צרכיה כמה עצות....

[LostInTheSky]

צרכיה כמה עצות.... ../images/Emo5.gif

ערב טוב לכולכם! אני צריכה כמה עצות מכם... אז אם יש לכם זמן וסבלנות... אני אודה לכם... דבר ראשון, התנדבתי להעביר הרצאה על תאונות דרכים בבסיס שלי ליחידה (בערך 50 חיילים), הכנתי מצגת שכבר קיבלתי עליה תגובות טובות, אבל, אינני יודעת איך בדיוק להעביר את ההרצאה. חשבתי אולי לספר על מה שקרה במשפחתי עם תאונות הדרכים... מה אתם חושבים? אוף, אני לא יודעת אם אני אעמוד בזה... יש לי בעיה לספר דברים אישיים לאנשים שמכירים אותי.... אז בכלל לדבר על זה... גם אם אין לכם עצות... תחזיקו לי אצבעות...! דבר שני, לפני שאחי נהרג, למד איתו ילד שהיה גר בפנימייה, לא היה לו קשר להוריו, ותמיד בחגים ומידי פעם הוא היה בא אלינו להתארח... באותו זמן אמא שלי חשבה לאמץ אותו, כי הוא ואחי היו חברים מאוד טובים וגם כי היא חדבה שיהיה לו טוב יותר במשפחה מאשר בפנימייה... ואז קרה מה שקרה... והיא החליטה שזה יהיה לה קשה מידי... עכשיו, היא חושבת שוב לאמץ ילד\ה .... יותר נכון להיות משפחה אומנת לילדים שלא יכולים לגדול בביתם... והכוונה לא תינוקות, אלא ילדים קטנים... מה אתם חושבים? זה רעיון טוב? אם יש לכם מה לומר אני אשמח לשמוע... תודה, LOST IN THE SKY

 

[תלתלים123]

../images/Emo4.gif

קטונתי מלייעץ לאמא שלך. היא רוצה לעשות משהו כזה יפה בחיים שלה. ואני לא רואה איך מעשה כזה ישפיע עליך לרעה. בענין מצגת - בלי להכיר את התוכן והמבנה של המצגת -בגדול, אני לא הייתי מתחילה בהקשר האישי אלא משאירה אותו לסוף (אם מתקשר לחומר במצגת). משתי סיבות: בגלל שאולי לא אעמוד בזה ואז לא אצליח להגיע לסוף. בגלל שאם לא אעמוד בזה אז לפחות שזה יהיה ה"שוק" האחרון שאיתו יישארו בראש כשהם יוצאים מהחדר. כי אז - לפחות המסר הסופי חזק יותר. ככה חושבת. תלתל

 

[noa128]

אחד אחד

קודמקול ההרצאה - כשתשחררי אותי מההקשב וההצדעה על מה שאת עושה...

- אני על הסף מאחלת הצלחה - עבודת קודש את עושה יקירתי... ובפרזנטציה כמו בפרזנטציה - חשוב לדעתי להתאים את אופי המצגת לאופי הקהל = לא דומה פרזנטציה בפני מנהלים בני 40 + לכזו שמועברת בפני חיילים צעירים יותר עם סף שיעמום נמוך וקצת יותר קלות דעת. הייתי מתחילה בלשאול אותך מה יש במצגת, ואז ממליצה לחשוב על טקסטים שיהיו מספיק מעניינים כדי "להחזיק" אותם בהקשבה ולהתרחק ככל הניתן מסגנון ההטפה - עד כמה שהעניין הוא בנפשך - המטרה היא 'להגיע' אליהם. מעבר לזה אין לי שום עיצה קונקרטיץת - שוה לבדוק עם מי שמנוסה בהרצאות בפני צעירים... לגבי אימך - קשה לענות בלי להכיר אותה. ייתכן שהיא באמת אשה חמה עם המון אהבה לילדים ורצון גדול לנתינה (בכלל לא אתפלא אם יצאה לה בת כמוך..

) - אבל גם לא ממש הבנתי את השאלה "מה דעתנו?" מאיזו בחינה?

 

[hrabba]

טוב, אז בניגוד לכולן (מותר??)

אני דווקא כן הייתי מתחילה עם המקרה האישי, את צריכה משהוא שיחזיק אותם, שלא יגרום להם ללכת על ההתחלה, הספור האישי יעשה את זה לגבי טכניקה - מעט מהנסיון: תנועי סביב אזור הבמה - אם תהיה לך כזאת תנסי לתפוס מבט של משהוא, סתם חייל, תתרכזי בו, תחשבי שאת מדברת רק אליו , יהיה לך קל יותר שחקי עם הקול - פעם חלש פעם חזק - זה יגרום להם להקשיב אני יודעת שזה קצת קשה - אבל תנסי גם לחייך- שטיצאו בשוק אבל לא בדיכאון זהו לבנתיים אם את צריכה עזרה ספציפית, שלחי לי מסר ב ה צ ל ח ה

 

[LostInTheSky]

תודה רבה לכולכן...

hrabba - תודה רבה על העצות. יש לך ניסיון בתחום הזה? נועה ותלתלים - תודה רבה לכן, תחזיקו לי אצבעות... מקווה שיהיה לי מספיק אומץ ולא אשתפן ברגע האחרון... לדעתי המצגת קשה קצת לצפייה... אם תרצו אני יכולה לשלוח לכן אותה... ושוב, תודה!!!!

 

[תלתלים123]

../images/Emo28.gif

כבר מכירה אותך את מדברת כמו משתפנת ופתאום זה פורץ מהכובע. אז רק רוצה להגיד לך שני דברים: שהאצבעות שלי משולבות אפילו שכחולות כבר, ורק בשבילך ושאם תחשבי שפישלת תזכרי שתלתל אמרה שאת תמיד עושה את המיטב וזה יותר ממה שהרבה אחרים עושים. תלתל

 

[LostInTheSky]

יצא מבולבל, אה?

אז ככה... בקשר למצגת... ממש לא חשבתי להביא להם כל מיני נתונים סטטיסטיים ולהרצות להם מה טוב ומה לא טוב לעשות... אלא לתת להם ללמוד מהניסיון של המשפחה שלי.... כלומר, לספר את הסיפור שקרה לאחים שלי... השאלה היא, האם זה רעיון טוב? עכשיו כשאני חושבת על זה... מאיפה לכם לדעת? אוייש איתי... לא משנה, אני כבר אראה מה אני אעשה ביום של ההרצאה... שזה יבבוא טבעי וזהו... בקשר לאמא שלי, השאלה היא, האם לדעתכם זה יהיה לה טוב להכניס לחיים שלה ושלנו ילד\ה ולהקשר אליו... ואז הוא יעזוב... כי זה לא אימוץ... זה אומנה...

 

[פּרפרית]

בהצלחה ../images/Emo140.gif

טוב, אני רואה שענו לך כבר. סיפור אישי גם הופך למרתק כי הוא בא מיד ראשונה וגם משחרר את המרצה בשלב הראשון כי אלו דברים שהכי מוכרים לה/לו. להיות משפחת אומנה, צריך להיות משפחה מיוחדת במינה- כל הכבוד לאמא שלך! (ורק היא יכולה להחליט אם זה מתאים לה או לא)

 

[skito]

בוקר טוב נסיכה! חזרתי עייף תשוש

הָיִיתִי הנַחְשׁוֹן לייד אֶבֶן המייל בק"מ הַרִאשׁוֹן מַמְתִין עָיֵף תָּשׁוּשׁ מָתַי הִיא כְּבָר תָּשׁוּב ? סקיטו 11.2003 בוקר טוב אישה מקסימה שכמותך אני קורא אותך כבר זמן מה ולמרות שאני ממש עייף אני מגיב כי זה המעט שאפשר להעניק לאחת מיוחדת כמוך. (כאן למעשה את מקבלת את הגמול) ראשית לגבי המצגת: כמי שראה את המצגת אני חושב שהיא די משדרת ולכל הגילאים! התחילי במצגת ותזרמי עד התמונה המדוברת, כאן כבר לא תהיה לך ברירה מאמין שיבינו עם הפרטים שיתגלו ואז תכנסי לסיפור האישי - בהתחלה זה יהיה קשה אבל אני סומך עלייך את תצליחי לזרום ולהעביר הייטב את המסר. בהרצאה תהי את ורק את כמו בשיחה רגילה בין שני חברים - גם אם זה לא יעבור ממש טוב זה לא חשוב כך תפיקי לקחים לפעם הבאה. לגבי אימך רעיון מעולה גם אני הייתי נוהג כמותה, הנתינה נותנת בחזרה, שימי לב למילה >נתן< החכמים אומרים, שאת המילה "נתן" אפשר לקרוא גם הפוך וזה רומז שכשנותנים גם מקבלים. לדעת לתת... זה לדעת להקשיב לרצון של האחר. זה לדעת לקבל שלא כולם כמוך. זה לסלוח על שגיאה של אחרים. זה להתחלק באושרו של היקר לך כאילו זה אושרך. זה להיות שם, גם שאינך שם. זה לוותר, לפעמים על מלחמת הכוחות. זה לאפשר לאחרים לטעות. זה לדעת לקבל. כי לדעת לתת זו חוויה.

 

[LostInTheSky]

סקיטון שלי!../images/Emo24.gif

מה נשמע? התגעגעתי!

תודה רבה על מה שכתבת לי... גם בהודעה הזאת וגם בקודמת... אני מאוד מכריכה את זה ...

וגם... אני נורא גאה בך על מה שאתה עושה...

ו... נדבר כבר, אתה יודע...

LOST IN THE SKY

 

[skito]

היי נסיכה אני? אני ממש עייף ../images/Emo2.gif

גם געגתי!

עייף מיום עמוס במיוחד ולגבי הכותרת שלך "צריכה כמה עצות" עלה לי הרהור מה וחשבתי שגם המיעצים לפעמים זקוקים ליעוץ ליל מנוחה

 

[גריפון]

מה דעתך על...

לשזור כבר בהתחלה משפט שמרמז שאת עצמך עברת טרגדיה אישית קשה, ותספרי עליה בהמשך? קרוב לוודאי שכך תיצרי מיד קשב ומתח שיילך ויגבר עד לסיפור עצמו לקראת הסוף. ומה שלא תעשי - את תעשי היטב, באופן מכובד ויעיל. אין לי ספק בכך. בהצלחה!

 

[skito]

מקווה ש..

מה מקווה? מרגיש שהצלחת להעביר בהצלחה נכון? ספרי כשתחזרי