קראתי,ויותר מפעם אחת,גם יותר מפעמיים.. מה תרצה שאומר לך ? שאני מבין ? מזדהה ? "מהן המלים אם לא שתיקה...", מלים גנובות,אך איננו מן המדקדקים שנינו.... לא עכשיו לפחות,נשארתי ער לענות לך עתה יקירי,בלי הפרעות והסחות דעת. אני מבין ללבך,ואתה יודע כי אין אלו מלים ריקות,או הבעת הזדהות מזוייפת... אתה זוכר את השבוע שעבר... זאת שהייתה הכל בשבילי, נאלצתי להפנות לה את גבי,אחרת לא הייתי כאן עמך הלילה... זה היה במהלך שיחת טלפון ב1989,שיחה שנמשכה למעלה מארבעים דקות,הטלפון צלצל לילה אחד,עניתי,היא הייתה בצדו השני של הקו,בצדה השני של אירופה...נאלצתי להחליט את אחת משתי ההחלטות הקשות של חיי... שיחה שנאלצתי בה לשקר פעם אחת,והשקר היה "אינני אוהב אותך יותר",והיא ידעה ששקרתי ,אך לא היתה לי בררה אחרת,לא ישנתי באותו לילה,שתיתי ליטר וחצי וודקה...לנסות ולהרוג את הכאב... אתה נושא עמך את כאב הנטישה,ולמרות זאת אינך מסוגל להפסיק ולאהוב... אהבת אמת לעולם לא מתה יקירי,והזמן לא מרפא מאומה,וזאת אומר אני לך כדבר רומנטיקן אחד אל רעהו.... אינני יודע איזה מהשניים מכאיב יותר,וגם ההשוואה עצמה נואלת וחסרת טעם,כאב הוא דבר כה אישי,כה אינדיבידואלי,הזכרונות שאנו נושאים עמנו נוראים מכל קללה הם,חושבני כי טוב יהיה אם לא יהיה אלכוהול בהשג ידנו במפגשנו הקרוב... חושבני כי אם יהיה,אנו נבכה לתוך כוסותנו,תרתי משמע... לבי יוצא אלייך ידידי ורעי,אם תסתפק בחיבוק ובהבנה,אזי ממתינים הם לך אצלי. היה דבר אחד שהזכרת במכתבך אליו שגרם לי לחייך,לא מתוך צחוק או לעג,מסיבה אחרת יקירי,"כבודך הפרענקיני"... "לא בכיתי, מה פתאום. הגאווה הפרענקינית שלי לא נתנה לי לעשות זאת." אוי רסקול רסקול,וכי תצליח למצא שותף מוצלח יותר לחלוק עמו פיסת מידע זו... שבע שנים הייתי במערכת מטורפת למדי,מלאה בעליות ומורדות,לעתים מערכת פתוחה,ואף צרפתי לשמחתה עוד צלע נשית לחיינו ולמיטתנו...ומאיזה מוצא חושב אתה שהיתה ? האמן לי שלא פולניה,יודע אתה היכן גדלתי,לא זר לך המבנה האתני של האזור,נערה מקסימה שפגשתיה ערב אחד,בחנות שנהלתי במרכז העיר,חיילת במדים הייתה,תמירה ושחורת שיער ויפה עד כאב. שבע שנים אהובי,במהלך למודיה בבצלאל,אף כשחדלנו להיות זוג לא נותק הקשר,ויודע אתה מה היה אחד הדברים שאהבתי בה עד בלי די ? ! נכון,את הגאווה המרוקאית שלה... מה חבל שבסוף זנתה אחרי אליל הממון... לאחר שסיימה למודיה בהצטיינות בבצלאל,הלכה ומכרה נשמתה לשטן....הלכה ולמדה מחשבים ! ! !
שבע שנים לא היינו בקשר,ואז כשנה לתוך האינטיפדה לא יכולתי לשאת את המחשבה כי אינני יודע מאומה על מעשיה,חצי לילה העברתי בחפושים,ולמחרת מצאתיה...נשואה,חחח,כן,לדחליל מתחום מנהל העסקים וההיי-טק,בעיר חדשה ומשמימה במחצית הדרך ביני ובינך,יצאה עם הטלפון האלחוטי למרפסת,הדחליל המשיך לצפות במשחק הכדור-רגל ששודר בטלביזיה.... לפעמים עדיף לא למצא אנשים שאבדו לנו,האמן לי אהובי,במיוחד אם איננו יודעים באיזה מצב נמצא אותם,וכמה כאב נסב להם עיי מציאתם...אתה ואני איננו מן הנוטים להשתנות...לא במהותנו,מאהבים\ות מן העבר נוטים להשתנות יקירי,לעתים אנו תזכורת מכאיבה מדי לדברים שהיו,לאיך דברים יכלו להיות,למה שלא יהיה כבר לעולם...ממוטטים אנו לעתים את עולמם כמגדל קלפים.... אל תייחל לראותו שוב,אתה תתאכזב יקירי,צעיר אתה ממני בשנים ובכאב,אך אנא הסכת ושמע,הנח לרוחות העבר,אתה כותב להן מכתבים,אני ציירתי להן ציורים,בשורה הסופית,אנו המשלמים את המחיר,הן לעולם לא תדענה ולעולם לא יעריכו עד כמה יקרו לנו... שא ברכה,הרפה מעט מן הכאב... באהבה חסרת גבולות.