קבלה
היום אני בת 37 , כבר סיפרתי, ואני מתה על הגיל הזה. בניגוד מוחלט לכל מי שאני מכירה, אני מברכת את התבגרותי. בניגוד מוחלט לאיך שהייתי, שביכיתי את נעוריי, היום אני מברכת את מה שהיה, ועוד יותר את התובנות שרכשתי לי. את הנסיון, את ההבנה, את הקבלה שלי את עצמי. יש משהו נינוח בהתבגרות שלי, משהו שמשרה בי שלוה. אני מקבלת בחיבה כל שערה לבנה שהחליטה להצטרף לשורותי. אני יודעת שכל שערה כזאת על הראש, מקורה בקושי גדול, בקושי שהתגברתי עליו ויצאתי ממנו עם מודעות נוספת. ואותו דבר בקשר למשקל. נכון, אני שמנה מאד. אבל אני מקבלת את עצמי סוף סוף ככזאת. מצליחה סוף סוף להביט בראי מבלי להסיט את המבט. רואה את עצמי היום ולא חולמת על העתיד או על העבר. מביטה בראי ורואה את הדברים היפים. מביטה פנימה ומרגישה את החוזק שלי, היחודיות, היכולויות. מתחילה להתאהב........בעצמי! (וזה לא אומר שאין מקום לשינוי, ).
היום אני בת 37 , כבר סיפרתי, ואני מתה על הגיל הזה. בניגוד מוחלט לכל מי שאני מכירה, אני מברכת את התבגרותי. בניגוד מוחלט לאיך שהייתי, שביכיתי את נעוריי, היום אני מברכת את מה שהיה, ועוד יותר את התובנות שרכשתי לי. את הנסיון, את ההבנה, את הקבלה שלי את עצמי. יש משהו נינוח בהתבגרות שלי, משהו שמשרה בי שלוה. אני מקבלת בחיבה כל שערה לבנה שהחליטה להצטרף לשורותי. אני יודעת שכל שערה כזאת על הראש, מקורה בקושי גדול, בקושי שהתגברתי עליו ויצאתי ממנו עם מודעות נוספת. ואותו דבר בקשר למשקל. נכון, אני שמנה מאד. אבל אני מקבלת את עצמי סוף סוף ככזאת. מצליחה סוף סוף להביט בראי מבלי להסיט את המבט. רואה את עצמי היום ולא חולמת על העתיד או על העבר. מביטה בראי ורואה את הדברים היפים. מביטה פנימה ומרגישה את החוזק שלי, היחודיות, היכולויות. מתחילה להתאהב........בעצמי! (וזה לא אומר שאין מקום לשינוי, ).
