צריכה עצה..

צריכה עצה..../images/Emo101.gif

לכל אחד יש את החלומות המוזרים שלו..ואף אחד לא מבין את אחד החלומות הכי גדולים שלי:להיות בכינרת. [אבל זאת לא הבעיה..] המשפחה שלי,לצערי,אף פעם לא נוסעת למקומות וכ"ו.. כשדודה שלי הייתה נוסעת עם בעלה והבת שלה היא תמיד הייתה לוקחת אותי..,אבל כעת יש לי גם בן דוד אז אין מקום באוטו.. והכל נגמר.. :( יש לי אפשרות להיות בפסטיבל בראשית עם חברה.. והאמת?,אני לא ממש מתלהבת מהפסטיבל עצמו כמו שאני מתלהבת מהעובדה שסופסוף אני אהיה בכינרת,המקום שהכי הייתי רוצה להיות בו.. הבעיה היא שהמשפחה שלי היא קצת "שמרנית".. אף פעם לא מסכימים לי שחברות ישנו אצלי כי "לכל אחד יש בית" ולא הסכימו לי לנסוע מחוץ לעיר..,בשביל לנסוע לעזריאלי [שהמרחק מהבית שלי הוא כחצי שעה נסיעה באוטובוס] הייתי צריכה לשקר לפני שנתיים למשפחה שלי,כי הבנתי שאם אני לא אעשה את זה בדרך הזאת-אז זה לא יקרה אף פעם.. ואני ממש לא רוצה לשקר שוב,אני שונאת את זה. אני ממש רוצה לנסוע לשם ואני יודעת שזאת אפשרות חד פעמית שלא תחזור על עצמה.., זה הדבר שאני הכי רוצה בעולם.. אבל מצד שני,כל כך לא בא לי כעת לקיים "מלחמות" עם המשפחה שלי ולהגיע למצבים של ריבים וניתוקים,ואני כל כך מפחדת שזה יקרה.. איך אני יכולה לגרום להם להסכים לי...? איך אני יכולה לשכנע אותם? בבקשה תעזרו לי.
 
כן,

[וכפי שחשבתי-זה היה צפוי מדי..] ביקשתי והסברתי ואמרתי.. הם אמרו שהסיבה היא "המצב הבטחוני" [אפשר לחשוב שהמצב ישתנה מתישהו..] ואני יודעת,שאם זה לא המצב הבטחוני,זה יהיה מזג האויר,ואם לא מזג האויר,אז הצפיפות שתהיה במקום [בעצם,גם את זה המשפחה שלי אמרה].. אני מכירה אותם, אבל אני גם יודעת שזה באמת משהו שאני רוצה, פעם כבר נרבתי עם כל המשפחה שלי בגלל זה..ובסוף ויתרתי, אבל עכשיו יש לי את ההזדמנות הזאת, אני צריכה לוותר שוב?
 

lollapalooza

New member
הו,

ממש כמו ההורים שלי. גם אני הייתי מוותרת מראש על דברים כי ידעתי שהם לא יסכימו. תשמעי, יכול להיות שהם יגידו לא, אבל כל עוד יש סיכוי שהם יגידו כן, כדאי לנסות. תשאלי אותם, תבקשי, תסבירי להם כמה זה חשוב לך ולמה, ולכי תדעי, אולי זה יילך. לא צריך להכנס לשום מריבות וויכוחים. זה תלוי בך. אם תדעי לקבל "לא" בשקט ולא לעשות מזה עניין גדול, לא יהיה עניין גדול.
 
אבל אני צריכה לא לעשות מזה עניין

גדול,כשזה כל כך חשוב לי? אני יודעת שהם לא יסכימו-והם באמת לא הסכימו. השאלה היא מה לעשות כעת.. אני לא רוצה לוותר על ההזדמנות הזאת שוב.. עצות?
 

lollapalooza

New member
תראי,

יש "עניין גדול" של לנסות שוב ושוב בדרכים הגיוניות, כמו לדבר ולהסביר, ויש "עניין גדול" של להגיע לצעקות ובלגן. עקרונית אני חושבת שאם זה חשוב לך את לא צריכה לוותר, וכדאי לך לנסות כמה שאפשר, אבל אם זה גורם לבלגן בבית, אני אישית הייתי מוותרת.
 

lollapalooza

New member
ואגב,

אם זה מגיע לצעקות ובלגן, את מחמירה את המצב. הם יקבלו את הרושם שאת מפגינה חוסר בגרות, ולכן זו עוד סיבה לא לתת לך לנסוע.
 

lollapalooza

New member
לדעתי דווקא כן.

אם הם ממילא לא יתנו, אין סיבה להוסיף על זה עוד סיבות לא לתת להם. אם הם ממילא לא מרשים, למה גם לתת להם את הרושם שאת לא בוגרת
במה זה יועיל לך
לפחות ככה, אולי לאט לאט זה ייכנס להם לראש שאת כן בוגרת וכן מסוגלת ללכת למקומות שאת רוצה לבד. כי אולי עכשיו זה הדבר שאת הכי רוצה, אבל בעתיד תרצי עוד דברים, ואם תעבדי על זה עכשיו ותוכיחי שאת לא משתוללת מכל דבר, אולי הם יחשבו על זה לחיוב.
 
זאת המשפחה שלי,

והם עקשנים בדיוק כמו שאני יכולה להיות,אני מכירה אותם. אוף,לא משנה. אני מתחילה להתרגל לרעיון שזה אבוד. תודה בכלופן.
 

lollapalooza

New member
עקשנות זו בעיה.

עם עקשנים קשה לדבר, בזה אני מסכימה איתך. אבל תשמעי, בשורה התחתונה, אי אפשר לקבל כל מה שרוצים, וצריך להשלים עם זה. אבל עדיין, הם ההורים שלך והם רואים איך את מתמודדת עם זה, ואם תתמודדי עם זה בצורה ילדותית, הם יסיקו את המסקנות. אז אולי עכשיו הפסדת, אבל ההתנהגות שלך תשפיע גם על הפעמים הבאות.
 
אז זהו

שלא כל כך אפשר לשנות אנשים. הורייך הם הורייך לטוב ולרע. אם תוכלי לשכלל את יכולה המשא ומתן שלך איתם, יכול להיות שתצליחי פה ושם להגמיש עמדות, אבל לא לשנות אותם באופן בסיסי.
 
בבקשה:

הנה טיפים על איך לשאת ולתת עם הורים. דבר ראשון - את חייבת לסגל לעצמך גישה עניינית וניטרלית מרגשות כשאת באה לשאת ולתת. בלי דראמות, בלי טונים גבוהים, בלי בכי, בלי שום טיעונים ש"לכולם מרשים רק לי לא" ובלי שום האשמות בנוסח "אתם חונקים אותי בבית". הגישה שלך חייבת להיות נקייה מכל אלה ואת צריכה להתנהג כאילו את הולכת לשאת ולתת על מחיר לשולחן אוכל ולא כאילו את יוצאת למשא צלב הקשור לכבודך, לרצונותיך ולמעמדך החברתי. אם את לא יכולה לעשות זאת - עצרי כאן. הטיפים שלי לא יועילו לך. בשלב השני בקשי עם הורייך פגישה לשיחה מכיון שיש לך כמה שאלות ואת רוצה להבהיר לעצמך כמה דברים. בפגישה הזו, אמרי להם שאת מאוד אוהבת אותם ושהסצנות הללו בהם את מבקשת והם מסרבים לא נעימות לך ושמאוד מאוד חשוב לך לשמור על אוירה טובה ביניכם ולא להתווכח. ספרי להם שהיית שמחה לדעת מראש מה את יכולה לבקש מהם ומה לא כדי לחסוך לעצמך ולהם אי נעימויות וויכוחים. אני שומעת אותך אומרת לי עכשיו: "אבל אני יודעת מה הם מרשים לי ומה לא" - ולזאת אענה "אז מה?" המטרה של הפגישה הזו היא לאו דווקא כדי שתשמעי מה שאת כבר יודעת, אלא כדי שהם יצטרכו לפרט בפנייך מה כן ומה לא באופן ענייני... ושהם יראו פעם אחת ולתמיד את רשימת ה"לא" מול רשימת ה"כן" למשל: ללכת לעזריאלי: לא. להביא חברות: לא. ללכת לחברות: לא. ללכת לים: לא. ללכת לסרט: לא. ללכת ימינה: לא ללכת שמאלה: לא... אז מה כן? מה להערכתם את, בחורה בת 16, אחראית בסך הכל וילדה טובה, יכולה לעשות שקשור לתחומי העניין שלה ושהם מרשים? מאיפה שהוא הם יהיו חייבים לשלוף איזו רשימה - דלה ככל שתהיה - של דברים שכן מרשים לך. אחרי רשימת ה"כן" - קודם כל תגידי תודה. אחר כך את יכולה להגיד שלדעתך זו רשימה מאוד קצרה לגיל 16, ושאת קצת מאוכזבת, כי על פי אורך הרשימה את מקבלת איזה מסר מהם שלא סומכים עלייך - אבל! תגידי שאת רוצה לחשוב קצת על הדברים ושבהזדמנות ראשונה תדברו שוב. מאוד מאוד חשוב לא להיכנס למשא ומתן וויכוחים על הרשימה בפגישה הראשונה!!!!! לפגישה הבאה יש כמה אופציות - תלוי איך תלך הפגישה הראשונה. אם את מסוגלת לעשות זאת - עשי וחזרי לפה עם תוצאות.
 
בסדר גמור

חשוב לי להגיד שעקרונית, כל משא ומתן בחיים על דברים שהם "בנפשך" צריכים להיעשות כמה שיותר ניטרלי כדי להשיג מקסימום תוצאות. כש'גולשים' רגשית, מי שעומד מולך בתהליך המשא ומתן מתייחס לאיך שאת מתנהגת ולא למה שאת מבקשת, ואת מאבדת כמה נקודות זכות מבחינתו של מי שעומד מולך על "שליטה" "בגרות" "הגיון" "התנהגות טובה" וכו'. שחס וחלילה לא תחשבו שאני באה להגיד שמהיום והלאה צריך להפוך לדגים קרים. ממש לא. מה שאני באה להגיד הוא שחשוב ללמוד לשלוט בעוצמות ההבעה הרגשית איפה שהכי חשוב לכם להשיג משהו. לא פשוט כבר אמרתי?
 
למעלה