היה לי נסיון מוצלח בשנה שעברה עם קבוצה של שני
בנים בגיל זה. הפעילויות כללו משחקים במרחב (כדור, בלון,מטקות+בלון/כדור תלוי, באולינג ,משחקי היכרות פשוטים (כשהכדור מגיע אליך תספר איזה צבע/אוכל אתה הכי אוהב, מה הכי מרגיז אותך וכד') הרבה מסלולים וכו' ), ציורים משותפים, צבעי ידיים, משחקי קופסא פשוטים ועוד. הדגש והשאיפה מבחינתי היו ליצור,לפחות בתחילת התהליך, סיטואציות שאינן תחרותיות. למשל שבירת שיאים משותפים בהתמסרויות, מטרות משותפות כמו לא לתת לבלון ליפול על הרצפה. התחרותיות צצה מידי פעם באופן טבעי, בכל פעם שהפעילות הבליטה חולשה של ילד אחד לעומת עוצמה של הילד השני (והיה לי חשוב ללמד אותם גם איך להתמודד בסיטואציה של תחרות, שבגן הם נמנעו ממנה). אבל מצד שני זכורים לי רגעים מרגשים בהם הם עודדו אחד את השני לתפוס אומץ במסלולים, או ששניהם ניצחו אותי והיו מאוד מרוצים מעצמם ובכלל רגעים של פירגון ביניהם. ההתייחסות למיומנויות החברתיות התרחשה תוך כדי ע"י תיווך שלי ,דוגמא אישית והצבת גבולות כשצריך, זאת בהתאם לסיטואציות השונות בטיפולים. הדגש שלי עם עצמי היה לכבד את הקשיים של הילדים, ובמקביל להתייחס לקשיים וליצור מצבים שמעלים את הקשיים. למשל שני הבנים בהם טיפלתי מאוד נמנעו מלהתלכלך (אחד מהם חשש יותר), אז הכנו יחד סינרים משקיות זבל גדולות לכל אחד מאיתנו והם ציירו יחד על בריסטול שהיה תלוי על הקיר.לידנו היו מונחים מגבונים לרגעי המצוקה בהם הצבע נגע ביד. השיא של הכיף בפעילות הזאת היה לקראת הסוף כשהם קישקשו קצת אחד על השני ועל עצמם (על הסינר כמובן) עם המכחולים. במסלולים האחד נתן לשני יד כדי לעזור לו בחלקים הקשים. חשוב שהטיפול יכלול גם משימות שקל להם לבצע, כדי שלא יחוו רק תסכול. שני הילדים המדוברים היו מאוד מופנמים וחסרי ביטחון גופני ורגשי וההצלחות (של התגברות על פחד וגם מבחינה חברתית) בחדר הטיפולים החלו לחלחל לאט לאט גם אל ההתנהלות שלהם בגן, ובנוסף הם הפכו לחברים מאוד טובים. בהצלחה
