אחת מהן בכיוונים הפוכים זו מזו. חשוב שאת תהיי רגועה גם, ותשדרי בהתנהגותך ובקולך "עסקים כרגיל". גם אם יש מפגש "לא מוצלח" ויש קצת נשיפות או כפכופים, אל תרימי קולך ואל תנסי להפריד בידייך, אלא נסי להסיח את דעתן על ידי צעצוע – או תציבי בין החתולות חוצץ (קרטון גדול – למשל) שימנע מהן מגע וגם ינתק קשר עין ביניהן. אחרי אירוע כזה – הפרידי ביניהן עד שאת רואה שהחתולות רגועות (ההפרדה נותנת להן את ההזדמנות "להתקרר" – היא אינה עונש!), ונסי שנית. כתיבתו של התהליך ארוכה למדי - אולם ישומו יכול להיות עוד יותר ארוך, כשקצב ההתקדמות יוכתב תמיד על ידי תגובות החתולות. הניסיון מלמד שעל פי רוב הסתגלות הדדית בין חתולים בוגרים זה לזה נמשכת בין שבועיים לחודש, ויש כמובן חריגים לכאן או לכאן. חשוב שמרגע שמפגישים יהיה בבית ריבוי משאבים נגיש לשתי החתולות: אוכל ומים במספר מקומות בבית, לפחות 2 ארגזי חול – מרוחקים זה מזה (לא באותו החדר), הרבה צעצועים, הרבה תשומת לב, מבחר של מקומות גבוהים ומקומות מסתור אליהם תוכלנה החתולות לגשת כשהן רוצות להתבודד זו מזו מיוזמתן. אפשר ומומלץ לעשות שימוש חסר בושה ב"שוחד" : חטיפים טעימים, ליטופים, משחקי חקה ולייזר, "מסיבות" קטניפ. ותמיד לדאוג שכשהחתולות זו בנוכחותה של זו – אנחנו לא נגרום להן לבהלה או חוויות לא נעימות: כשהן ביחד – תמיד קורים דברים טובים בהצלחה ותעדכני, מרתה