צריכה עצות
הייתי באמת רוצה לדעת, מה אתם הגברים חושבים?? טוב, אז אני לא כ"כ יודעת מאיפה להתחיל, אז אם זה יהיה מבולגן, אני מקווה שתסלחו לי אני פשוט חייבת חוות דעת על המצב שלי..... אז זה מתחיל ככה: אני בת 24 וקצת והבחור שאני מאוהבת בו כבר למעלה משנה בוא בן 22...(כבר התחלה לא טובה, הא?) הכרנו בעבודה, והיחסים בינינו היו פשוט מעולים, מיד התחברנו, הוא נכנס ל"חבורה" הסגורה שהיינו בעבודה, אבל תמיד היה ברור שביני לבינו יש קשר יותר קרוב מאשר בין כל השאר, אני תמיד הייתי החוליה המקשרת. תמיד היינו מסדרים את עצמנו במשמרות ביחד, כל המשמרות היינו ממש אחד בתוך התחת של השני. כולם, אבל כ ו ל ם מסביב היו בטוחים שביני לבינו יש משהו, משהו שאף פעם לא קרה, אבל תמיד היה לנו מעין משחק של "אני שלך ואתה שלי" ו"אתה לא מסתכל על אף אחד אחרת ואני לא מסתכלת על אף אחד אחר" והיו גם מצידו קטעים של קנאה, בקטן, אבל בכל זאת, כמו שאיזה ידיד שלי פתאום חזר לי לחיים, אז כשהוא שאל אותי אם יש לו חברה, עניתי לו שנראה לי שכן, אז הוא אמר לי- טוב מאוד, את לא צריכה אותו פנוי (זה מישהו שפעם הרגשתי אליו משהו), או לפני שטסתי עם חברה לחופשה קצרה בחו"ל, צחקנו על זה שבחדר שלנו תהיה ממש טיילת של בנים, אז הוא פשוט לא הפסיק לשאול אותי על זה....הוא שלח לי הודעה לחו"ל ושאל את זה, וגם כשדיברנו כשעוד הייתי שם, הוא שאל את זה....בקיצור, אני מקווה שהובנה הנקודה. ביני לבינו לא קרה שומדבר אף פעם, למרות שבאיזהשהו שלב, הייתי בטוחה שמתישהו יקרה, כי עם כל הפסימיות שלי, ראיתי מצידו עניין, וזה שכל העולם סביבי אומר לי שזה כל כך ברור שהוא רוצה.....אז פשוט הייתי בטוחה שרק צריך לתת לזה את הזמן שלו וזה פשוט יקרה. הרגשתי ממנו יחס מועדף, ואני באמת לא חושבת שזה היה רק הדמיון שלי.....תמיד הוא היה סביבי, תמיד הוא היה מתיישב לידי, מתרכז בי יותר מכולם, תמיד מחבק, נוגע..... בקיצור, כל הרמזים האפשריים גם פעם אחת נסענו לטיול עם חברה שלי וידיד שלנו וזה פשוט היה ברור שאני והוא ישנים ביחד, לא היינו צריכים לקבוע את זה או אפילו לדבר על זה, זה פשוט היה ברור, ובין החברה שלי לידיד שלנו- אין כלום. ובלילות ישנו מחובקים....לא קרה כלום כי הוא פשוט לא ניסה. בקיצור.....אצלי ממש התחזקה ההרגשה שיכול מאוד להיות שמשהו יצא מזה. אז כשראיתי שדברים לא זזים, התחלתי לעלות רמות ברמזים....הייתי שולחת לו אימיילים והודעות טקסט שלא כ"כ משתמעות לשתי פנים. טוב, אז זה הוביל לשיחה שפשוט שברה אותי....הוא יזם שיחה שבה הוא שאל אותי אם אני רוצה משהו מעבר לזה? (ואת האמת?? פתאטי ביותר- הייתי בטוחה שהוא מציע לי פה משהו....) אני די גמגמתי וממש לא נתתי תשובה חד משמעית, אמרתי לו שחשבתי על זה אבל אני לא כ"כ יודעת, וכששאלתי אותו מה הוא אומר, אז הוא אמר שהוא היה רוצה להשאיר את היחסים איך שהם. ואז הוא נתן לי את כל הבולשיט הקבוע שכרגע לא מתאים לו משהו כבד, והוא ממש בבלאגן בחיים..... מאז כל המשחק של אני שלך ואתה שלי נפסק...מן הסתם. וקצת התרחקנו, אבל זה הרוב בגלל שהוא פשוט הפסיק לעבוד, אנחנו עדיין חברים טובים ואפשר להגיד שזה מאחורינו. אני בטוחה ב99% שאין לו מושג שאני עדיין מאוהבת בו ובאיזה עוצמה. כל החברים שלי שיודעים מהמצב עדיין טוענים שהוא רוצה אותי אבל הוא רק מפחד וכו`, למרות שאני כבר משתדלת לא להקשיב לזה. וכרגע, אני פשוט בדכאון תמידי, נכון שכשהוא בסביבה אני לא מראה את זה, אבל ברגע שהוא הולך....הדמעות חוזרות, ובכמויות. ויש עוד בעיה נוספת, הוא בנאדם שכמעט לא יוצר קשר, רוב הטלפונים, ויש לו המון, הם שיחות נכנסות, תמיד מתקשרים אליו, הוא לא זה שמתקשר, למרות ששוב, הוא כן מתקשר אליי, ואני כל פעם מופתעת מחדש, אבל זה קשה לי כל הזמן עם זה שאני מחפשת סיבות ותירוצים כדי שאני אוכל להתקשר אליו. אני פשוט לא יודעת איך אני ממשיכה מכאן, אני רוצה אותו יותר מכל דבר בחיים שלי, ואני פשוט לא יכולה להשיג אותו, וזה מתסכל אותי! אחרי השיחה שהיתה לנו, כתבתי לו מכתב, אבל ירדתי מזה....אח"כ החלטתי שזהו, אני לא יכולה יותר, אני אדבר איתו, אתוודה, ואומר לו שלא נוכל להיות בקשר יותר....אבל פשוט אין לי אומץ. גם מהסיבה שב90% אני בטוחה שהוא לא יתעקש על להישאר איתי בקשר..... למרות שאני באמת לא יודעת טוב, זה בערך הסיפור שלי....אשמח לשמוע חוות דעת/עצות.....
הייתי באמת רוצה לדעת, מה אתם הגברים חושבים?? טוב, אז אני לא כ"כ יודעת מאיפה להתחיל, אז אם זה יהיה מבולגן, אני מקווה שתסלחו לי אני פשוט חייבת חוות דעת על המצב שלי..... אז זה מתחיל ככה: אני בת 24 וקצת והבחור שאני מאוהבת בו כבר למעלה משנה בוא בן 22...(כבר התחלה לא טובה, הא?) הכרנו בעבודה, והיחסים בינינו היו פשוט מעולים, מיד התחברנו, הוא נכנס ל"חבורה" הסגורה שהיינו בעבודה, אבל תמיד היה ברור שביני לבינו יש קשר יותר קרוב מאשר בין כל השאר, אני תמיד הייתי החוליה המקשרת. תמיד היינו מסדרים את עצמנו במשמרות ביחד, כל המשמרות היינו ממש אחד בתוך התחת של השני. כולם, אבל כ ו ל ם מסביב היו בטוחים שביני לבינו יש משהו, משהו שאף פעם לא קרה, אבל תמיד היה לנו מעין משחק של "אני שלך ואתה שלי" ו"אתה לא מסתכל על אף אחד אחרת ואני לא מסתכלת על אף אחד אחר" והיו גם מצידו קטעים של קנאה, בקטן, אבל בכל זאת, כמו שאיזה ידיד שלי פתאום חזר לי לחיים, אז כשהוא שאל אותי אם יש לו חברה, עניתי לו שנראה לי שכן, אז הוא אמר לי- טוב מאוד, את לא צריכה אותו פנוי (זה מישהו שפעם הרגשתי אליו משהו), או לפני שטסתי עם חברה לחופשה קצרה בחו"ל, צחקנו על זה שבחדר שלנו תהיה ממש טיילת של בנים, אז הוא פשוט לא הפסיק לשאול אותי על זה....הוא שלח לי הודעה לחו"ל ושאל את זה, וגם כשדיברנו כשעוד הייתי שם, הוא שאל את זה....בקיצור, אני מקווה שהובנה הנקודה. ביני לבינו לא קרה שומדבר אף פעם, למרות שבאיזהשהו שלב, הייתי בטוחה שמתישהו יקרה, כי עם כל הפסימיות שלי, ראיתי מצידו עניין, וזה שכל העולם סביבי אומר לי שזה כל כך ברור שהוא רוצה.....אז פשוט הייתי בטוחה שרק צריך לתת לזה את הזמן שלו וזה פשוט יקרה. הרגשתי ממנו יחס מועדף, ואני באמת לא חושבת שזה היה רק הדמיון שלי.....תמיד הוא היה סביבי, תמיד הוא היה מתיישב לידי, מתרכז בי יותר מכולם, תמיד מחבק, נוגע..... בקיצור, כל הרמזים האפשריים גם פעם אחת נסענו לטיול עם חברה שלי וידיד שלנו וזה פשוט היה ברור שאני והוא ישנים ביחד, לא היינו צריכים לקבוע את זה או אפילו לדבר על זה, זה פשוט היה ברור, ובין החברה שלי לידיד שלנו- אין כלום. ובלילות ישנו מחובקים....לא קרה כלום כי הוא פשוט לא ניסה. בקיצור.....אצלי ממש התחזקה ההרגשה שיכול מאוד להיות שמשהו יצא מזה. אז כשראיתי שדברים לא זזים, התחלתי לעלות רמות ברמזים....הייתי שולחת לו אימיילים והודעות טקסט שלא כ"כ משתמעות לשתי פנים. טוב, אז זה הוביל לשיחה שפשוט שברה אותי....הוא יזם שיחה שבה הוא שאל אותי אם אני רוצה משהו מעבר לזה? (ואת האמת?? פתאטי ביותר- הייתי בטוחה שהוא מציע לי פה משהו....) אני די גמגמתי וממש לא נתתי תשובה חד משמעית, אמרתי לו שחשבתי על זה אבל אני לא כ"כ יודעת, וכששאלתי אותו מה הוא אומר, אז הוא אמר שהוא היה רוצה להשאיר את היחסים איך שהם. ואז הוא נתן לי את כל הבולשיט הקבוע שכרגע לא מתאים לו משהו כבד, והוא ממש בבלאגן בחיים..... מאז כל המשחק של אני שלך ואתה שלי נפסק...מן הסתם. וקצת התרחקנו, אבל זה הרוב בגלל שהוא פשוט הפסיק לעבוד, אנחנו עדיין חברים טובים ואפשר להגיד שזה מאחורינו. אני בטוחה ב99% שאין לו מושג שאני עדיין מאוהבת בו ובאיזה עוצמה. כל החברים שלי שיודעים מהמצב עדיין טוענים שהוא רוצה אותי אבל הוא רק מפחד וכו`, למרות שאני כבר משתדלת לא להקשיב לזה. וכרגע, אני פשוט בדכאון תמידי, נכון שכשהוא בסביבה אני לא מראה את זה, אבל ברגע שהוא הולך....הדמעות חוזרות, ובכמויות. ויש עוד בעיה נוספת, הוא בנאדם שכמעט לא יוצר קשר, רוב הטלפונים, ויש לו המון, הם שיחות נכנסות, תמיד מתקשרים אליו, הוא לא זה שמתקשר, למרות ששוב, הוא כן מתקשר אליי, ואני כל פעם מופתעת מחדש, אבל זה קשה לי כל הזמן עם זה שאני מחפשת סיבות ותירוצים כדי שאני אוכל להתקשר אליו. אני פשוט לא יודעת איך אני ממשיכה מכאן, אני רוצה אותו יותר מכל דבר בחיים שלי, ואני פשוט לא יכולה להשיג אותו, וזה מתסכל אותי! אחרי השיחה שהיתה לנו, כתבתי לו מכתב, אבל ירדתי מזה....אח"כ החלטתי שזהו, אני לא יכולה יותר, אני אדבר איתו, אתוודה, ואומר לו שלא נוכל להיות בקשר יותר....אבל פשוט אין לי אומץ. גם מהסיבה שב90% אני בטוחה שהוא לא יתעקש על להישאר איתי בקשר..... למרות שאני באמת לא יודעת טוב, זה בערך הסיפור שלי....אשמח לשמוע חוות דעת/עצות.....