צריכה עצה טובה
היי לכן
אשמח לעצתכן הטובה.
אני מתלבטת ביני לבין עצמי בדבר מסוים.
קצת רקע: אני בן אדם עם המון סבלנות אך יש רגעים בהם אני בשניות יכולה לאבד את הסבלנות ואז להתפרץ.
זה קורה כשאני מרגישה שאני מבליגה וסובלנית ומקבלת עד שאני כנראה כבר מאבדת את הכוחות שלי ואז מתפרצת.
לי ברור שאני צריכה לאזן, והבעיה היא ללא ספק אצלי. יש לי מודעות לעניין ואני כבר בתהליך איזון ושינוי.
חשוב לי לשים את עצמי קודם,לתת מעצמי רק כאשר יש לי את הכוחות לכך. דבר שאני הרבה פעמים לא עושה מה שגורם לי לאבד את הכוחות ולהתפרץ באופן לא פרופורציונלי.
חשוב לציין, זה קורה לא עם כול אחד וכל דבר, אלא עם מקרים זהים בהם אופן ההתנהלות מולי אחיד ואז אני קיצונית בתגובות.
השאלה היא כזאת:
יש לי מקום בו אני רשומה אליו, אני מאוד אוהבת את הצוות המקצועי ומרוצה מהמקום מהפן המקצועי מהבחינה הזאת לא הייתי רוצה לעזוב.
אך מההנהלה אני בכלל לא מרוצה.
נניח היום ביקשתי מהמנהלת לחזור אליי להסדיר משהו, היא ענתה מייד ואמרה שהיא תחזור.
קבענו שעה והיא לא חזרה.
סימסתי לה שוב בערב ואין תגובה.
אולי היא סיימה לעבוד ותראה את ההודעה רק בראשון.
ברור לי שהיא בן אדם וכנראה התפספס לה, זה קורה.
יש לי היסטוריה לא נעימה עם ההתנהלות של אותו מקום, ולכן שוב לקבל את זה בהבנה גורם לי פשוט לאבד את הסבלנות שלי.
הדבר שהכי חשוב לי זה לשים את עצמי מקדימה כי כול חיי הייתי רגילה אחרת ואני כן עושה שינוי גדול בכמה שנים האחרונות.
השאלה היא האם אני כן צריכה להתעקש והדרישות שלי כן נכונות, וזה שהיא לא חזרה אליי זה ממש יחס לא ראוי.
או שאני במקרה הזה טועה וחבל סתם להתווכח ולהתעקש על שטויות. כלומר קורה שהתפספס ובראשון נדבר ונסדר את העניין וזהו.
אני לא מתעקשת מהמקום של האגו והכבוד, אלא מהמקום שבו אני התחייבת כלפיי עצמי שאני עושה שינוי ואני פשוט רואה את עצמי.
אם אני מתעקשת זה רק בגלל ההתחייבות שלי אל עצמי, ולא מהמקום של להוכיח שאני יודעת להשיג את מה שאני רוצה ולהתמודד עם דרישות למקום, כי את זה אני יודעת לעשות.
מה דעתכן? איזה פריסה עליי לפרוס.
מתנצלת על האריכות, היה נורא חשוב לי תבינו אותי לחלוטין.
שבת שלום ומבורכת
היי לכן
אשמח לעצתכן הטובה.
אני מתלבטת ביני לבין עצמי בדבר מסוים.
קצת רקע: אני בן אדם עם המון סבלנות אך יש רגעים בהם אני בשניות יכולה לאבד את הסבלנות ואז להתפרץ.
זה קורה כשאני מרגישה שאני מבליגה וסובלנית ומקבלת עד שאני כנראה כבר מאבדת את הכוחות שלי ואז מתפרצת.
לי ברור שאני צריכה לאזן, והבעיה היא ללא ספק אצלי. יש לי מודעות לעניין ואני כבר בתהליך איזון ושינוי.
חשוב לי לשים את עצמי קודם,לתת מעצמי רק כאשר יש לי את הכוחות לכך. דבר שאני הרבה פעמים לא עושה מה שגורם לי לאבד את הכוחות ולהתפרץ באופן לא פרופורציונלי.
חשוב לציין, זה קורה לא עם כול אחד וכל דבר, אלא עם מקרים זהים בהם אופן ההתנהלות מולי אחיד ואז אני קיצונית בתגובות.
השאלה היא כזאת:
יש לי מקום בו אני רשומה אליו, אני מאוד אוהבת את הצוות המקצועי ומרוצה מהמקום מהפן המקצועי מהבחינה הזאת לא הייתי רוצה לעזוב.
אך מההנהלה אני בכלל לא מרוצה.
נניח היום ביקשתי מהמנהלת לחזור אליי להסדיר משהו, היא ענתה מייד ואמרה שהיא תחזור.
קבענו שעה והיא לא חזרה.
סימסתי לה שוב בערב ואין תגובה.
אולי היא סיימה לעבוד ותראה את ההודעה רק בראשון.
ברור לי שהיא בן אדם וכנראה התפספס לה, זה קורה.
יש לי היסטוריה לא נעימה עם ההתנהלות של אותו מקום, ולכן שוב לקבל את זה בהבנה גורם לי פשוט לאבד את הסבלנות שלי.
הדבר שהכי חשוב לי זה לשים את עצמי מקדימה כי כול חיי הייתי רגילה אחרת ואני כן עושה שינוי גדול בכמה שנים האחרונות.
השאלה היא האם אני כן צריכה להתעקש והדרישות שלי כן נכונות, וזה שהיא לא חזרה אליי זה ממש יחס לא ראוי.
או שאני במקרה הזה טועה וחבל סתם להתווכח ולהתעקש על שטויות. כלומר קורה שהתפספס ובראשון נדבר ונסדר את העניין וזהו.
אני לא מתעקשת מהמקום של האגו והכבוד, אלא מהמקום שבו אני התחייבת כלפיי עצמי שאני עושה שינוי ואני פשוט רואה את עצמי.
אם אני מתעקשת זה רק בגלל ההתחייבות שלי אל עצמי, ולא מהמקום של להוכיח שאני יודעת להשיג את מה שאני רוצה ולהתמודד עם דרישות למקום, כי את זה אני יודעת לעשות.
מה דעתכן? איזה פריסה עליי לפרוס.
מתנצלת על האריכות, היה נורא חשוב לי תבינו אותי לחלוטין.
שבת שלום ומבורכת
