קובי אני צריכה לספר לך משהו וחשוב
לי שגם תגיב על זה [ממש חשובה לי הדעה שלך]. לפני כמה ימים ישבתי פה בבית ,ושמעתי את גרסת הפסנתר של "אם את בסביבה" היו כמה משפטים שגרמו לי לפרוץ בבכי,משפטים שהזכירו לי את אמא שלי ז"ל. "אם את בסביבה תדעי לך שאת לא לבד ולמרות המרחקים אני איתך"-המשפט הזה גורם לי תמיד להתגעגע לאימא שלי,ואני יודעת שלמרות המרחק שמפריד ביני לבינה,היא תמיד איתי,ואני תמיד איתה. גם הכינוי "מלאך" הוא מה שאמא שלי ז"ל היא עכשיו,אמא שלי מלאך,ככה אני משוכנעת מאז שנפטרה. גם העולם שנפרש והופך למרבד,אני מנסה לחשוב על איך אימא שלי ז"ל רואה עכשיו את העולם, האם הוא כזה מרבד שנפרש בכל הצבעים. הביצוע עם הפסנתר לא יכול לגרום לי להישאר אדישה,תמיד מסיימת לשמוע אותו עם דמעות בעיניים. מצד שני מאוד קשה לי מראש לשמוע את השיר הזה, כי אני יודעת שזה יחזק אצלי את הכאב ואת הגעגוע שלי לאימא שהלכה ממני. אני לא יודעת איך להתמודד עם הקושי הזה,האם לנסות לשמוע את השיר או לוותר. איך יוצאים ממצב כזה קובי? איך למרות הגעגועים אני אצליח לשמוע את השיר הזה בלי לחשוב עליה? כל השיר הזה מבחינתי מדבר עליה. אבל למרות שאמא שלי נפטרה אני מאמצת לעצמי את התיאוריה, שאולי היא לא באמת מתה,רק נסעה לאיזה מקום,ועוד מעט היא תחזור,ואולי בכלל היא נשארה פה בסביבה ומתחבאת. איך לא נותנים לכאב הזה להרוס את היופי של השיר הזה? אני כל כך רוצה לשמוע את השיר הזה פעם אחת בלי לסיים אותו בבכי. אבל אני לא מצליחה,זה שובר אותי. אשמח אם תגיב על הכתוב כאן,ואולי תצליח אתה בעצמך לעזור לי.
לי שגם תגיב על זה [ממש חשובה לי הדעה שלך]. לפני כמה ימים ישבתי פה בבית ,ושמעתי את גרסת הפסנתר של "אם את בסביבה" היו כמה משפטים שגרמו לי לפרוץ בבכי,משפטים שהזכירו לי את אמא שלי ז"ל. "אם את בסביבה תדעי לך שאת לא לבד ולמרות המרחקים אני איתך"-המשפט הזה גורם לי תמיד להתגעגע לאימא שלי,ואני יודעת שלמרות המרחק שמפריד ביני לבינה,היא תמיד איתי,ואני תמיד איתה. גם הכינוי "מלאך" הוא מה שאמא שלי ז"ל היא עכשיו,אמא שלי מלאך,ככה אני משוכנעת מאז שנפטרה. גם העולם שנפרש והופך למרבד,אני מנסה לחשוב על איך אימא שלי ז"ל רואה עכשיו את העולם, האם הוא כזה מרבד שנפרש בכל הצבעים. הביצוע עם הפסנתר לא יכול לגרום לי להישאר אדישה,תמיד מסיימת לשמוע אותו עם דמעות בעיניים. מצד שני מאוד קשה לי מראש לשמוע את השיר הזה, כי אני יודעת שזה יחזק אצלי את הכאב ואת הגעגוע שלי לאימא שהלכה ממני. אני לא יודעת איך להתמודד עם הקושי הזה,האם לנסות לשמוע את השיר או לוותר. איך יוצאים ממצב כזה קובי? איך למרות הגעגועים אני אצליח לשמוע את השיר הזה בלי לחשוב עליה? כל השיר הזה מבחינתי מדבר עליה. אבל למרות שאמא שלי נפטרה אני מאמצת לעצמי את התיאוריה, שאולי היא לא באמת מתה,רק נסעה לאיזה מקום,ועוד מעט היא תחזור,ואולי בכלל היא נשארה פה בסביבה ומתחבאת. איך לא נותנים לכאב הזה להרוס את היופי של השיר הזה? אני כל כך רוצה לשמוע את השיר הזה פעם אחת בלי לסיים אותו בבכי. אבל אני לא מצליחה,זה שובר אותי. אשמח אם תגיב על הכתוב כאן,ואולי תצליח אתה בעצמך לעזור לי.