צריכה תמיכה...
שלום לכולם
כתבתי בפורום הזה פעם בעבר...לפני כשנתיים...אני מרגישה שהפורום קצת עזר לי אבל עדיין אני באותו מצב....אני בת 30- (בקרוב 31) עם ניסיון ממש מועט בשני התחומים, מנסה לצאת לדייטים ככל האפשר (בערך פעם בחודש...לא יודעת אם זה נחשב הרבה- .), לפעמים אני כבר די מיואשת...אני לא מצליחה להרגיש לאף אחד שמעוניין בי מה שהרגשתי פעמים בודדות בעבר , כבר כמעט כל החברים והחברות שלי נשואים (ליתר דיוק כולם חוץ מאחת), אני לא אומרת את זה בגלל שאני מקנאה אלא בגלל שאני מרגישה שזה באמת חסר לי. זה בנוסף גם יוצר הרבה מאד מצבים לא נעימים גם שעושים מפגשים בין זוגות חברים וגם בעבודה שיש ארועים או טיולים עם בני זוג. מפגשים שלפעמים בא לי להעלם מהם.
הרבה פעמים אני אומרת לעצמי להסתכל על הצד החיובי, סה"כ אני עוסקת במקצוע טוב (באחד מתחומי ההנדסה) ובמקום עבודה שאני מאד אוהבת אני עוסקת בספורט,שוכרת דירה לבד ובעלת רכב (והכל רק מהכסף שלי , אני לא לוקחת כלום מההורים), אני תמיד משתדלת לשמור על אופטימיות ובאופן כללי הרוב מתארים אותי כבחורה שמחה ומצחיקה.
אבל לאחרונה אני מרגישה שכבר הסבלנות נגמרת לי...איך כולם מוצאים ורק אני לא...למה דוקא לי אין את המזל הזה..גם אמא שלי שבדר"כ לא היתה מציקה בנושא בזמן האחרון מציקה ללא הבחנה וגם זה לא מוסיף לעניין....כאילו שלא הייתי רוצה למצוא...אני לא חושבת שזה אשמתי , ואני גם לא חושבת שאני בררנית...פשוט שלא היה לי מזל כי התאהבתי באנשים בעבר (אמנם זה היה ממש מזמן אבל עדיין היה) אבל מסיבות שלרוב אינן תלויות בי זה לא המשיך, להיות רווקה בגיל 30 זה ממש סיוט לפעמים.כל פעם שאנשים שומעים מה הגיל שלי לדעתי הם חושבים לעצמם....מסכנה- מה הבעייה אצלה?! .
.אני מנסה כמה שפחות לחשוב על זה ואני לא מראה שאני לחוצה כלפי אנשים אחרים.....אני לא חושבת שצריכים לרחם עליי...יש אנשים בעולם הזה הרבה יותר מסכנים ממני
.אבל זה מאד כואב לי.....ובגלל שכלפי חוץ אני בן אדם מאד רגוע ולא מראה עצב אז הרבה אנשים חושבים שזה לא מפריע לי....והרוב לא מנסים להכיר לי כבר אנשים....רוב ההכרויות שלי הן מהאינטרנט...או קצת מפאבים או בתי קפה.
בכל אופן הייתי צריכה לשפוך..אני לרוב מתביישת לספר את זה ולהתלונן ....צריכה קצת עידוד והבנה.....
המשך שבוע טוב לכולם
שלום לכולם
כתבתי בפורום הזה פעם בעבר...לפני כשנתיים...אני מרגישה שהפורום קצת עזר לי אבל עדיין אני באותו מצב....אני בת 30- (בקרוב 31) עם ניסיון ממש מועט בשני התחומים, מנסה לצאת לדייטים ככל האפשר (בערך פעם בחודש...לא יודעת אם זה נחשב הרבה- .), לפעמים אני כבר די מיואשת...אני לא מצליחה להרגיש לאף אחד שמעוניין בי מה שהרגשתי פעמים בודדות בעבר , כבר כמעט כל החברים והחברות שלי נשואים (ליתר דיוק כולם חוץ מאחת), אני לא אומרת את זה בגלל שאני מקנאה אלא בגלל שאני מרגישה שזה באמת חסר לי. זה בנוסף גם יוצר הרבה מאד מצבים לא נעימים גם שעושים מפגשים בין זוגות חברים וגם בעבודה שיש ארועים או טיולים עם בני זוג. מפגשים שלפעמים בא לי להעלם מהם.
הרבה פעמים אני אומרת לעצמי להסתכל על הצד החיובי, סה"כ אני עוסקת במקצוע טוב (באחד מתחומי ההנדסה) ובמקום עבודה שאני מאד אוהבת אני עוסקת בספורט,שוכרת דירה לבד ובעלת רכב (והכל רק מהכסף שלי , אני לא לוקחת כלום מההורים), אני תמיד משתדלת לשמור על אופטימיות ובאופן כללי הרוב מתארים אותי כבחורה שמחה ומצחיקה.
אבל לאחרונה אני מרגישה שכבר הסבלנות נגמרת לי...איך כולם מוצאים ורק אני לא...למה דוקא לי אין את המזל הזה..גם אמא שלי שבדר"כ לא היתה מציקה בנושא בזמן האחרון מציקה ללא הבחנה וגם זה לא מוסיף לעניין....כאילו שלא הייתי רוצה למצוא...אני לא חושבת שזה אשמתי , ואני גם לא חושבת שאני בררנית...פשוט שלא היה לי מזל כי התאהבתי באנשים בעבר (אמנם זה היה ממש מזמן אבל עדיין היה) אבל מסיבות שלרוב אינן תלויות בי זה לא המשיך, להיות רווקה בגיל 30 זה ממש סיוט לפעמים.כל פעם שאנשים שומעים מה הגיל שלי לדעתי הם חושבים לעצמם....מסכנה- מה הבעייה אצלה?! .
.אני מנסה כמה שפחות לחשוב על זה ואני לא מראה שאני לחוצה כלפי אנשים אחרים.....אני לא חושבת שצריכים לרחם עליי...יש אנשים בעולם הזה הרבה יותר מסכנים ממני
.אבל זה מאד כואב לי.....ובגלל שכלפי חוץ אני בן אדם מאד רגוע ולא מראה עצב אז הרבה אנשים חושבים שזה לא מפריע לי....והרוב לא מנסים להכיר לי כבר אנשים....רוב ההכרויות שלי הן מהאינטרנט...או קצת מפאבים או בתי קפה.
בכל אופן הייתי צריכה לשפוך..אני לרוב מתביישת לספר את זה ולהתלונן ....צריכה קצת עידוד והבנה.....
המשך שבוע טוב לכולם
