צריכה עצה - סליחה שזה ארוך
שלום לך. הנני אמא לארבע בנות מקסימות בנות 13,10,3.5 וחודשיים. לפני חודשיים כאמור ילדתי בניתוח קיסרי, ההחלמה מהניתוח היתה ארוכה מהרגיל עקב סיבוך קטן אחרי הניתוח, דבר אשר הצריך ממני לשכב רוב הזמן ולהיות מוגבלת. הבת הקטנה שלי לפני האחרונה היתה מאוד מבינה, הסברתי לה שיש פצע לאמא בבטן ואסור לקפוץ ואסור לאמא להרים אותה. אני מאמינה שהדבר הקשה עליה מאוד אך זאת היתה הכנה "טובה" להמשך הדרך לצערי הרב בעלי חודש לאחר הלידה שלי לאחר שהתאוששתי פחות או יותר חטף התקף לב לא קל מה שהצריך ניתוח של חמישה מעקפים, אשפוז של שלושה שבועות. כיום בעלי אחרי הניתוח ובשיקום בבית. עכשיו לאחר הניתוח החיים בבית הם לא אותו דבר, לקטנה אסור לקפוץ עליו, אסור לו להרים אותה שלא נדבר על המוגבלות שלו מבחינה פיזית. אני מרגישה שהדבר מתסכל אותו וגם את הילדה הקטנה. התקפי הקינאה שלה בתינוקת הפכו להיות יותר אגרסיבים. כתוצאה מכך ומהמצב העגום הזה בכלל אני מאוד מתוסכלת, אני מרגישה שכל העולם פשוט מתחיל להתמוטט כמו מגדל קלפים, הבנות הגדולות שלי מנסות לעזור אבל אני לא רוצה להעמיס עליהם יותר מידי . אני במצב שלא יודעת היכן לשים את עצמי, מצד אחד יש לי תינוקת שבקושי הספקתי להינות ממנה, מצד שני יש לי ילדה בת שלוש שאלוהים יודע כמה אני מנסה לתת לה את התשומת לב הדרושה, מצד שלישי יש לי את הבעל שזקוק לעזרתי הבסיסית של להתלבש ודברים נוספים (למרות שאני רואה שהוא מנסה לעשות את כל הדברים לבד ויש דברים שהוא לא מצליח לעשות והוא מתוסכל) ויש את הבית והסידורים המינמלים הדרושים להמשך ניהול הבית. מה לעשות כדי שלא אתמוטט אני מרגישה שזה כבר בדרך. תודה רבה על התשובה המהירה
שלום לך. הנני אמא לארבע בנות מקסימות בנות 13,10,3.5 וחודשיים. לפני חודשיים כאמור ילדתי בניתוח קיסרי, ההחלמה מהניתוח היתה ארוכה מהרגיל עקב סיבוך קטן אחרי הניתוח, דבר אשר הצריך ממני לשכב רוב הזמן ולהיות מוגבלת. הבת הקטנה שלי לפני האחרונה היתה מאוד מבינה, הסברתי לה שיש פצע לאמא בבטן ואסור לקפוץ ואסור לאמא להרים אותה. אני מאמינה שהדבר הקשה עליה מאוד אך זאת היתה הכנה "טובה" להמשך הדרך לצערי הרב בעלי חודש לאחר הלידה שלי לאחר שהתאוששתי פחות או יותר חטף התקף לב לא קל מה שהצריך ניתוח של חמישה מעקפים, אשפוז של שלושה שבועות. כיום בעלי אחרי הניתוח ובשיקום בבית. עכשיו לאחר הניתוח החיים בבית הם לא אותו דבר, לקטנה אסור לקפוץ עליו, אסור לו להרים אותה שלא נדבר על המוגבלות שלו מבחינה פיזית. אני מרגישה שהדבר מתסכל אותו וגם את הילדה הקטנה. התקפי הקינאה שלה בתינוקת הפכו להיות יותר אגרסיבים. כתוצאה מכך ומהמצב העגום הזה בכלל אני מאוד מתוסכלת, אני מרגישה שכל העולם פשוט מתחיל להתמוטט כמו מגדל קלפים, הבנות הגדולות שלי מנסות לעזור אבל אני לא רוצה להעמיס עליהם יותר מידי . אני במצב שלא יודעת היכן לשים את עצמי, מצד אחד יש לי תינוקת שבקושי הספקתי להינות ממנה, מצד שני יש לי ילדה בת שלוש שאלוהים יודע כמה אני מנסה לתת לה את התשומת לב הדרושה, מצד שלישי יש לי את הבעל שזקוק לעזרתי הבסיסית של להתלבש ודברים נוספים (למרות שאני רואה שהוא מנסה לעשות את כל הדברים לבד ויש דברים שהוא לא מצליח לעשות והוא מתוסכל) ויש את הבית והסידורים המינמלים הדרושים להמשך ניהול הבית. מה לעשות כדי שלא אתמוטט אני מרגישה שזה כבר בדרך. תודה רבה על התשובה המהירה