צריכה עצה

צריכה עצה

אני נערה בת 16 וחצי (עוד כמה חודשים 17), שפרשה מכיתה י"א לפני כמה חודשים טובים מסיבה אישית כלשהי. תחילת שנה הבאה אני מתחילה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה לתואר ראשון. (למרות שעזבתי את התיכון באמצע, בגלל בעיה אישית כלשהי הציונים שלי לפני שעזבתי היו מאוד מאוד גבוהים, למרות שרוב הזמן למדתי לבד בבית ולא הגעתי לשיעורים... כך שאני סמוכה ובטוחה שבאוניברסיטה הפתוחה גם אצליח... אגב, אני מתחילה ללמוד פסיכולוגיה). גם לצבא אני לא הולכת (פטור), ואחרי שאני אסיים את התואר הראשון אני מתכוונת "להתעופף" מפה היישר לארה"ב (בגיל 21), יחד עם חבר שלי. אני יודעת שלחלק מכם זה ישמע כמו מעין פנטזיית נעורים, אבל בעיקרון אני נערה מאוד עצמאית, בוגרת ומחושבת הבעיה העיקרית שלי היא שאני אולי מבחינה פיזית בת 16 וחצי, אבל מבחינה נפשית עברתי את הגיל הזה ממזמן. לכן גם אני יודעת מה אני רוצה מעצמי, ואני לא חוששת לתכנן עכשיו על עוד כמה שנים, כי אני יודעת שאני לא אחליט פתאום משהו אחר בעוד שנה. חבר שלי אגב, מסכים עם התכנון במאת האחוזים. השאלה שלי היא כיצד אנחנו יכולים לעבור בגיל 21 ? כלומר, על איזה בסיס ? האם עלינו קודם ליסוע לארה"ב לתקופה מוגבלת ולחפש עבודה ? או שאפשר לעשות זאת גם דרך הארץ ? האם הגיל שלנו עלול להוות מכשול ? ועוד שאלה קטנה : האם התואר שלי יתקבל גם בארה"ב ? כלומר, הוא יכול להקל עליי למצוא עבודה בתחום הפסיכולוגיה ?
 
אגב, לדעתכם כדאי לנסות ולשקול

לסיים פה בישראל את י"א-י"ב, ולהשיג תעודת בגרות ברמה ואז ליסוע לארה"ב ואחרי ההתאקלמות להתחיל ללמוד שם לתואר ?
 

jethro1

New member
פסיכולוגיה

אני לא ממש מבין בעניינים של מעבר מהארץ לארה"ב אבל אני כן יודע שתואר ראשון בפסיכולוגיה לא יביא אותך לשום מקום (ובטח ובטח לא תואר באוניברסיטה הפתוחה). בכדי להיות פסיכולוגית את צריכה תארים מתקדמים הרבה יותר, לפחות תואר שני. אני יודע שבארץ צריך דוקטורט בשביל לעבוד כפסיכולוג (דוקטורט הוא "תואר שלישי"). בכל אופן אני ממליץ לך, כאדם מן הישוב, לסיים את לימודיך בבגרות מלאה.
 
אמממ... כמה תיקוני טעויות

א. בארץ צריך עד תואר שני בלבד בשביל לעבוד כפסיכולוג (כמובן שנוספות לזה גם השנתיים התמחות... אבל דוקטורט הוא לא חובה) ב. זה לא נכון לומר שתואר ראשון בפסיכולוגיה לא יביא אותי לשום מקום ישנן עבודות שבשביל להתקבל אליהן צריך תואר ראשון בלבד... (בדקתי) ג. מכאן נשאלת השאלה : האם עדיף לסיים תיכון עם בגרות מלאה בארץ, ואז להגר לחו"ל וללמוד שם לתואר ראשון + שני ? או שעדיף לסיים עד תואר שני בארץ ורק אז לעבור ?
 

jethro1

New member
אממ......

לפי מה שידוע לי ממקורות קרובים (החברה החמודה שלי) אז בארץ צריך דוקטורט בכדי לעסוק בפסיכולוגיה קלינית. אבל יש כל מיני התעסקויות שונות ומשונות בתחום הזה (ביבליותרפיה, פסיכולוגיה של הילד ושאר ירקות) כך שאולי לחלקם אפשר "רק" תואר שני. לגבי תואר ראשון בפסיכולוגיה- אין לתואר זה שום יתרון יחסי על כל תואר ראשון אחר במדעי הרוח והחברה, למעט אולי עבודה ספציפית כמו מאבחנת מחקר במכון השמה, שם דורשים תואר ראשון בפסיכולוגיה. אולי זו עבודה מעניינת יותר מלהיות מזכירה במשרד אבל לבטח לא מרוויחים יותר (לרוב פחות). לגבי מסלול חייך העתידי- אני הייתי שם מבטחי בתעודת הבגרות הישנה והטובה, מכמה טעמים: א-לפי מה שהבנתי מקריאת הודעות כאן בפורום, אם תרצי להגר לארה"ב אז דרכך תהיה קלה יותר אם תתחילי בתור סטודנטית. כך את מרוויחה פעמיים- גם השלמת תעודת בגרות מלאה בישראל (וזה לא מעט), וגם השגת ויזת סטודנט המבטיחה שהיה בטוחה לאורך לימודיך שם. בנוסף לכך, אם תשלימי את לימודיך שם אז תקבלי אשרת עבודה התקפה לשנה- וגם זה לא מעט בכלל. ב- אם תתחרטי ולא תרצי להגר לארה"ב (ועם כל הכבוד לבגרות הנפשית שלך, את כולה בת 16 וחצי. הייתי נותן סיכוי לאפשרות שתשני את דעתך עד גיל 21), אז תשאר בידיך תעודת הבגרות שהיא הנדבך הבסיסי ביותר לכל לימודים בארץ וגם בעצם בעולם. הקיצר- תמשיכי ללמוד ילדה!
 
קודם כל ../images/Emo51.gif על התגובה

אני כמובן מתכוונת לסיים עם תעודת בגרות מלאה, ואז להשיג ויזת סטודנט וללמוד פסיכולוגיה בחו"ל
אז
(ואגב, אני יודעת שזו הערה טיפשית, אבל תאמין לי שאני יודעת שהדעה שלי לא תשתנה, אני רוצה להיות פסיכולוגית ולגור בחו"ל מגיל צעיר במיוחד
וכשאני מחליטה משהו זה בד"כ לאחר המון מחשבות בנושא, ואני גם אף פעם לא משנה את דעתי
אבל זה רק כדרך אגב...)
 
למעלה