צריכה עצה טובה מכן
עכשיו גמרתי לקרוא סיפור לידה מפורום הריון ולידה שגרם לי להרבה מחשבות. בעיניי זה סיפור קשה, שתחילתו בזרוז וסופו בקיסרי חירום. חוויה שכללה הרבה כאב וסבל ובכי (לא ממקום טוב). המסקנה שלי למקרא הסיפור היא שכל הזירוז היה מיותר מלכתחילה. היא הגיעה לשבוע 41 והוצע לה זירוז ומכאן החלו כל הקשיים. נראה לי שאם היו מתחילים צירים באופן טבעי, אז כל זה לא היה קורה. אני בכלל קולטת מהמון סיפורים שכל הזירוזים האלה לא ממש עוזרים, עדיין הלידה לא מתקדמת שעות ארוכות, בינתיים היולדת או סובלת נורא מכאבים או מנוטרלת מיכולת לזוז ולהתמודד בגלל כל העירויים והמוניטור. נוצר לי הרושם שאם היא הייתה מחכה עוד כמה ימים אז הלידה הייתה מתפתחת באופן טבעי וכל זה היה נחסך ממנה. ועכשיו לשאלה: מתוך היכרות עם עצמי ועם פחדיי-אני מאוד מפחדת ממה שקרוי "הריון עודף" (במקרה שלי, כיוון שמדובר בטיפולי פוריות אז חישוב השבועות מאוד מדוייק). אני מבינה שיש עלייה סטטיסטית במקרי המוות התוך רחמי ו/או מצוקה עוברית ככל שההריון מתקדם. אני יודעת שיהיה לי קשה נורא לסרב לזרוז, אם אגיע לכך. ובכל זאת, מה אתן מציעות? א. האם השיטות הטבעיות לזירוז עובדות או שמדובר במיתוס? בבחינת אם אין תנאים ללידה אז לא יעזור כלום? ב. איך בכל זאת לעמוד בפרץ ולסרב לזרוז? איך אני אדע שאני לא מסכנת את התינוק? הרי ברור שהרופאים במצב כזה יפחידו ויאיימו. אני כל כך המומה מסיפור הלידה שקראתי שנראה לי רצף מזעזע וגם של התערבויות, שבסופו של דבר סיכן את התינוקת (שנכנסה למצוקה והסתבכה סתם בחבל הטבור) וגם את היולדת שנאלצה לעבור ניתוח.
עכשיו גמרתי לקרוא סיפור לידה מפורום הריון ולידה שגרם לי להרבה מחשבות. בעיניי זה סיפור קשה, שתחילתו בזרוז וסופו בקיסרי חירום. חוויה שכללה הרבה כאב וסבל ובכי (לא ממקום טוב). המסקנה שלי למקרא הסיפור היא שכל הזירוז היה מיותר מלכתחילה. היא הגיעה לשבוע 41 והוצע לה זירוז ומכאן החלו כל הקשיים. נראה לי שאם היו מתחילים צירים באופן טבעי, אז כל זה לא היה קורה. אני בכלל קולטת מהמון סיפורים שכל הזירוזים האלה לא ממש עוזרים, עדיין הלידה לא מתקדמת שעות ארוכות, בינתיים היולדת או סובלת נורא מכאבים או מנוטרלת מיכולת לזוז ולהתמודד בגלל כל העירויים והמוניטור. נוצר לי הרושם שאם היא הייתה מחכה עוד כמה ימים אז הלידה הייתה מתפתחת באופן טבעי וכל זה היה נחסך ממנה. ועכשיו לשאלה: מתוך היכרות עם עצמי ועם פחדיי-אני מאוד מפחדת ממה שקרוי "הריון עודף" (במקרה שלי, כיוון שמדובר בטיפולי פוריות אז חישוב השבועות מאוד מדוייק). אני מבינה שיש עלייה סטטיסטית במקרי המוות התוך רחמי ו/או מצוקה עוברית ככל שההריון מתקדם. אני יודעת שיהיה לי קשה נורא לסרב לזרוז, אם אגיע לכך. ובכל זאת, מה אתן מציעות? א. האם השיטות הטבעיות לזירוז עובדות או שמדובר במיתוס? בבחינת אם אין תנאים ללידה אז לא יעזור כלום? ב. איך בכל זאת לעמוד בפרץ ולסרב לזרוז? איך אני אדע שאני לא מסכנת את התינוק? הרי ברור שהרופאים במצב כזה יפחידו ויאיימו. אני כל כך המומה מסיפור הלידה שקראתי שנראה לי רצף מזעזע וגם של התערבויות, שבסופו של דבר סיכן את התינוקת (שנכנסה למצוקה והסתבכה סתם בחבל הטבור) וגם את היולדת שנאלצה לעבור ניתוח.
