קבוצת כושר, יום שני 8:00-9:30

[איל נתנאל]

קבוצת כושר, יום שני 8:00-9:30

ארובי, גמישות, כח, הרבה כיף. רצים, קופצים, מגמישים, מעלים את הדופק. נפגשים בככר אתרים בת"א, ממשיכים לחוף. כל משתתף בתורו מעביר תרגיל כושר לכל הקבוצה. להרזיה, חיטוב הגוף, ושיפור מצב הרוח. הזדמנות להוריד את המצות והחרוסת

הרשמה חינם כאן.

 

[מיכל הררי]

איזה כיף! ../images/Emo45.gif

אני לא יודעת אם ארשם (בגלל השעה) אבל זה נשמע ממש מעולה, כיף ומקדם!!

 

[איל נתנאל]

../images/Emo51.gif

 

[joy of existence]

וואו! מדהים...

הייתי רוצה להשתתף בזה אבל קבעתי לי תוכניות אחרות.

 

[איל נתנאל]

אפשר במפגשים הבאים ../images/Emo24.gif

 

[זה קל זה פשוט]

היי איל ../images/Emo140.gif

זה נשמע מאד מאד מפתה. אני מאד רוצה להתקדם בדברים האלה, למרות שלא אכלתי מצות ולא חרוסת

אבל אני תוהה לגבי השעה (זה קצת מוקדם לי בהתחשב בכך שאני לא גרה בתל אביב ושאני עושה שיעור לילה ערב קודם) ולגבי המיקום (אני מאד אשמח להיפגש ולעבוד ליד הים, אבל מעדיפה לא בשמש ישירה, או לפחות העור שלי מעדיף כרגע

) דלית

 

[איל נתנאל]

הי דלית ../images/Emo24.gif

ככל שנקדים כך נמנע משמש ישירה. את מוזמנת בכל אופן לכתוב לי על מקומות נוספים שיכולים להתאים למפגש מסוג זה. פארק הירקון אולי?

 

[מיכל הררי]

שיתוף

אני קצת מפחדת. אני מ-א-ד (!!!!) רוצה לשפר את הריצה שלי, אבל כיום תוך זמן ממש קצר אני מתעייפת. אני חוששת שנרוץ ואני לא אוכל להמשיך

הריצה שלי באמת גרועה. באמת! אגב, אתה תהיה שם מחר בטוח? (בלי קשר אם אנשים יירשמו או לא)?

 

[מיכל הררי]

אני שואלת כי אולי אגיע.

פשוט עדיין לא יודעת.

 

[איל נתנאל]

האימון יתקיים אף שאני הנרשם היחיד

ולגבי הריצה - תוכלי בכל שלב לעבור להליכה בינונית/מהירה. וודאי שהתמדה באימונים (נגיד, פעמיים בשבוע) תביא את המשתתפים בקבוצת הכושר לכושר גופני מעולה (דמייני את המשתתפים חטובים, חזקים, מחייכים, בריאים..

 

[מיכל הררי]

זה יהיה כל כך כיף!

(חטובים, חזקים, מחייכים, בריאים) i want it! יש סיכוי שאגיע מחר. תלוי איך ארגיש.

 

[d o r i a]

שיפור הריצה

בזמן האחרון שיפרתי מאוד את יכולת הריצה שלי, ועשיתי זאת בעזרת כמה דברים שאולי יעזרו גם לך. אני משתמשת בטכניקות הבאות. לרוץ במקום יפה שאני אוהבת (אני רצה על שפת הים בזמן השקיעה - שזו השעה האהובה עלי.) לרוץ בקצב הנכון לי: לפעמים לרוץ לאט יותר מדי זה יותר מעייף. תחשבי איך זה ללכת לאט נורא. אני פשוט מחפשת מה נכון באותו רגע. אני לא רצה אחרי שאכלתי. אני מזכירה לעצמי להנות מהריצה ומכל הסובב אותי. (הרוח, המראות, הקולות של המים והגלים, העננים בשמים) מנסה להגביר את ההנאה מזה כל הזמן. הדבר שהכי עזר לי זו המחשבה הבאה: לא יכול לקרות לי כלום אם אמשיך לרוץ. שום נזק. גם אם כואב לי כרגע, או שאני עייפה. לכן, אני פשוט ממשיכה לרוץ עד הזמן או עד המקום שהחלטתי מראש. (התחלתי מ-20 דקות ואני כרגע עושה את זה כארבעים דקות, אבל זה יכול להתחיל למשל מחמש דקות). בזמן הזה אני כאילו רק מתבוננת על הגוף שלי רץ, ועל התגובות שלו, אבל אני לא מפסיקה לרוץ. זה לא שאני לא מקשיבה למה שהגוף רוצה להגיד לי באותו זמן, אבל זה לא קשור לאופציה של להפסיק לרוץ. יש הפרדה בין הדברים. יש מין כזה שחרור בתחושה הזו...בשבילי המחשבה הזו מאפשרת מין קבלה של העובדה שעכשיו הגוף שלי רץ. לא מתחילות מחשבות של להפסיק או לא, ואני לא מוצאת את עצמי אחרי שפתאום הפסקתי בלי להחליט על כך, כמו שהיה קורה בעבר. אין בזבוז אנרגיה על שאלות של להפסיק או לא. אני לא בדיוק מצליחה להעביר, אני חושבת, את הרגשת השחרור. אולי הדוגמא הזו תסביר: זה כמו ילד שאמא שלו לא מרשה לו לאכול שוקולד כי השיניים שלו במצב על הפנים. היא יודעת יותר טוב ממנו, וזה לטובתו. אבל אם היא מהססת, ובעצם לא בטוחה שהיא לא רוצה לאפשר לו את זה, או מפחדת להגיד לו מה לעשות למרות שהיא כרגע יודעת שאסור לו, הוא יבחין בסדקים אצלה ויתחיל להציק ולנדנד כי הוא רואה שם פתח, ותתפתח ביניהם אינטראקציה לא מועילה. אבל אם היא החלטית ולא עושה מזה עניין, אלא פשוט ככה זה, אין שוקולד, הוא יעבור הלאה. הם יעברו הלאה. מכירה את זה? אז אחרי שהבנתי שיש לי את האפשרות לדבר כמו אמא שווה כזאת אל הגוף שלי, שזה ככה עכשיו, רצים, לא באכזריות או בשתלטנות אלא פשוט באסרטיביות - זו המציאות, זה מה שעושים עכשיו, בוא פשוט נעשה עם זה מה שאפשר, אז הגוף שלי הפסיק לעשות מזה עניין ואנחנו עוברים הלאה... משקיעים אנרגיה במקומות אחרים. למשל, לנסות לשפר את ההנאה שלנו (שלי ושל הגוף שלי) מהריצה, למצוא דרכים שזה יהיה יותר נעים ויותר קל, וכולי. יש שיתוף פעולה במקום מלחמה. זה הדבר העיקרי. דברים נוספים שאני משתמשת בהם: תוך כדי ריצה, הרפיה חוזרת ונשנית של הפנים הכתפיים וכל הגוף, כולל האגן, הברכיים, הירכיים... תוך כדי ריצה, נסיון להעזר בקרקע כדי לרוץ. להשתמש בה. להניח עליה משקל, להשתמש בכוח שלה. תוך כדי ריצה, לתת לכמה שיותר משקל ממני לזרום לרצפה דרך הברכיים (נדמה לי שזה יותר אישי ולא בטוח שרלוונטי להרבה אנשים) תוך כדי ריצה, לשים לב לכפות הרגליים, הרפייתן, ולתת להן כמה שאפשר יותר מגע עם הקרקע, בכמה שיותר מקומות, כמה שיותר נעים וגמיש... מקווה שזה עוזר. אני אשמח לצאת איתך לריצה או לריצות כדי להעביר לך את המידע הזה בצורה יותר מיידית ואולי יותר מועילה...

 

[d o r i a]

שכחתי להגיד:

לי ולהרבה אנשים שאני מכירה שרצים, קורית התופעה הבאה: אחרי בערך רבע שעה של ריצה קורה שינוי גדול בגוף. כאילו, עד אז הגוף מתנגד, או עוד לא נכנס לריצה, וקצת קשה לו, ואחרי זה פתאום יש הקלה גדולה ואפשר להמשיך לרוץ המון זמן. אולי זה יעזור לך לדעת את זה.

 

[מיכל הררי]

תודה!

 

[מיכל הררי]

נשמע מעולה!

חלק ממה שכתבת אני מנסה ליישם. אני גרה ליד הים. אולי אצליח להביא עת עצמי לרוץ.

 

[מיכל הררי]

וכל מה שכתבת מאד בהיר ויעזור כנראה

אם אצליח לממש זאת.