צריכה עידוד

[eקדיית mרק]

צריכה עידוד ../images/Emo7.gif

אני חייבת עידוד וצריכה לשמוע מאנשים מנוסים ממני, שיש עוד סיכוי. אז ככה: אני תלמידת י"ב, ריאלית, אבל עצלנית. מאוד. עד לא מזמן (זאת אומרת כל חיי הקצרים), הייתי רגילה שהכל בא לי בקלות ובלי מאמץ, ולא הייתי משקיעה בלימודים ומקבלת ציונים גבוהים. לומדת למבחן שעה ומוציאה מאיות. השנה הדרדרתי בצורה משמעותית, לא היה לי חשק ללמוד וחשק להשקיע, הברזתי הרבה, ועד שהתפכחתי היה מאוחר מידי. הציונים? ירדו ועדיין יורדים וקשה לי להשלים את הפער שנוצר בכל המקצועות. ולעיניינו: מאז ומתמיד החלום שלי היה ללמוד רפואה ומאז שנכנסתי לתיכון בניתי על עתודה רפואית, מה שלדאבוני הרב לא יקרה. ניחא. האופציה הבאה שלי היא שיפור בגרויות (כולן) אחרי צבא וקריעת תחת רצינית. בעיה נוספת היא העצלנות הנוראית שלי והחשיבה ש"הכל יסתדר מעצמו ואין מה לטרוח". השאלה שלי אם זה אפשרי בכלל? יש אנשים ששיפרו את כל הבגרויות שלהם, או הצליחו להתגבר על כוח רצון נמוך כזה, והצליחו להתקבל לרפואה? אני יודעת שאלו הן 7 שנים של חרישה אינטנסיבית+ המון הקרבה וויתורים, מה שיהיה לי מאוד קשה לקבל על עצמי... זה החלום שלי כבר הרבה שנים ואני לא מוכנה לוותר עליו בשום אופן, למרות היותי אחת שיותר מדברת, ולא עושה בפועל. ואם כבר בעתודה עסקינן, יש עוד סיכוי, או שזה לגמרי אבוד? כל מילה בנושא תעזור. תודה

.

 

[wolfv]

חח סיפרת כאן את סיפור חיי ממש

תשמעי, קודם כל לגבי העתודה - עד כמה שאני יודע, קיימת אפשרות לשפר את הבגרויות במהלך (!!) השירות, ולצאת לעתודה מאמצע השירות. אבל... למה לך? את סה"כ עושה שירות של שנתיים, תעשי אותן בכיף, תסיימי, ואז... תשפרי בגרויות באזרחות. אני אישית שיפרתי את כל הבגרויות שלי אחת אחת (חלקן מרמה של +90) והכל במטרה להתקבל לרפואה. מציק? כן מעיק? כן מרגיז? כן אבל בסופו של דבר, החיים לא נעצרים, ועשיתי המון דברים במקביל. מה שכן מנחם, זה שבגיל 20+ הדברים האלה הולכים הרבה יותר בקלות. בקיצור - לא להתאייש.

 

[morancho1]

מילת עידוד../images/Emo3.gif

אהלן וברוכים הבאים לפורום החדש/ותיק שלנו.. תראי, אם את חושבת ללמוד רפואה אחרי צבא, קודם כל דברים משתנים בצבא ויתכן ש"תרדי" מזה אחרי שתראי רופאים צבאיים, כמו שקרה לחלק מהאנשים שאני מכירה... אם באמת תהיי נחושה גם אחרי בצבא, ומתוך הבסיס שיש לך מושג לאיזה תחום את נכנסת (כלומר נסיון בתחום מדא בית חולים וכולי), אם תרצי רפואה מספיק, אז תצטרכי לצאת מה"עצלנות" שלך. לפעמים כל הסכמים המטורפים ברפואה הם לא מדד להשכלה/חכמה וואט אוור, הם פשוט מדד לכמה את נחושה. אם לא תצאי מהעצלנות ייתכן שלא תצליחי את צריכה לעשות לעצמך סדר עדיפויות. לגבי השנה: אמרת שהציונים שלך נמוכים, יש אנשים שניגשים לבגרויות ללא ציון המגן, במידה והמגן ממש גרוע, זאת לא אופציה רעה בהתחשב בעובדה שרמת הבגרויות צונחת כל שנה. שיהיה לך בהצלחה!

 

[wolfv]

אהבתי את איך שהצגת את זה

סכם גבוה = "מדד לנחישות".

 

[לטינית בנשמה]

קודם כל ברוכה הבאה לפורום ../images/Emo140.gif

תמיד יש סיכוי, הכל תלוי כמה את מוכנה להשקיע. לגבי עתודה, אולי עוד יש סיכוי. כמו שכתבו לך כאן, את יכולה לשפר את הבגרויות ולצאת לעתודה מתוך השירות הצבאי. אם זה כדאי לך או לא, זה כבר שיקול שלך. אני אישית חושבת שעדיף לך לשרת שנתיים ואח"כ לשפר את הבגרויות וללמוד רפואה בלי עתודה. לגבי העצלנות שלך, אני חושבת שאם רפואה זה באמת מה שאת רוצה, מתישהו את תפנימי שאין לך ברירה אלא לחרוש. כמו שמורן כתבה, הכל תלוי בנחישות שלך. אם באמת תחרשי כמו שצריך, תשפרי את הבגרויות ויהיה לך פסיכומטרי גבוה, רוב הסיכויים שתצליחי להתקבל. זהו, מכאן את רק צריכה להחליט אם את עדיין רוצה עתודה או לא, ולפעול בהתאם. שיהיה בהצלחה, אושרית.

 

[Regina Phalange]

מילת עידוד ממישהי שמזדהה...

היי, אני ג'ני, כרגע עתודאית לרפואה עצלנית במיוחד, בעתיד- מי יודע? הזדהיתי מאוד עם מה שרשמת לגבי עצמך, וכיתה יב' שלי נראתה פחות או יותר כמו שלך- הברזות על ימין ועל שמאל, ציונים שלא מתקרבים לאלו של כיתה יא והשנים לפניה, חוסר חשק כללי ללמוד ובעיקר... הממ, נאחס. הדבר היחיד שעשיתי היה פסיכומטרי- פעמיים (אוקטובר ואפריל), וגם אליהם לא ממש חרשתי, זה נכנס איפשהו בין טלויזיה למוזיקה לאינטרנט וכו'. (נשמע מוכר בינתיים?) בכל אופן- לבגרויות הכרחתי את עצמי ללמוד, כי פשוט אין ברירה (חוץ מהבגרות באזרחות, אבל בינינו, מי צריך אזרחות

), והכל הסתדר בסופו של דבר. הנקודה שלי בכל הסיפור הזה היא שאם עשית פסיכומטרי- והוא לא רע- את יכולה להתקבל לעתודה רפואית, כי הבגרויות תמיד יכולות להפתיע אותך לטובה.(וגם השמועה אומרת שהצבא עושה הקלות עם הסכם, אז לכי תדעי). אם זה חשוב לך, תנסי להשלים פערים, קחי מורה פרטי, צלמי סיכומים- מה שצריך, והכל עדיין יכול להסתדר מעצמו כמו שהיה לך עד עכשיו. תאמיני לי, אם אני עברתי (ועוד בהצלחה יחסית) את הבגרות במתמטיקה 5יח"ל, כל אחד יכול לעבור כל בגרות אם הוא רוצה נורא. ויש תמיד את האופציה הטובה יותר, שהיא לשרת שנתיים, ואולי בצבא העצלנות תעבור, ותבואי ללימודים יותר רעננה, עם חשק ללמוד (אני למשל חושבת שזה מה שהייתי צריכה לעשות, אבל זו רק דעתי- יכול להיות שעתודה תתאים לך יותר מאשר לי). הבעיה האמיתית תהיה אם אכן תתקבלי לעתודה, ותבואי לאוניברסיטה, ותיזכרי אחרי סמסטר שאולי בכל זאת לא יזיק ללמוד קצת... ואז תשבי ביום שישי, בזמן שכל החברות/ידידים שלך מבלים (או בטירונות, למשל)- ותלמדי למועד ב' מיותר לגמרי במקצוע קליל שלא היית אמורה לקבל בו ציון כל כך פאקינג נמוך

טוב, די להתבכיין. לכי ללמוד!!

בהצלחה

 

[אנכרוניסט]

ומנגד, תמיד אפשר להתעצל והדברים

לא יסתדרו מעצמם (בכל אופן, להשיג ממוצע בגרות כמו שלך עם עצלנות, מעיד על גאונות). מעמקי עצלנותי אני יכול להזהיר את כותבת השרשור, שעם עצלנות לא מתקבלים (בדר"כ וברוב המקרים) לרפואה. צריך הרבה סבלנות (ולעיתים מרפקים, עם כל שיטות המיון החדשות שצצות) וכוח רצון. ובהצלחה (ועזבי אותך מעתודה).

 

[Regina Phalange]

אתה צודק, לא הבהרתי את עצמי:

לבגרויות צריך לחרוש. כמו שמישהו כאן אמר פעם, אף אחד לא מגיע לרפואה בלי להיות חרשן באיזושהי רמה. הרמה הזו יכולה להיות בגרויות, או מבחנים אוניברסיטאיים, או כל הזמן. אני חרשתי לרוב הבגרויות שלי כשהן הגיעו, ועכשיו באוניברסיטה אני מגלה שצריך ללמוד כל הזמן (אם כי כל שאר העתודאים, לפחות אצלנו, מוציאים ממוצע 99 נקודה משהו בכיף בלי להתאמץ יותר מדי- וזו כבר באמת גאונות. אני ממש, אבל *ממש* רחוקה מזה, כמו רוב האנושות). עם עצלנות לא מתקבלים לרפואה- לא תמיד נכון. מה שכן- עם עצלנות קשה מאוד להישאר ברפואה. אני חושבת. אני לא באמת יודעת, אני שנה א' בקושי, באמת, לא להסתמך על שומדבר שאני אומרת...

 

[אנכרוניסט]

מי יודע, אולי את צודקת

מה שכן, אני מניח שאת מתכוונת שעם עצלנות ניתן להתקבל לרפואה בתנאי שהיא יוצאת לחופשה קצרה בתקופת חרישה מסויימת (האמת שאני תמיד הנחתי שלמרות עצלנותי ברגע שאתקבל לרפואה החרישה תבוא מעצמה, שכן אני אוהב את החומר, אבל ממה שמשתקף זו כנראה תמימות).

 

[Regina Phalange]

תמימות, כנראה... גם אני חשבתי ככה.

אולי במקומות אחרים זה שונה, אבל אצלנו (לדעתי) משעמם, אין הרגשה שזה רפואה, התנאים לא משהו (שמישהו יודיע לאנשי הדסה שגם חדרונים שמתיימרים בחלומותיהם הפרועים להיות אולמות, ע"ע סליגמן, צריכים חלונות!!!) ובכלל די נאחס. והחרישה לא באה מאהבה לחומר זה בטוח... היא אולי באה לקראת המבחנים מרוב הפחד מהקושי שלהם. אולי רק בשנים הקליניות זה ירגיש רפואה, אבל יש המון איכסה עד אז, ואחרי זה, ואני כבר לא בטוחה שזה שווה את ה"ד"ר" לפני השם בסוף. ועכשיו אני אפסיק להפחיד מועמדים ואצא לי להתאוורר על קצת אלכוהול איפשהו... שבת שלום

 

[eקדיית mרק]

תודה רבה לכולכם!

באמת עזרתם לי לראות את הדברים באור קצת שונה, ולדעת שלא הכל עוד אבוד (די הגיוני בהתחשב בעובדה שאני כולה בת 17 וכל החיים עוד לפני...).

תודה ענקית!