צריכה קצת תמיכה... לכן אני פה -

[ט ו ל י ל ה]

צריכה קצת תמיכה... לכן אני פה -

היום הלכתי עם חברה לקורס הכנה ללידה שלה (הולכת להיות אם חד הורית). ישבתי שם והרגשתי איך שוב עולה בי כל הדיון על הלידה שלי - איך היה אפשר לעשות דברים אחרת כדי שהלידה תהיה אחרת... יש איזו תמונה ורודה שמצטיירת מהקורס - הנשימות, השלבים - מה קורה כשהקלפים נטרפים? האם עדיין הייתי יכולה לעשות לעצמי את הלידה אחרת? זו שאלה שמטריפה אותי ואני מרגישה שזה ילווה אותי בעוד שלושת מפגשי הקורס הזה. אני לא יודעת אם יש לי כוח להתמודד שוב עם כל השאלות האלה ועם ההרגשה שהייתי יכולה שזה יהיה אחרת. בקיצור, אני מרגישה שאני פותחת שוב את הפצעים של הלידה ולא יודעת אם זה טוב או לא.

 

[Salsa S]

היי טולילה...

מאחר וזמן הפורומים שלי די מצומצם, אני לא מכירה את סיפור הלידה שלך, אבל מבינה שהיתה לך טראומה כלשהי. את יודעת היטב שלא תמיד המציאות נצבעת בוורוד כמו שמתארים באופן תיאורטי... יש לי לפחות 2 חברות שעברו קורס הכנה ללידה, והכל היה נראה נפלא ומקסים, ובכל זאת - הלידות שלהן היו נוראיות... אבל... ממרומי שנה אחרי (של שתיהן) - אני חייבת לומר לך שהכל נשכח מזמן, נשארו רק הזכרונות הכתובים בסיפורי הלידה שלהן... הרי אין טעם לחשוב "מה היה אילו". רק קווי בשביל חברתך ואחלי לה שלא תעבור טראומה בלידה מסוג זה שאת עברת, ויותר מזה - אין לך מה לעשות. לא בשבילה - וגם לא בשביל עצמך... הרי כבר ילדת, לא?? פשוט, תמשיכי לזרום עם החיים ועם התינוק/ת שלך (סליחה על שאיני מעורה היטב בפרטים

), לגדל אותו/ה בכיף ובאושר, בלי לנבור במה שכבר היה -ושממילא אין לך שום אפשרות להחזיר אחורה ולתקן... שולחת לך

וברכת לילה טוב.

 

[orlyfu]

מסכימה לחלוטין עם סלסה

אני לא רוצה להשמע כאילו אני מזלזלת בתחושותיך או בתחושת האכזבה או הפיספוס שחוית בלידתך (שוב, גם אני לא מעורה בפרטים, מצטערת), אבל למה כל זה משנה? העיקר שזה נגמר טוב. לפני שילדתי את יובל עברתי הפסקת הריון בגלל פגם בעובר. בשבוע 20. בגיל כמעט 35, הריון ראשון. בהריון של יובל הייתי מפוחדת לגמרי, לא הרשתי לעצמי לשמוח בו לשניה. אחרי סקירת מערכות מוקדמת חשבנו שוב, שגם את ההריון השני אנחנו הולכים לאבד. ושוב ההמתנה למי שפיר, עם לילות בלי שינה. הייתי בכזה מתח כל ההריון שאין לי ממנו שום תמונה!!!! מחשש עין הרע. כדי לא להשאר עם תמונות ובלי ילד. כשהגעתי לשלב של הלידה, לא היו לי שום תוכניות חוץ מללדת בשלום. והלידה שלי הייתה יחסית בסדר, 5 שעות מהתחלה עד הסוף, ולא הספקתי לקבל אפידורל. אי אפשר להגיד שנהניתי מהלידה. בכלל לא. לא זוכרת אותה כחויה נעימה או מעצימה (כמו שמתארים לפעמים). כאב לי כל כך שכמעט שכחתי תוך כדי שאני עומדת לפגוש את בתי. אבל כל זה בעבר. חוץ מזה שאני זוכרת הכל, אני לא אומרת לעצמי מה היה אילו... לא יודעת מה עבר עליך, אבל אולי כבר עכשיו את אומרת, יכול להיות יותר גרוע. שוב, אני לא מספרת לך כדי להתנשא מעליך או לזלזל חלילה. אלא כדי לתאר השתשלות ענינים לא לגמרי ורודה ולא לפי התכנון בכלל. ככה זה בחיים.

 

[Arfilit]

סלסלית -

קודם כל - נחמד לראות אותך כאן... שנית - לויודעת אם אחת מהשתיים היא אני - אבל אם כן - אני רוצה לדייק ולאמר שהחלק הקשה של הלידה עדיין הולך אתי ומעסיק אותי, בשני היבטים עיקריים - אחד - ההשפעה שלו על האפונה (למשל - אולי המערכת החיסונית שלה הושפעה מזה - ולכן היא תופסת כל דבר בכזו מהירות), והשני - האם יש משהו שאני אוכל לעשות בלידה הבאה (כשתהיה. ולא - אין לי שומדבר לספר) כדי למנוע את זה (אולי - למשל - להימנע מאפידורל). לגבי הראשון - אני יודעת שזה חסר טעם ושלעולם ממילא לא תהיה לי תשובה. זה סתם להציק לעצמי. לגבי השני - זו נראית לי התעסקות חשובה וסוג של הכנה שתהיה לי הכרחית להריון ולידה נוספים. לגבי שתיהן - זה לחלוטין בלתי נמנע מבחינתי.

 

[עמית@]

זו דווקא נשמעת לי חוויה חיובית..

טראומה, דרכה להסתתר, ואחת הדרכים להתמודד איתה היא לעמוד בדיוק על נקודת הקרע, ודווקא בקורס ההכנה ללידה שלכולם יש בטן ואמונה בכוח ללדת

זה המקום לחשוב שוב על איפה הדברים השתבשו (ולמה) מה שכן, אם את באמת רוצה להתעמת עם זה, כנראה שהקורס הוא לא המקום האידיאלי עבורך, אולי שווה להתייעץ עם איש מקצוע? לא חייב מייד פסיכואנליזה מלאה אבל בוודאי כמה שיחות יאפשרו לך ראייה בהירה יותר, ונקודת פתיחה טובה יותר לעתיד..

 

[yaelia]

בתור מדחיקנית ידועה

שלא חושבת שתמיד זה רע להדחיק טראומות, בעיקר כשאין לנו שום יכולת לשנות או לחוות בצורה אחרת את מה שקרה, וכשאין פתרון למה שקרה, נדמה לי שהכל תלוי ביכולת ההתמודדות שלך עם החוויה העכשווית של הקורס. אמנם את עושה מעשה מדהים ובאה עם חברה ובשבילה, אבל אם זה מעל לכוחותייך (כולה חצי שנה אחרי לידה, אולי הכל עוד טרי)? אולי כדאי לומר לה שאת לא יכולה להתמודד עם זה כרגע. יותר מזה, אני בטוחה שלא היית יכולה לעשות שום דבר אחרת, זאת המציאות שנוצרה ועם זה התמודדת ברגע נתון, יכול להיות שבמציאות אחרת היית מתמודדת אחרת, אבל זה לא רלוונטי לחפור בזה. תחשבי על עכשיו ועל מה שאת מסוגלת ורוצה, ואולי בעתיד גם תוכלי להשלים עם הלידה שלך. ואם לא - תדחיקי (אצלי זה עובד יופי).

 

[היידי אור]

אני רואה את זה כדבר חיובי

אבל אולי זה מגיע לך בתקופה לא מתאימה?

 

[אביטלתל]

זה יכול להיות טוב

וזה יכול להיות רע אני עברתי סיפור דומה למה שסיפרה אורלי ההריון הראשון שלי הסתיים בשבוע 22 בחדר לידה ההריון השני עבר במתח וחששות וכך גם הלידה הלידה הייתה בסדר (זה לא שלא היו דברים שהייתי רוצה שהיו אחרת, אבל בסה"כ בסדר) ומבחינתי חוויה מתקנת אחת גדולה הרי יצאה מתוכי תינוקת חיה ובריאה, תיקון גדול ללידה הקודמת התהליך שאת עוברת עם חברתך יכול להפוך לקצת חוויה מתקנת עבורך ויכול להעלות את הטראומה בחזרה את לא יכולה לשנות את העבר, רק להתכונן טוב יותר לעתיד נשמע שהעניין לא נסגר בתוכך אולי לא התאבלת מספיק על מה שעברת אני לא יודעת כמה זמן עבר מאז הלידה הרושם שאני מקבלת הוא שרוב הנשים שעוברות לידות קשות, מחלימות עם הזמן (פיזית, רגשית ונפשית) אם המצב הזה אינו כך אצלך אולי כדאי לשקול ייעוץ ?

 

[ט ו ל י ל ה]

לפי התגובות שלכן יש לי רושם שנשמעתי

דרמטית מדי. אני חצי שנה אחרי הלידה, יכול להיות שזה לא מספיק זמן. הלידה הייתה טראומתית מבחינתי אבל אני יודעת שאין לשנות את העבר. אני רוצה להיות עם החברה בקורס וללוות אותה גם ללידה, למרות שאתמול אחרי הקורס הבנתי שני דברים - האחד, באמת בקורס הכול נשמע ורוד ובשליטה וכולנו כאן יודעות שלא תמיד הדברים ככה ושאולי באמת עדיף שלא אתייחס לכל דבר שנאמר שם כאילו אם הייתי מקיימת אותו דברים היו נראים אחרת... מה שכן, הבנתי שייתכן ולא אוכל להיות לצד חברתי בכל הלידה כי בסך הכול אני אמא לתינוקת בת חצי שנה ולא אוכל לעזוב אותה לפרק של 14-24 שעות כך שכבר הצעתי לחברה שניפגש כמה חברות שיכולות לתמוך בה (עוד כמה עם ילדים קטנים) ונחשוב איך מתארגנים וגם היא התחילה לחשוב על לקחת דולה כדי באמת לא להיות תלויה באף אחד ושאז אוכל להצטרף כשאוכל מה שנראה לי מצוין ויוריד קצת לחץ ממני וזה בא ממנה. כבר דובר פה הרבה על לידות טראומתיות ותמיד אפשר לדבר עוד אני מניחה שהזמן יעשה את שלו ורוצה דווקא להתייחס אל הקורס הזה ואל הלידה של חברתי כחוויה מתקנת. נקווה שבאמת כך זה יהיה.

 

[אביטלתל]

לא יודעת אם דרמטית מדי

נשמע שכתבת מתוך כאב ובגלל החוויה האישית שלי הבנתי היטב את מה שכתבת הזמן באמת יעשה את שלו, כל אחד עובר את זה אחרת חצי שנה לא נשמע כל כך בעיני לגבי הקורס הורוד - אולי יש מקום להעיר למדריכה בפרטיות על העניין אני יודעת שבקורס שאני עברתי המדריכה לא צבעה בורוד את הלידה היא לא הפחידה, אלא ניסתה להיות מציאותית חוץ מזה, תיאוריות הן יפות המציאות היא תמיד אחרת ויותר מלוכלכת ומבולגנת זו החלטה טובה לגבי דולה והתארגנות של כמה חברות