קבלנו B.A.בדקירות.......

נאן

New member
קבלנו B.A.בדקירות........./images/Emo140.gif

לפני יומיים התיצבתי לקבל את הזריקה בצוואר בבית חולים באישפוז יום קבלתי הסבר מה הסיכון ולמה זה יעשה לי טוב. וכל מה שרציתי היה לדעת כמה זה ישתק לי את החיים לכמה ימים ומה המיגבלות? הרופא חשב שאולי אני לא מבינה את משמעות הזריקה מה הסיכון שלה.... לך תסביר לו שאומנם אני לא חסידת הדקירות ואם לא צריך לא דוקרים אותי יותר.... אבל אני יעשה הכל על מנת לקבל קצת אפילו שעה בלי כאבים.... פתח את דף המחלות וקבל חום. גברת אל תוסיפי... מתחילים.... עברתי את הטיפול עם הרדמה מקומית.... בלי לדבר ולהגיב כמו ילדה אמיצה...... וכל הזמן כרכרו מסביבי האם הכל בסדר והשכיבו אותי במיטה לשעה....השקט שלי הפחיד אותם. באה גברת אחרת לטיפול ושאלה האם זה כאב.... אמרתי שזה כמו כמעט כמו זריקה רגילה וזהו.. היתי המומה כי היתי מתוחה לפני זה כמו קפיץ... יותר הפחיד אותי מה יהיה אחרי ולא הטיפול עצמו.... כלומר השינויים.... והגברת ההיא התחילו טיפול והיא צרחה חבל על הזמן..... כשגמרו היא שאלה את האחות למה אני לא צרחתי והיא כן..... למה זה כאב כל כך ולאשה הזו לא כאב כלום....היא שיקרה לי אז האחות בחצי חיוך אומרת לה ... את לא רוצה להיות במקומה לה יש ולעוד כמה כמוה בי איי בדקירות..... הדקירות כבר לא מכאיבות מה שמכאיב זה אחרי... ולא הם עצמם.... האשה השתתקה בשניה אחת..... כי היא חשבה ששיקרתי לה כמו לילדה שאומרים זה לא נורא.. זה סתם זריקה..... ובקשה להפתוח את הוילון ולדבר איתי.... ואז אמרה גברת אני בחיים שלי לא אצרח יותר בגלל כאב... למדתי שאפשר להתגבר על הכאב... כמוך...ושיהיה לי כח כמוך בחיוך נבוך היא סימה. אני יודעת שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה בתואר הזה B.A בדקירות. אבל מה שלא הורג מחשל אותנו......הקטע שבגלל הבית הספר של הסרטן והמחלה. קבלנו מין הכשרה כזו שיותר גרוע מדקירה איקס זו או אחרת כבר לא יהיה זה מתגמד.... הכאבים באו אחר כך... יומיים קשה לי עם הצואר והכאבי ראש הרצחניים האלו...בחילות... אין לי צד ימין ולא שמאל .... אבל זה יעבור... משחקי הקלפים מנצחים אותי בלילה...... אבל כמו שאני אומרת זה יעבור אולי לאט אבל יעבור...ארטיקים. גלידות טילונים .משקאות קרים.מי אמר שאין בזה גם דברים נחמדים אה? שבת שלום לכולם נאנוש
 

דגנילי

New member
בקשר לכאב..

אני התחלתי את הסיפור בגיל 15 וחצי.. לפני זה פחדתי מחיסון טטנוס..חחחח ואז התחלתי להידקר בלי סוף..אבל היה לי צורך להראות לכולם כמה שאני גיבורה..כמה שהכל קטן עלי.. אפילו למדתי לחפש ורידים טובים..שהיו באים לבקר אותי לאחר 6 ימי אישפוז של כימו..(והייתי כמו סמרטוט..) הייתי מתאפרת ו"משחקת" אותה שזה כלום - ואני סופר-וומן.. ואז פסיכולוגית שטיפלה בי..שאלה אותי:"באמת כל כך קל לך? למה את מתנהגת ככה?" הבנתי שזה רק בשביל לקבל קצת אמפתיה. והחלטתי שאני בנאדם! וכן כואב לי..ומציק לי..ורע לי..ונמאס לי לרצות את כולם כדי לקבל קצת תגובות של אהבה.. לא הסכמתי שידקרו אותי סתם. וכשהיה רופא שלא מצא לי וריד ורצה לחפש לי ברגליים או במפשעה.. לא הסכמתי!ושיצא לי ה"היקמן" בסוף ההשתלה - החלטתי שאני מוותרת על נוהל בדיקות דם -כל בוקר. בקיצור אני לא רוצה לסבול יותר!ורק אם אני חייבת!ואני לא גיבורה - כן כואב לי!
 
כשאני עוברת בדיקות דם

אני מזהירה את האחיות שידעו שבזמן הבדיקה אני צועקת מכאב ושלא יבהלו ויוציאו את המחט, כי אח"כ מצפה לי עוד דקירה... עכשיו הן כבר מכירות אותי, אני צועקת והן לא ממש מתרגשות, לפעמים הבדיקות הם יותר כואבות מהטיפול. חשבתי שנגמלתי מזה כבר... לבינתיים. אבל הסתבר לי שגם בהקרנות צריך לעבור בדיקות דם אחת לשבוע ומזה די התבאסתי. גם זה יעבור. העיקר שנהייה בריאים. מיכל
 
למעלה