צריכה עצה (יהיה ארוך)

[c 2 4]

צריכה עצה (יהיה ארוך)

שלום לכולן, אני קוראת סמויה כאן כבר כמה זמן ועכשיו מקווה שתוכלו לעזור לי. אני מתחילה שבוע 33 הריון ראשון ולאחרונה התחלתי להתעניין יותר ברצינות בלידת בית. קראתי, שוטטתי באינטרנט ואף נפגשנו(אני ובעלי) עם מיילדת. אני גרה באילנוי ופה דברים קצת שונים- פה הרופאה שמלווה את ההריון תהיה גם זו שתיילד והייתי אמורה ללדת בביהח נורתווסטרן שהוא באמת טוב ונוח(חדרי לידה פרטיים+ חדרי התאוששות פרטיים, ביות מלא ועוד). המיילדת שפגשנו היא אחות מוסמכת-מיילדת שמורשת גם לרשום תרופות ולכן אני אוכל לקבל אנטיביוטיקה נגד GBS שיש לי וחשוב לי לקבל בבית. השבוע לפני קבלת החלטה סופית דיברנו עם הרופאה(בעלי רצה יותר האמת)והיא הייתה ממש בסדר-לא ניסתה לשכנע לשום כיוון ועשינו גם סיור בביהח. בעלי יותר מודאג לגבי סיבוכים לא צפויים, אך למרות זאת כל הזמן אמר שיותר חשוב מה שאני מרגישה,אך אני החלטתי שאני לא יכולה לעשות את ההחלטה בשביל שנינו כשאני יודעת שהוא לא שלם עם זה ושזה גם ישפיע עלי בלידה עצמה אז אמרתי לו שנעשה בביהח ודי,אבל הוא (אחרי קצת זמן שחשב אמר שעדיך בבית אם אני אהיה יותר רגועה ונינוחה שם ושאני לא אדאג לגביו-הוא מרגיש יותר טוב לגבי בית. אז עכשיו אני במצב שלמרות שאני כן רוצה בבית אני חוששת מה יקרה אם נצטרך ללכת לביהח בסוף (למרות שאני יודעת שסביר להניח שזה לא יקרה) ונראה לי שאני ארגיש אשמה... ועכשיו אני כבר לא בטוה מה עדיף לי לעשות... תודה לכל מי שקראה עד הסוף

ואני אשמח לשמוע הצעות או אם מישהי יכולה לשתף איך היא הגיעה להחלטה הסופית עם בין זוג

 

[סלעית לבנת כנף]

כמה רחוק מבי"ח את גרה?

ולא הבנתי מה הבעיה אם המיילדת אומרת בשלב מסוים שצריך להתפנות לבי"ח - האם ביה"ח עושה בעיות למי שבאה מלידת בית?

 

[תבשיל קדרה]

שיקולי "מה יהיה אם"

תמיד אפשר להפוך. כמו "מה יהה אם אלד בבית, ויהיה סיבוך, ויסתבר שצריך היה מלכתחילה ללכת לבי"ח", ניתן גם לומר "מה יהיה אם אלד בבי"ח והלידה תסתבך באדיבות הרופאים, ויסתבר שזו היתה טעות להכנס לבי"ח". בנוסף, שיקולים אלה מאוד לא מועלים לכלום. אם שניכם מרגישים טוב לגבי הבית - לכו על זה. אם אתם מרגישים בטוח יותר בבי"ח - זה מה שטוב לכם.

 

[ס ו ל ה]

אני מאמינה שמכיוון שאת היא היולדת

הרי שצרכיך קודמים במצב זה לבן זוגך. אם את מרגישה שזה הדבר הנכון לך, לכי על לידת בית. הרי תמיד אפשר להגיע לבית חולים אם לא מסתדר משהו. נראה לי שאת עוד לא שלמה עם עצמך ולכן אולי? קשה לך הקונפליקט עם בעלך. ברגע שתאמיני בשיא השלמות שזה הדבר שמתאים לך יתפוגגו הקשיים עם ההחלטה שלו (של בעלך). מה גם שנשמע לי שהוא די הולך איתך, וזורם עם מה שאת רוצה. שתפי את בעלך לגבי הסטטיסטיקה של לידות בית, תני לו לקרא סיפורי לידה מרגשים יש פה המון בפורום. מאחלת לך רק שלמות ולידה קלה ושמחה...

 

[debby12]

המממ. כמה מחשבות

כמו אחרות פה, גם אני התרשמתי שאת לא שלמה עם עצמך לגבי ההחלטה ללדת מחוץ לבית חולים (שזה בסדר ולגיטימי כמובן - חלילה שזה לא ייצא ממקלדתי כאבחון שיפוטי) כתבת שבעלך בעצמו חושב שאם בבית תהיי יותר רגועה ונינוחה אז הוא מוכן "ללכת איתך על זה" ומרוח החששות שתיארת עולה שכרגע את לא בטוחה שתהיי יותר "נינוחה ורגועה" בבית. אני יכולה לשתף איך הגעתי להחלטה עם בן הזוג שלי (לא שזכינו לממש אותה - אבל זה כבר עניין אחר). אני קראתי חומר בנושא והגעתי למסקנה שללידת בית יש יתרונות עצומים עבורי ושהיא גם לא-פחות-בטוחה מלידת בית חולים בלשון המעטה (וללא ספק יותר בטוחה לבריאותי הנפשית). בעלי ידע שאני חושבת על הנושא - ולא היתה לו דיעה חזקה בשלב הזה. אחרי שגמרתי לקרוא לחשוב ולהתייעץ הגעתי למסקנה שאני בטוחה בעצמי שזה מה שאני רוצה ואז הלכתי לדבר איתו. כמו הרבה בנים (ככמה נראה לי

) לא היתה לו סבלנות או חשק לחקור או לקרוא בעצמו אז הוא הקשיב לי. אחרי זה הלכנו לפגישה עם מיילדת - הוא ראה שזה "בול" בשבילי ואמר: זו את היולדת, מה שעושה לך טוב. ועכשיו אני חייבת להגיד כמה דברים על בתי חולים בארה"ב. גם אני גרה בארה"ב. למרבה המזל לא יצא לי ללדת פה בבית חולים ואני מקווה שגם לא ייצא (כלומר ללדת - כן, בבית חולים - לא). דיברתי פה עם כמה וכמה חברות ישראליות שילדו גם וגם, ושמעתי די הרבה סיפורים עצובים בסטייל ששומעים בישראל. הן הגיעו לבית חולים וישר פתחו להן וריד בדלת הכניסה בערך (זה לא קשור למיילדת או רופא שמיילדים אותך - זה פרוטוקולים של בתי החולים פה, והרי פרוטוקול הוא דבר אלהים חיים...). עוד דברים שח-י-ב-י-ם לפי הפרוטוקול: אסור לאכול ולשתות (אינפוזיה...), מוניטור 40 דקות מתוך כל שעה - חובה - ואז את לא תנועתית, ו...גולת הכותרת: סטאז'רים שבאים לעשות עליך סיבוב (אני משערת שגם נורתווסטרן הוא בית חולים אוניברסיטאי - אחרת לא היו קוראים לו על שם האוניברסיטה - לא?). אז בקיצור, ההבדל הזה מהארץ שבו את יודעת מראש מי מיילד אותך ולא סתם משחקת "רולטת בית חולים - נראה על מי אני אפול" הוא בסך הכל הבדל מאוד קטן. והדרך לסקציה קצרה עוד יותר מאשר בישראל (באזור שלנו פה מדובר ב-26% - נדמה לי שזה טיפה פחות בישראל - לא?). אז יש סיכוי של יותר מ-1 ל-4 שזה מסתיים בניתוח בטן לעומת אחוז חד ספרתי בלידה חוץ אשפוזית. לגבי החששות הספציפיים - מה יהיה אם תצטרכי לעבור לבית חולים? גם אני לא הבנתי את החשש עד הסוף. את חוששת מהתנכלות? (אפילו אני הפסיכית חובבת הקונספירציות לא חושבת שזה מה שיקרה). למה שתחושי אשמה? ניסית ולא הלך - קורה. אני למשל מאוד רציתי לידת בית ונאלצתי להגיע לבית חולים (מראש - אפילו לא יכולתי להתחיל בבית). אז הרגשתי באסה - אבל אשמה? מה פתאום. אני חושבת שחלק מרצון ללדת מחוץ לבית חולים קשור בלקחת אחריות מלאה על החיים שלך ושל התינוק שלך. אני יכולה לומר בפה מלא שאת הגישה הזו לקחתי בצקלוני לבית החולים שם כאשר סירבתי להוראות (המטומטמות בדיעבד) של הצוות הרפואי לקחתי אחריות מלאה על כך. זוכרות את הסרט הישן ההוא עם ברברה סטרייסנד שמשחקת זונה שרצחה לקוח, וריצ'ארד דרייפוס הוא העו"ד שלה (נדמה לי ששם הסרט באנגלית היה Nuts). לב הסרט הוא איך היא נלחמת על זכותה לעמוד למשפט במקום שיכריזו עליה כלא-שפויה ואז חסרת כשירות/אחריות משפטית לעמוד לדין, ויש שם מונולוג ארוך שלה לפני חבר המושבעים שבו היא אומרת שוב ושוב: I am responsible? אני חושבת שמי שרוצה ללדת בלידת בית צריכה להגיע לדרגה כזו של שלמות ובטחון בעצמה. אם מבחינתך להעביר את האחריות לשלומך ולשלום תינוקך לידיו של מימסד רפואי מרגיש לך יותר "נכון", כמו לרוב הנשים היום, אז לכי על לידת בית חולים. בכל מקרה, לדעתי את צריכה לעשות חושבים עד הסוף מה *את* רוצה. בעלך נשמע לי כמי שמוכן לזרום איתך בענין הזה (התחתנת טוב

) שוב יצאה לי מגילה.

 

[c 2 4]

האמת שאני

הייתי ממש שלמה ורציתי ללדת בבית ומה שקצת עירער אותי היה איך אני ובעלי נרגיש במקרה ומשהו לא ילך טוב ונצטרך לעבור לביהח( לא מבחינת יחס הביהח אלי-נראה לי שהכי גרוע שיכולים לעשות זה רק פרצופים),אלא שאני ארגיש אשמה כלפי בעלי שאני רציתי בבית יותר והנה היינו צריכים לעבור לביהח (ואני חוזרת שקראתי באמת הרבה ואני יודעת מהן הסטטיסטיקות להעברה לביהח ושסביר להניח שזה לא יקרה.) בכל מקרה דיברנו עוד, והחלטנו ביחד(והביחד היה חשוב לי) ללכת על לידה בבית. אז עכשיו אני מרגישה עם זה טוב ושלמה עם כך -זה רק מראה לי כמה שהיה חשוב לי לדעת שגם הוא יהיה בסדר עם זה ולא שאני החלטתי בשביל שנינו(למרות שאני יולדת זה גם התינוק שלו)ולכן גם חששתי שאם משהו לא ילך, כשורה זו תהיה "אשמתי". אני יודעת שבלידת בית אני לוקחת יותר אחריות על עצמי ועל התינוק וזה משהו שאני בסדר איתו רק היה חשוב לי שגם בעלי יהיה שותף בזה. סליחה שיצא שוב ארוך ותודה לכולן

 

[ס ו ל ה]

יופי, נהדר, היתה לי הרגשה מדברייך

שהוא פשוט איתך ולא משנה מה.הוא סומך שיהיה בסדר וזה נפלא. המון בהצלחה תעדכני מה קורה איתך.

 

[debby12]

שיהיה בהצלחה ../images/Emo45.gif

מאחלת לך לידה טובה ומעצימה